אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
זרים ומושלמים לתיאטרון: הסרט שהפך להצגה צילום: עמית שעל

זרים ומושלמים לתיאטרון: הסרט שהפך להצגה

הבמאי ארז דריגס יצא מהסרט האיטלקי “זרים מושלמים”, שהפך להצלחה קופתית בלתי צפויה ב־2016, וחשב לעצמו: “איך זה לא בתיאטרון?”. שנתיים אחרי הוא מעלה את העיבוד שלו על במת הבימה, עם שחקנים כמו תומר שרון וריקי בליך

14.10.2018, 08:06 | מאיה נחום שחל

"אני לא מכיר מישהו שיצא מהסרט הזה ולא שאל ‘איך זה לא בתיאטרון?’", אומר הבמאי והשחקן ארז דריגס על הסרט "זרים מושלמים", זוכה פרס האוסקר האיטלקי (2016). "גם אני חשבתי כך והסיבה היחידה שלא עשיתי עם זה כלום היא כי היה לי ברור שמנהלי התיאטרונים כבר מזמן על מטוס לאיטליה להשיג את הזכויות, וזה מצחיק שבסוף זה התגלגל אליי".

קראו עוד בכלכליסט

דריגס כתב את העיבוד הבימתי הישראלי על פי התסריט של פאולו ז’נובזה על קבוצת חברים שנפגשת לארוחת ערב ונענית להצעה המאתגרת להניח את הטלפונים הניידים על השולחן כשהכל גלוי לעיני כולם. עד מהרה הופך המשחק המסוכן למסעיר כשהחברים מגלים כמה דברים שלא ידעו איש על רעהו.

 , צילום: עמית שעל צילום: עמית שעל  , צילום: עמית שעל

החזרות מתקיימות בימים אלה בתיאטרון הבימה בבימויו של נתן דטנר ובהשתתפות תומר שרון, מורדי גרשון, נתי רביץ, פיני קידרון, מאיה מעוז, ריקי בליך וספיר אזולאי. “עיבוד יכול להיות מלאכה די מתישה ובמקרה הזה היה כיף גדול, גם כי אני לא אוהב לקרוא וזה היה לעבוד מול סרט, וגם כי יש בזה משהו יציב ומאוד קרוב למה שהצגת תיאטרון דורשת - זה בחלל אחד ויש רצף זמנים כמו במחזה קלאסי, אז ירדה ממני חובת העיבוד במובן הכבד של מעבר מדיום בצורה מתישה”.

על אף המעבר הפשוט בין המדיומים ניצבה בפני דריגס המשימה להביא משהו חדש ורענן לבמה. “זה היה בעיקר להוסיף עוד הומור ולהפוך את זה לישראלי. אלה לא שינויים מהותיים כי הנושאים של הסרט מאוד אוניברסליים - זוגיות, סודות בבית ויחסי הורים וילדים. ההבדל הוא בעיקר בסגנון ומה זה אומר להיות חבורה של אנשים.

המושג חברי ילדות בישראל, למשל, הוא מאוד ספציפי ואלה בדרך כלל חברים מהצבא, אז זה מאפשר בנגיעות לעשות את ההבדל. אם יש מישהו שיוצא מהארון ויש חבר שמגיב בצורה קשה, זה מקבל משנה תוקף אם הוא היה איתו בצבא והם ישנו יחד, שמרו יחד בלילות והתקלחו יחד. לאיטלקים יש טמפרמנט דומה לשלנו רק שאנחנו יותר מודבקים בזיעה זה לזה. איטליה זה כמעט ישראל רק עם יותר סטייל, אבל גם שם נהג המונית חותך בכביש, מקלל, מצפצף ונוסע כמו משוגע”.

הסרט מאוד ורבלי, אבל מה שנפתר בקלות בקולנוע באמצעות המצלמה עלול להיות משעמם וחסר פעולה על הבמה. על כך אומר דריגס: “פתרתי את זה חלקית ברמת הטקסט כמו למשל סצנה שעברה לשירותים, מה שהופך אותה ליותר תיאטרלית. ההצגה הזו היא לחלוטין לא ‘הצגת סלון’, מסוג ההצגות שבדרך כלל אין לי כוח אליהן. אני חושב שהפעם זה לא יהיה ככה כי דטנר מכוון לגמרי לתיאטרון וזה לא באמת שיחות סלון. המשחק הזה מכניס ממד של סכנה לעניין והופך את ארוחת החברים לזירת קרב. אלה לא זרמים תת־קרקעיים של צ’כוב, כאן הכל על השולחן. אני מאוד אוהב הצגות ורבליות אבל אני לא עושה ‘הצגות סלון’ שמתמסרות לדיאלוג על חשבון משהו”.

דריגס (37), בוגר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, שיחק בתיאטרונים הבימה וגשר. עם בת זוגו לשעבר השחקנית נועה קולר כתב ושיחק בהצגה “אחד + אחת” שביים יבגני אריה, ובימים אלה כותבים השניים עיבוד טלוויזיוני של ההצגה עבור התאגיד. את הקומדיה “תיאטרון רפרטוארי” יצר עם יפתח אופיר עבור פסטיבל אדינבורו לפני שמונה שנים, ומאז הם מופיעים איתה ברחבי העולם. החודש תעלה בצוותא הקומדיה “המשתמט” מאת רועי חן שאותה ביים ובה גם משחק, על חבורת גברים שהשתמטה מהצבא בגיל 18 וכעת בגיל 40 חוזרים לגייס אותם. “לביים ולכתוב נחמד לי יותר מלשחק, אבל נעים לי לשחק בעיקר בדברים שלי או של אנשים שאני אוהב”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות