אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
באירופה התעוררו מהמונדיאל עם האנגהובר צילום: איי אף פי

באירופה התעוררו מהמונדיאל עם האנגהובר

הקבוצות הגדולות מגמגמות, שחקנים עייפים יותר מתמיד ומאמנים מודאגים לבריאות של הסגלים שלהם. רק רשויות הכדורגל לא מבינות ומעמיסות עוד ועוד משחקים על השחקנים

10.10.2018, 08:37 | אוריאל דסקל

בתחילת העונה הנוכחית אנחנו רואים את באיירן מינכן, ברצלונה וריאל מדריד מגמגמות. זה יכול להיות בגלל שינוי בצוות האימון או בסגנון. זה יכול לקרות בגלל שהמועדון בתקופת מעבר וזה אולי קשור לכך שהסגלים שרצים יותר מדי זמן ביחד - רק שלוש קבוצות באירופה משחקות עם שחקנים שבממוצע יותר מ-5 שנים ביחד: ריאל מדריד (שחקן ממוצע בקבוצה הראשונה נמצא 5.84 שנים בקבוצה), ברצלונה (5.36) ובאיירן מינכן (5.26). וייתכן גם, שהשחקנים שלהן פשוט גמורים מעייפות בגלל שהקיץ רובם הגדול לא נח.

קראו עוד בכלכליסט

שחקנים עייפים שווה יותר שחקנים פצועים, צילום: איי אף פי שחקנים עייפים שווה יותר שחקנים פצועים | צילום: איי אף פי שחקנים עייפים שווה יותר שחקנים פצועים, צילום: איי אף פי

היסטורית, הקבוצות הגדולות - שרוב שחקניהן שיחקו במונדיאל - מתקשות להתניע בעונה שאחרי. מאז תחילת ליגת האלופות, בעונה שאחרי המונדיאל, רק בשני מקרים האלופה הצליחה לשמור על התואר שלה. בגרמניה ואיטליה זה קרה רק פעם אחת - וגם זה רק בשנים האחרונות, כאשר באיירן מינכן ויובנטוס פתחו פערים כלכליים עצומים משאר הליגה שלהן. אלופת הפרמיירליג אף פעם לא הצליחה לזכות באליפות שנייה ברצף אחרי המונדיאל. כמו כן, אחרי קיץ עם מונדיאל יש לקבוצות גדולות להשיג פחות נקודות, גם כשהן זוכות באליפות. ב-2006/07, ריאל מדריד זכתה באליפות עם 76 נקודות כאשר בשנים שלפני האלופות זכו עם 82+ נקודות. ב-2010/11, מנצ'סטר יונייטד זכתה בליגה עם 80 נקודות למרות שבעשור שלפני הממוצע של האלופה עמד על 90 נקודות. גם הכובשים המצטיינים מתקשים לכבוש יותר מ-20 שערים בשנה שאחרי המונדיאל (בפרמיירליג).

משחק הכדורגל הפך להרבה יותר אינטנסיבי בעשור האחרון. בערך 100% יותר ספרינטים למשחק. יש גם עלייה במספר הק"מ שרצים בספרינטים ובמהירות גבוהה - והשחקנים עצמם מהירים יותר מאי פעם. כתוצאה מכך, שיקום ממשחק כדורגל - בו שחקנים שורפים בין 3,000 ל-4,000 קלוריות, לוקח יותר זמן. אלו דברים שרשויות הכדורגל בעולם - אופ"א, פיפ"א וההתאחדויות המקומיות - יודעות. אבל במקום לעשות את הדבר הנכון - להוריד את מספר המשחקים ולתת יותר זמני מנוחה ארוכים יותר, הן מוסיפות משחקים ותחרויות. למשל, "ליגת האומות" הפכה משחקי ידידות חסרי חשיבות למשחקי ידידות עם 'תואר' אפשרי בסיומם - השתתפות ביורו.

האינטנסיביות הגוברת וכמות המשחקים הנערמת, מובילות לשחיקה של השחקנים.

