להתעורר, לפני שנגיע להקצבת מים

הדו”ח שעוסק במשק המים יצא בדיוק בזמן. ישראל מתייבשת כבר 5 שנים ברציפות, ולפי הדו”ח רשות המים שרטטה עיגול בחול, נכנסה לתוכו והיא מחכה שירד גשם.

את השאלות למה חיכו במשך 5 שנות בצורת כדי להוציא תוכניות מגירה אל הפועל, ואיפה היה שר האנרגיה - שהצליח במתווה הגז וברפורמה בחברת החשמל, אבל הזניח קשות את משק המים - אפשר להשאיר לספרי ההיסטוריה. מה שכן אפשר לעשות, זה להעביר את רשות המים למודל עבודה אופרטיבי קרוב יותר לזה של רשות החשמל. גם בתחום החשמל היה גוף שקם על יוצרו, אבל לפחות תיקנו אותו בזמן.

דו”ח המבקר מצא ברשות המים היקף הזנחה וכשלים שפוגעים בכל אזרח בישראל. הממצאים האלה מחייבים רביזיה. למשל, לאחד את הגופים האחראים במשרד האנרגיה, כמו שחיברו את מינהל החשמל עם רשות החשמל. ועל הדרך לטפל גם בחברת המים הלאומית מקורות. אם זה לא יקרה - נתגלגל להקצבות מים ולמשטר צנע בדומה לאלה שבדרום אפריקה.

כנרת | צילום: אפי שריר

בעלי הון מנצלים את הוואקום

דו"ח מבקר המדינה מספר בפעם־המי־יודע־כמה על גודל ההזנחה של התשתיות בישראל. הפעם זה המים, ובפעם הקודמת זה החשמל, פעם אחרת זה משק הגז ולפעמים זה הזלזול בתחבורה הציבורית. בשורה התחתונה, מגיע לאזרחים הרבה יותר ממה שהם מקבלים עבור תשלומי המסים שלהם.

מאחר והשוק הפרטי תמיד יותר זריז, חכם ומתוחכם ממשרדי הממשלה, המדינה מוצאת עצמה לא פעם נכנעת לבעלי הון, או מוצאת עצמה עם הגב לקיר ומשלמת כפול ממה שתוכנן.

כך היה עם הלאמת הרכבת בתל אביב (התקציב זינק ב־60%, פתיחה נדחתה ב־4 שנים), כך היה עם הקמת קו הרכבת הלא־מהיר לירושלים (התקציב הוכפל, הקו נפתח חלקית ועם תקלות), כך היה עם מתווה הגז שנתן הנחות לספקים (ביטל אחזקות צולבות במאגרים, קיבע תעריף גז וחשמל גבוה).

כך גם היום היום עם משק המים שמחייב תוכניות חירום להקמת מתקני התפלה. אלא שהם יעבדו רק ב־2023, הרבה שנים בתוך המשבר שנולד ב־2013.

עוד תובנה מהדו"ח: בהיעדר תוכניות אב ועם תחלופה ממשלתית ופקידותית גבוהה, הטיפול ב"שלד של המדינה" הוא שערורייתי. אולי אפשר להסתדר בלי מותג בגדים או מאכל מסוים, אבל אי אפשר לחיות בלי חשמל, מים, או אפשרות לנוע ממקום למקום במחיר ושירות סבירים.

אות מתה בדו”ח על חברת החשמל

דו"ח המבקר נחלק בתחומי התשתיות לשניים. החלק שעוסק בחברת החשמל הוא חשוב ומטריד אבל מדובר בלא פחות מאות מתה. כל האחראים כבר פרשו או עברו מתפקידם. מי שביצע את הרפורמה תיקן חלק מהליקויים עוד לפני שהדו"ח של שפירא פורסם. חבל שמבקר המדינה לא פרסם את הדו"ח לפני שנה או בתחילת דיוני הרפורמה. אם שפירא היה עושה זאת, אולי היה משתפר המוצר הסופי שאושר בכנסת רק ביולי.