זה לא מה שהיה פעם. ההתרגשות איננה, הציפייה גם היא כבר לא כאן. ישראל תארח את נבחרת סקוטלנד הערב (21:45) במסגרת ליגת האומות האירופית, ולמרות היריבה הבריטית שתעמיד בהערב שחקנים מליברפול נראה כי מעולם לא הגיעה הנבחרת למשחק עם כל כך מעט ׳באזז׳ חיובי.
בין אם זו השעה המאוחרת או מחירי הכרטיסים המוגזמים, אבל נכון לכתיבת שורות אלו, מכירת הכרטיסים יותר ממגמגמת. 2,000 כרטיסים נמכרו עד חמישי ונראה כי אצטדיון הכדורגל העירוני בחיפה יהיה ריק ברובו. האמת זה לא מפתיע.
מעבר לשני ההפסדים האחרונים לאלבניה ולצפון אירלנד, נבחרת ישראל לא ניצחה משחק כדורגל כבר שנה שלמה (מאז ה-1:0 מול ליכטנשטיין בחוץ באוקטובר שעבר), חוותה תקרית מורלית קשה בדמותה של קהל ששורק בוז לקפטן, שבתגובה זורק את הסרט השלו על הרצפה, במה שזכור כשיאו של קמפיין כושל במוקדמות המונדיאל. זה היה מסמר נוסף בארון של המותג שנקרא נבחרת ישראל. אם זה לא הספיק, הגיעה הסאגה של המשחק המבוטל נגד ארגנטינה, והמיאוס שחש הקהל מהנבחרת רק התגבר.
זה לא חייב להיות ככה. אפשר גם אחרת.
לא רק נפש יהודי, אבל התקווה בת שנות 2000
אם מפזרים את ערפל האווירה המדוכדכת בקרב הקהל ואת הלחץ התקשורתי שמגיע מכורך הנסיבות, בצמד המפגשים הקרוב נגד סקוטלנד ואלבניה יש לנבחרת ישראל על מה לשחק.
 |
| בין אם זו השעה המאוחרת או מחירי הכרטיסים המוגזמים, אבל נכון לכתיבת שורות אלו, מכירת הכרטיסים יותר ממגמגמת. 2,000 כרטיסים נמכרו עד חמישי ונראה כי אצטדיון הכדורגל העירוני בחיפה יהיה ריק ברובו. האמת זה לא מפתיע. |
צילום: אורן אהרוני |
יש לה צוות מקצועי חדש וזר, עם ווילי רוטשנטיינר ואנדי הרצוג האוסטרים כמנהל מקצועי ומאמן בהתאמה, שצריך את המשחקים האלה כדי לשפר את החיבור שלו לסגל ולהטמיע את השיטה שלו. יש יו״ר התאחדות חדש (שינו זוארץ) אחרי חודשים ארוכים בלי אף אדם שמכווין את הספינה, יש מספר שיא של שחקני סגל מהמגזר הערבי וקפטן צ׳רקסי (ביברס נתאכו), שמהווה דוגמה מצוינת לאיי הדו-קיום שישנם בכדורגל והחברה הישראלית. ויותר מזה, לישראל יש בהרכב מלך שערים של ליגה אירופאית (מונאס דאבור).
שני המשחקים הקרובים הם מתנה עבור אחד החלוצים המוכשרים שידע הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות - מונאס דאבור. "אני גם מצפה מעצמי להביא את הכושר הטוב לנבחרת. בנבחרת אין רק שחקן אחד, כולם מצפים ממני לכבוש, שאקח כדור לבד ואתן גולים. אולי גם אנסה לעשות את זה אבל אנחנו צריכים לעבוד אחד בשביל השני. רק ככה נוכל לעשות משהו“, אמר דאבור בשיחה עם התקשורת בתחילת השבוע. סביב דאבור תמיד יש שיח שנוגע ליחס שהוא מקבל בתקשורת, על הפערים בין יהודים לערבים בהערכה, אבל מדבר אחד אי אפשר להתעלם. דאבור הוא כרגע הכובש בליגה האירופית העונה ונמצא עם מאזן מצוין של 15 כיבושים ב-16 משחקים. אלו מספרים של חלוץ אירופאי מצוין. לא פחות.