השחיקה באה לידי ביטוי בעיקר פציעות שריר ורצועות אבל גם ליותר פציעות טראומתיות - ממפגש עם שחקנים אחרים. על פניו, רוב הפציעות לא מתרחשות בגלל פגיעה של שחקן אחד בשחקן אחר (כ-40% מהפציעות הן כתוצאה ממגע כשרק 12% הן כתוצאה מעבירה). עם זאת המחקרים מראים שכמעט אי אפשר להפריד בין פציעות שהם טראומה לשחיקה. בסופו של דבר, אם השחקן עייף ומותש, הסיכוי שלו לקרוע את הרצועה הצולבת או לשבור את העצם בנפילה גדול יותר. לפי המחקרים הטראומה קשורה בהחלט לעייפות החומר. אם מישהו משתמש בחומר מספיק פעמים הזה ישבר. זה נכון גם לעצמות ורצועות שנשחקים מפעולה חוזרת, ארוכה ורבה. כתוצאה מכך שחקן ששיחק 15 משחקים יכול לספוג מכה שהוא ישרוד אבל אחרי 35 משחקים, אותה מכה תוביל לתוצאה אחרת, קטלנית יותר.

וכל זה בכלל מבלי להתייחס לאלמנט הנפשי של העמסת לוח השנה במשחקים רשמיים. "ככדורגלן מצפים ממך להיות מכונה שפשוט חוצבת תוצאות או תוצאות" אמר מייקל קאריק, שחקן מנצ'סטר יונייטד לשעבר בראיון ל"טיימס" בו חשף כי סבל מדיכאון, כמו שחקנים רבים שסובלים מבעיות נפשיות (לפחות 35% לפי מחקרים). "כולם חושבים שמשלמים לך טוב, ואתה משחק עבור מועדון גדול אז למה אתה לא יכול להיות טוב כל שבוע. זה פשוט לא ככה. זה לא קל לעשות את זה. וזה קל לאנשים לשכוח את זה. יש הרבה דברים שקורים ואנשים לא יודעים".

המאמנים הבכירים יודעים על הלחץ הפיזיולוגי והמנטלי שיש על השחקנים שלהם וכבר כמה שנים שיוצאים בקריאה לשנות את לוחות הזמנים בכדורגל העולמי. "הבחורים עוזבים עכשיו לשחק בליגת האומות" אמר יורגן קלופ, מאמן ליברפול, בסוף השבוע האחרון. "זו התחרות הכי חסרת היגיון בעולם הכדורגל. אנחנו מקווים שהם יחזרו בריאים וישחקו בתחרויות הקלות הללו, הפרמיירליג וליגת האלופות וכל זה. אלו זמנים קשים עבורים הבחורים, אנחנו חייבים לחשוב על השחקנים". ליגת האומות באמת טורניר מטופש. חצי ידידות, חצי רשמי - פורמט מסובך. אף אחד לא ממש יודע איך צריך לגשת למשחקים הללו - כידידות או לא. השורה התחתונה היא שאופ"א העניקה למשחקי ידידות נופח רשמי ופתאום הם הפכו לעוד משחקים ששחקנים צריכים לשחק אותם בכל הכוח. קלופ התלונן שהוא "תחת לחץ" לשחרר שחקנים והשחקנים תחת לחץ לשחק עבור האומה. "אני מתקשר למאמן של נבחרת לאומית ומבקש שלא ישחק עם שחקן או שניים שלי בגלל שהם עייפים והוא עונה 'אני תחת לחץ עכשיו לשחק טוב, בגלל שזה ליגת האומות'".

לפני כמה חודשים פפ גווארדיולה, מאמן מנצ'סטר סיטי, הזהיר: "אנחנו הורגים את השחקנים. הבוסים בפדרציות צריכים לחשוב על זה. זה לא נורמלי לשחק כל כך הרבה. אם לא נגן על השחקנים שהאנשים באים לראות - הם לא יגיעו לכדורגל בשביל לראות מנג'רים ומסיבות עיתונאים. צריך לחשוב יותר על איכות המשחק ולא כמות המשחקים". מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן טוטנהאם, גם כן דיבר על הנושא בתחילת העונה. "השחקנים צריכים לנוח. הם צריכים לנוח אחרי 10 חודשים תחרותיים. הם מקבלים אולי 20 ימי מנוחה מכדורגל".

המחקרים מראים שהעומס על השחקנים גדול מדי. הם נפצעים או מאבדים כושר באופן דראסטי. המאמנים, שעובדים עם השחקנים מדי יום, רואים שהעומס גדול מדי. אפילו ארגון המועדונים הגדולים (ECA) טוען שצריך לקצר את העונה ולהעניק "הפסקות חובה" לשחקנים. אבל רק העסקנים שמנהלים את הכדורגל דרך פיפ"א, אופ"א, ההתאחדויות המקומיות והליגות המקומיות לא מבינים את זה. הם, הרי, "מבינים" יותר טוב מכולם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות