"לא לאקזיט הזה פיללנו": דאטורמה היתה היוצאת מן הכלל

חברת דאטורמה נמכרה השנה ב-850 מיליון דולר לאחר שגייסה 50 מיליון דולר בלבד, אבל החודשיים האחרונים לימדו שיעור כואב בתעשיית ההיי טק הישראלית - לא כל חברות הסטארט-אפ הן דאטורמה, רבות מהן מבטיחות הבטחות משדרות מסרים של אופטימיות אבל לבסוף נאלצים משקיעי החברה להסתפק בהחזרים צנועים ביותר או כפי שאמר אחד המשקיעים ל"כלכליסט": "לא לאקזיט הזה פיללנו".

הצלחה במונחים של אקזיט היא החזר משמעותי על הכסף בתוך זמן קצר ככל שניתן. ככל שמתארך הזמן של האקזיט מרגע ההשקעה כן מצפים משקיעי החברה להחזר משמעותי יותר. בחודשיים האחרונים היו בישראל ארבעה אקזיטים שכל אחד מהם מצביע בדרכו על החזר צנוע אפילו נמוך מאוד. החזר של כפול על השקעה נשמע הרבה במקרה של חברת פרפקטו אבל יחסית לחברה שגייסה 90 מיליון דולר וקיימת מאז שנת 2006 הציפיות של משקיעי החברה היו הרבה יותר גבוהות . גם כשיצאה החברה לאקזיט הצפי של המשקיעים היה להחזר משמעותי יותר כך שהמחיר אותו קיבלה כרגע בעיקר מגלם הבטחה עתידית לאותם משקיעים ששמרו על מקצת ממניות החברה מתוך תקווה שהיא תימכר בעתיד שוב או תונפק.

ההסבר לכך נעוץ בעצם מהותה של התעשייה בישראל אשר על כל חברה שקמה 10 אחרות לפחות נסגרות ועוד מעטות מגיעות לאקזיט. הנדירות שבהן הופכות להיות דאטרומה. הבעיה היא שחברות רבות בישראל משדרות ציפיות שהן לפחות הולכות להיות דאטורמה או ווייז. וכאשר הן מגלות שהדרך להיות חברה שנמכרת או שווה מאות רבות של מיליוני דולרים ארוכה, קשה ובשבילן אפילו בלתי אפשרית. מרבית המקרים שבהן נמכרות חברות בסכומים נמוכים יחסית הן תוצאה של ייאוש של משקיעי החברה מהחברה וחוסר רצון להמשיך להזרים לה כספים או יזם שכבר לא מסוגל יותר למשוך את החברה. בישראל הסיבה לרוב היא חוסר רצון של משקיעי החברה להמשיך להזרים כספים לחברות.

ניתן להסתכל על ארבע הרכישות האחרונות ולהבין שכל אחת מהן בתסריט אחר יכלה להיות דאטורמה או לפחות להחזיר החזר משמעותי ומכובד יותר לבעלי המניות שלהן. פרפקטו שהוקמה בשנת 2006 גייסה עד היום סכום גבוה של כ-90 מיליון דולר. במהלך כל שנות פעילותה שידרו בכיריה עוצמה בכל הקשור למכירות של החברה וההתפתחות שלה, כאשר ב-2014 דיווחו מקורבים לחברה על הכנסות של 30 מיליון דולר בשנה עם הבטחות לצמיחה עקבית של ההכנסות. מכירה של החברה ב-2018 בתמורה לסכום של 200 מיליון דולר מראה שכנראה המציאות שונה מההבטחות ומחשבות שהיו למנהליה במהלך הדרך.

חברת טפינגו שהוקמה ב-2012 פיתחה שירות מאוד ייחודי. החברה פיתחה פלטפורמה לרכישות מקוונות דרך מכשירי מובייל המאפשרת למשתמשים להזמין מראש אוכל במסעדות ובתי קפה ולעקוב בזמן אמת אחר כל שלב בהזמנה מבלי שיצטרכו לעמוד בתור. התמחותה העיקרית של החברה היתה בקולג'ים האמריקאים כאשר על פי הדיווח היא הגיעה לכ-150 קמפוסים בארצות הברית. החברה גייסה 36 מיליון דולר מהקרנות ויולה ונצ'רס, DCM Ventures, Khosla Ventures, קוואלקום ונצ'רס ו-TPG.

המכירה של החברה בכ-150 מיליון דולר נראת במבט ראשון כמוצלחת אבל מבט קצת יותר מעמיק על הרכישה גורם להבין שמה שקרה לחברה היא שמשקיעיה הבינו שהחברה אמנם פיתחה טכנולוגיה מאוד ייחודית אבל בכדי להפוך לענקית ומתחרה לכל הענקיות בתחום משלוחי המזון בארצות הברית היא חייבת לעשות אחד משני הצעדים - להירכש על ידי ענקית אחרת ודרכה לצמוח או לגייס סכומים משמעותיים ולהסתער על השוק.

כנראה שהניסיון של השנים האחרונות של החברה לצבור הכנסות ראויות לא צלח ולכן בחרו מייסדי החברה ומשקיעיה בפתרון הקל של מכירה לענקית אחרת - גראבהאב. ההיסטוריה של הרוכשת עם חברות ישראליות דוגמת טפינגו אינה מוצלחת והפעילות של eat24 שהוקמה על ישראלים נסגרה זמן לא רב לאחר שנרכשה מ-yelp.

אפסטרים קומרס הוקמה ב-2009 וגייסה 6 מיליון דולר מאז הקמתה. הרוכשת היא חברת פליפקארט ההודית שנמכרה גם היא לוולמארט. הרכישה, שעל פי הערכות הגיעה לכל היותר לסכום של עשרות מיליוני דולרים בודדים, מהווה את דריסת הרגל הראשונה של ענקית הודית בישראל. אבל ההיסטוריה של רכישות של חברות היי טק בישראל על ידי חברות הודיות היא קטנה מאוד ובעיקר לא ממש מוצלחת.

חברת פאנאיה אמנם נמכרה בסכום משמעותי של 200 מיליון דולר לאינפוסיס, ענקית הודית אחרת אבל כעת עומדת למכירה בעקבות שורה של שערוריות שהיו קשורות במכירתה. מעבר לכך לא נרשמו רכישות משמעותיות של חברות הודיות בישראל וייתכן שרכישת פליפקארט תהיה סנונית ראשונה לעתיד של רכישות מוצלחות.

דוגמא נוספת היא חברת הפינטק זוז. מכירתה של זוז בסכום שהוערך באותה עת בכ-80 מיליון דולר לאחר שהוקמה ב-2010 וגייסה כ-35 מיליון דולר מהווה בעיקר הצלחה למנהליה לבנות חברה שהתמודדה עם קשיים לא מעטים והצליחה לבסוף להימכר בסכום נאה.