דאבור אולי לא רוצה שיתמקדו רק בו, כי אז במקרה של הפסד זה עלול להגמר ב׳עליהום׳, אבל אי אפשר להתעלם מהצ׳אנס שנקרה לרגליו. בהיעדרו של זהבי, ובכושר הנוכחי של תומר חמד ובן שהר, שני המשחקים הקרובים הם ההזדמנות הגדולה לה חיכה כל הקריירה. הזדמנות להיות דומיננטי, להוביל נבחרת לאומית, להיות הכוכב. המוביל. ה-איש. בלי צל של אף אחד בלי כלום. "לא צריך לדבר יותר מדי כדי לדעת שבונים ונותנים לי את המפתחות וסומכים עליי". אני מקווה שאחזיר עכשיו בגולים, ולהתחיל להבקיע גם בנבחרת“.
יחד עם זאת, זה באמת לא על דאבור לבדו. בחיפה ובבאר שבע נבחרת ישראל צריכה לעבור באופן רשמי לשלב עליו דיברו לא מעט אנשי כדורגל בעשור הקודם - השלב שבו שחקני המגזר יובילו את הנבחרת. עם בירם כיאל, שמגיע הישר מהרכב ברייטון; עם ביבארס נאתכו, שמשחק שנים באירופה; וכאמור - עם דאבור שמגיע כסקורר אירופאי -כמנהיגי הנבחרת, יש בצמד המשחקים הזה הזדמנות לייצר אווירה חדשה. לפחות בגזרת השחקנים.
זהו זה. הדור הצעיר של בני המיעוטים שהיה מככב בנבחרות הצעירות והאולימפית, התבגר, וכעת הוא מקבל את המושכות. צריך לתת להם זמן, להוריד קצת את הציפיות ומפלס הלחץ. לא יקרה שום דבר אם לא יצלבו שחקן כזה או אחר, ובוודאי שאת המאמן, אחרי הפסד רנדומלי הערב. זה הזמן לבנות משהו אחר בנבחרת הבוגרת, ויש דור טוב להניח איתו את היסודות למשהו חדש. זהו דור מוכשר, צעיר, רעב להוכיח, ושני משחקי בית נגד יריבות עדיפות אך לא בהרבה, הם הזדמנות עבורם להראות מה הם באמת שווים. הם לא יתקנו את הכדורגל הישראלי כנראה, אבל אולי אולי, יוכלו ליצור מציאות אחרת.
קרן שמש מסקוטלנד
״משחק חוץ של הנבחרת שלנו זו הזדמנות נהדרת לטייל, לחגוג קצת ולהשאיר למקומיים קצת מאיתנו, מהזהות שלנו״, אומר קלאק גיליס, אוהד נבחרת סקוטלנד וחבר בקרן הצדקה Tartan Army Sunshine Appeal. הקרן היא יוזמה עצמאית של קבוצת אוהדי סקוטלנד מסורים, הנוסעים לכל משחק של הנבחרת, ללא כל קשר לתוצאות, לזהות המאמן, לסיכויי ההעפלה שלהם ובכלל.
ב-1999,הגיעו לבוסניה למשחק במוקדמות היורו, ונתקלו בסיפור מטלטל למדי. אחד המקומיים שאירח אותם, הכיר להם ילד בוסני בשם כמאל קאריץ׳, שנפצע בזמן הפצצות המלחמה ב-92׳, כאשר היה בן שלושה חודשים. אמו החזיקה אותו, וכשביתם הופצץ היא נהרגה וכמאל איבד את רגלו, מהברך ומטה. כמאל נזקק אז לפרוטזה, והאוהדים הסקוטים החליטו לעשות מעשה, והתחילו לגייס כסף עבור הניתוח והרגל של הילד. השמועה רצה מהר, והם גייסו את מלוא הסכום עבור כמאל, ואף יתרה מכך. הם החליטו שאת העודף מהגיוס, יתרמו למקומי שיזדקק לכך ביעד הבא בנסיעה הבאה שלהם עם הנבחרת. מאז, זה הפך למסורת, וב-2003 האוהדים החליטו למסד את הפעילות בקרן מסודרת ורשומה בסקוטלנד. לפני כל משחק הם עושים מחקר מעמיק בקרב אוהדי כדורגל ועיתונאים מקומיים ביעד אליו הם נוסעים, מחפשים ארגונים אזרחיים, שלא זוכים למימון מהמדינה, המסייעים לילדים בסיכון, ילדים עם מוגבלויות, ועוד.
״זו מסורת שלנו, והמשחק בישראל יהיה המסע ה-69 שלנו מאז התחלנו. אנחנו מתרגשים מאוד״, מספר ג׳ון דיילי אוהד סקוטלנד ובכיר בקרן שהגיע לישראל לטובת המשחק. ״אחד הישראלים שיצרנו איתו קשר סיפר לנו על ארגון לה״ב - עמותה כלל ארצית שהוקמה ע"י הורים לפגים ופגים בעברם למטרת קידום ושיפור מצב הפגים בארץ, משפחותיהם, הפגיות בישראל ולמען הפחתת מספר הפגים הנולדים בכל שנה והגברת המודעות לסכנות הפגות.
״יש לכם מדינה מדהימה, עם מזג אוויר מצוין ואנשים אדיבים. כל אחד שאתה שואל אותו שאלה ברחוב מסביר בסבלנות עם חיוך, וזה אומר המון. אנחנו מקווים שהתרומה שלנו ללה״ב תעזור לשפר את התנאים של פגים, ובעיקר תעלה את המודעות של האנשים. אם זה ישפר חיים של בן אדם אחד שנולד פג, או של הורים שנולד להם פג בישראל, הצלחנו״, הוא מסכם.
סקוטלנד לא העפילה לטורניר גדול מאז מונדיאל 1998. היורו האחרון שלה היה ב-1996. ועדיין, זה לא מפריע לאוהדים לתמוך בנבחרת שלהם בכל מחיר ויותר מזה - לתת מעצמם ומהאופי החביב שלהם לכל מקום אליו מגיעה הנבחרת שלהם, ממוקדמות המונדיאל, לליגת האומות ומשחקי ידידות.
צריך לעשות יותר מרק לשחק כדורגל
זה יהיה המשחק הרביעי בהיסטוריה בין ישראל לסקוטלנד. הסקוטים ניצחו עד כה את כל המפגשים בינהן, ומובילים במאזן השערים 5-1. המפגש האחרון בין הנבחרות היה ב-1986, והסתיים ב-1:0 לסקוטים. צבא הטארטאנים מגיע אחרי ניצחון 2:0 על אלבניה, לה הפסידה ישראל בפגרה הבינלאומית הקודמת.
על פניו, אין הרבה סיבות לאופטימיות לקראת המשחק, אבל גם אין מה להעמיד פנים ואין מה להסתיר. הכדורגל הישראלי מתדרדר ברמתו ככל שהזמן עובר, גם בליגה ובוודאי שבנבחרת, והיעדר תוכנית יסודית ורבת שנים לעקירה, חריש, טיפול שורש, הטמעה וחינוך, כנראה אומר שגם את הטורנירים הגדולים נראה מהספה בסלון. אבל אולי אפשר אחרת.
אולי במקום להתבאס מזה שאין סיכוי להעפיל נפנים משהו שבמדינות אחרות, כמו סקוטלנד, הפנימו מזמן וזה הפך כבר לחלק מה-DNA - בנבחרת תומכים בכל מצב. הרי הסיכוי להישגים הוא כל כך קלוש, ככה שאפשר לבוא, לתמוך ולעודד בלי לחץ. כל כך הרבה שנים של לחץ לא הביאו דבר, אפשר גם לקבל את הדף החדש שנפתח בנבחרת הבוגרת דווקא בסבלנות ובהבנה. לעבוד על מערכת היחסים בין השחקנים לקהל. על להכניס את החלקים הנהדרים שבזהות הישראלית לתוך הנבחרת. להפוך את האווירה הזו לחלק בלתי נפרד ומזוהה עם התכלת הבהיר של המדים. אולי גם לארגן יוזמות של אוהדים, בדומה לזו של אוהדי סקוטלנד, שאולי תהפוך להיות חלק מכרטיס הביקור של הכדורגל הישראלי.
אין לישראלים הרבה דברים להתגאות בהנבחרת, כי פשוט אין. אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות, שלא צריך לתמוך, ולא צריך לקדם דברים שיקרינו החוצה את הדברים הטובים שיש בכדורגל כאן, גם אם הם לא קורים על הדשא. זה בטוח ייצור אווירה טובה, ויעשיר וישקף גם את החלקים הטובים והייחודיים באופי ובתרבות הכדורגל שיש פה. במצב הנוכחי של הנבחרת, זה המון.
הכותב הוא מייסד BabaGol ומומחה לכדורגל מזרח תיכוני
צילום: אורן אהרוני
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה