מחיר הפייק: מה יעשה לאיש שטען כי מנהיג קוריאה השפויה חלה בדמנציה?

פייק קוריאה

תמיד שמענו שצפון קוריאה היא הדיקטטורה הרעה והאכזרית ודרום קוריאה הדמוקרטיה הטובה, הפתוחה ובעלת חופש הביטוי, נכון? אזרח צפון קוריאני שיפיץ פייק ניוז על כך שהמנהיג העליון קים ג‘ונג און חלה בדמנציה, כנראה שייפרד במהרה מראשו או יירקב בכלא עד סוף חייו. ומה יקרה לדרום קוריאני שטען זאת ביחס לנשיא מדינתו? ובכן בימים אלה, כשממשלת דרום קוריאה שקועה בקדחת של מלחמה בפייק ניוז, גם הוא עשוי למצוא את עצמו שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח.

הסיפור הזה מתחיל דווקא בווייטנאם: בחודש שעבר ערך ראש ממשלת דרום קוריאה לי נאק יאון ביקור במדינה במסגרתו החליט מכל המקומות לבקר דווקא בביתו של המייסד הקומוניסטי שלה, הו צ'י מין. לי אף כתב בספר המבקרים כי הוא חש ”ענווה בעומדו בפני מנהיג גדול“ שאהב את עמו. בשנות ה-60 וה-70 דרום קוריאה היתה אחת המדינות המרכזיות שלחמו לצד ארה“ב במלחמת וייטנאם נגד הקומוניזם של הו.

כשחזר לדרום קוריאה ספג לי מקלחת קרה גורמים ימנים שמרנים שכינו אותו בפשטות ״קומוניסט״. במקביל הופצה שמועה ברשת כי לי נשבע אמונים לקים איל סונג, המנהיג המייסד של צפון קוריאה, מה שהוא ככל הידוע מעולם לא עשה. לי התעצבן ופתח את ישיבת הקבינט בתחילת החודש בהצהרה כי פייק ניוז

”הורסים את הדמוקרטיה“ ומהווים ”אויב הציבור שמסתתר מאחורי הכסות של חופש הביטוי“.

אחרי שגוגל נפנפה את הדרישה של שלטונות דרום קוריאה להסיר מיוטיוב כ-100 סרטונים הכוללים השמצות, הממשלה החליטה לפעול בעצמה. לפני שבועיים פרסם שר המשפטים הקוראני הוראה לרשויות החוק לפעול באגרסיביות נגד כל מי שמפיץ מידע שקרי ומניפולטיבי, ולפתוח בחקירה פלילית גם אם לא הוגשה שום תלונה נגד הפרסום. לפי החוק בדרום קוריאה מי שמפיץ מידע מכפיש שלילי צפוי לעונש של עד שבע שנות מאסר.

לדרום קוריאה יש היסטוריה ארוכה עם חדשות מזויפות; ב-2014 למשל נידון למאסר של שנה וחצי כומר בן 78 שטען כי הנשיאה דאז פארק גון-הייה קיימה יחסי מין עם מנהיג צפון קוריאה הקודם קים ג‘ונג איל. גם כיום חוקרת המשטרה הקוריאנית פייק ניוז פרועים למדי על כך שהנשיא הדרום קוריאני מון ג‘יאה-אין סובל מדמנציה וצפון קוריאה דורשת תשלום של 176 מיליארד דולר כתנאי להסדרת היחסים.

הקדנציות של שני הנשיאים האחרונים (ששניהם יושבים כיום בכלא) היו קשות לחופש הביטוי בקוריאה, אבל ההערכה היתה כי כהונת הנשיא הנוכחי מון תהיה חופשית יותר. מון היה עורך דין שסייע לפעילי זכויות אדם ואף אחד לא ציפה שממשלתו הליברלית והשמלאנית תהיה זו ששוב תטיל מגבלות על מה מותר ומה אסור להגיד.

אלא שמון וממשלתו נמצאים בלחץ כבד. מון זוכה לביקורות ארסיות מאוד מימין על כך שהוא פועל לשיפור היחסים הכלכליים עם צפון קוריאה, אף שזו טרם החלה להתפרק מנשק גרעיני. כדי לא לחבל בשיחות שהתקיימו החודש בין הדרום לצפון על הקמת קו רכבת משותף, אסרו הרשויות בסיאול על עיתונאי מהעיתון הגדול במדינה לסקר את המפגש, כיוון שהוא עריק שעבר מהצפון לדרום לפני שנים רבות. בחודשים האחרונים מודרים כמעט לחלוטין מהטלוויזיה בדרום קוריאה עריקים מהצפון, שנוטים להיות ביקורתיים מאוד כלפי ההתקרבות הפתאומית בין שתי הקוריאות.

קל לתמוך בהענשת מי שמפיץ שמועות מופרכות ומגמתיות, אבל כדאי לקחת בחשבון גם את הניסיון ההיסטורי. במשך שנים נפוצו בדרום קוריאה שמועות כי הנשיאה לשעבר פארק מופעלת על ידי קרובי המשפחה של מנהיג כת מסתורית. השמועות האלו הוכחשו במרץ עד שהתגלה כי חברתה של הנשיאה, צ‘וי סון-סיל, בתו של מנהיג כת המשלבת נצרות, בודהיזם ושמאניזם, תיקנה עבורה נאומים וקראה מסמכי מדיניות סודיים ביותר. גילויים אלו הביאו לנפילת פארק. פייק ניוז, מופרכים ככל שיהיו, עשויים להתגלות בסוף כחדשות אמת, במיוחד בקוריאה.

זיהוי הפנים יורד לתחתית

סין היא לא מקום שקל להישאר בו אנונימי. חוקים שעברו במדינה בשנים האחרונות צמצמו למינימום את האפשרות הזאת. קניית כרטיס סים דורשת רישום עם תעודת זהות או דרכון, התחברות לרשתות חברתיות מחייבת הזדהות בפרטים מלאים וגם לרכבת בינעירונית אין סיכוי שתעלו בלי תעודה. הרכבת התחתית היא עדיין אחד המקומות היחידים שבהם ניתן להימלט מזיהוי, שם עוד אפשר לקנות כרטיס ופשוט לנסוע, כמו פעם. עכשיו נראה שגם המרחב הזה הולך ומצטמצם.

בשבוע שעבר הודיעה העיר גואנג ג‘ואו בדרום סין כי היא מתחילה להפעיל מערכות לזיהוי פנים כחלק מהבדיקות הבטחוניות בסאבווי. בינתיים מדובר בפיילוט וולונטרי שבו משתמשים שירשמו ויעלו תמונה שלהם לאפליקציה יוכלו ליהנות ממסלול מהיר בכניסה לתחנה דרך זיהוי פנים, אבל המגמה ברורה. לפי החברה שפיתחה את המערכת, שיעור הדיוק שלה עומד על 99.5% ונדרשת לה שניה אחת בלבד כדי לזהות את האדם מולה. גואנג ג‘ואו לא לבד וגם בייג‘ינג צפויה להתקין מערכות לזיהוי פנים ברכבת התחתית בקרוב.

השימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים מזנק בשנים האחרונות בסין ונכנס לכל תחומי החיים כמעט. רק החודש הודיעה הנהלת נמל התעופה בשנחאי שמערכות כאלה ישולבו במסגרת הצ‘ק אין לטיסה. במקביל גם בגשר הימי הגדול בעולם, שנחנך בשבוע שעבר ומחבר בין הונג קונג לסין היבשתית, בוחנות הרשויות שימוש בזיהוי לפי פנים וטביעת אצבע.

החודש, מתפארים תומכי הטכנולוגיה, נעצר בסין חשוד ברצח שנתפס לאחר 19 שנה של בריחה מהחוק - הודות למצלמות אבטחה ומערכות זיהוי פנים. אולם סינים רבים כבר ממש לא קונים את הטיעונים הביטחוניסטים האלה. ”אני נדרש להירשם באפליקציה עם השם האמיתי שלי רק כדי לעבור בדיקת ביטחון, האם אין יותר פרטיות?“, כתב גולש סיני מודאג אחד. לא נראה שזה ממש יעזור לו ולאחרים לעצור את רוח התקופה.

קצרצרים

1. מה משותף לשיאומי, דידי צ‘ושינג ואובר? שלושתן החזיקו בשלב מסוים בתואר "הסטארט-אפ בעל השווי הגבוה בעולם". הדירוג הזה נזיל למדי, כשבכל רגע נתון יכול אחד המתחרים להכריז על סיבוב גיוס שהעניק לו שווי גבוה יותר ולעקוף אותך, אבל נחמד להחזיק בתואר כל עוד אפשר. והנה, התבצע מהפך בפסגה כשסטארט-אפ סיני בשם ByteDance עקף את אובר וטיפס למקום הראשון, לאחר שהשלים גיוס של 3 מיליארד דולר לפי שווי של 75 מיליארד דולר. ByteDance לא מוכרת בעולם אבל בסין היא שם ענק. החברה עלתה לגדולה בזכות אפליקציית טואו טיאו, שמציגה פיד מותאם אישית של חדשות, אך בשנים האחרונות היא פורחת בעיקר בזכות אפליקציית הסרטונים הויראליים Douyin (או בשם הבינלאומי שלה TikTok). הסוד מאחורי שתי האפליקציות הוא האלגוריתם שפיתחה החברה, שיודע לפצח את הטעם של כל גולש ולהציע לו תכנים המתאימים לו, בחדשות או בסרטונים. זה עובד, זה ממכר וזה גם שווה הרבה כסף. עד היום נהוג היה לדבר על שלושת הענקיות של האינטרנט הסיני - עליבאבא (קניות), טנסנט (רשתות חברתיות) ובאידו (מנוע חיפוש). אלא שנכון לעכשיו השווי המוערך של ByteDance אפילו גבוה מהשווי שבו נסחרת באידו בבורסה (66 מיליארד דולר). מי צריך בעצם מנוע חיפוש כשיש אלגוריתם שמפטם אותך בדיוק בתוכן שרצית בלי לבקש?

2. בשבוע שעבר השיקה שיאומי את Mi Mix 3, סמארטפון חדש בסדרת הפרימיום שלה. הנושא המרכזי בהשקה שהתקיימה במתחם העיר האסורה בבייג‘ינג היה המצלמה של המכשיר החדש, כשמנכ“ל שיאומי לי ג‘ון טען שהמפרט שלה טוב יותר מזה של דגם P20 Pro, שוואווי השיקה בחודש מרץ. ריצ‘רד יו, מנהל חטיבת הצרכנות של וואווי, כתב בתגובה: ”אף יצרן סמארטפון לא יכול לגבור על P20 Pro בטווח הקצר. רק אנחנו יכולים לגבור על עצמנו“. עוד לפני הלקוחות, האנשים הראשונים ששיאומי צריכה לשכנע כי היא טובה יותר מהמתחרה וואווי, הם פקידי הממשלה הסינים. בשבוע שעבר, כאשר התבקשה דוברת משרד החוץ הסיני להגיב על הפרסום בניו יורק טיימס כי סין מאזינה לסלולרי של נשיא ארה“ב דונלד טראמפ, היא המליצה לנשיא לעבור מסמארטפון של אפל למכשיר של וואווי. אבל למה במשרד החוץ לא נותנים קצת גב לשיאומי בעצם?

   

3. זוכרים את ofo (אופו), החברה הסינית עם האופניים השיתופיים הצהובים שפעלה ברמת גן ואוניברסיטת בר אילן לפני שנטשה את ישראל ביולי? אז הצרות שלה רק ממשיכות לגדול. לאופו יש אמנם 11.3 מיליון משתמשים יומיים פעילים בסין, אבל החובות שלה הולכים וגדלים והיא מתמודדת עם לפחות שלוש תביעות, ביניהן מחברת ייצור אופניים שטוענת כי ofo חייבת לה 10 מיליון דולר. לפי היצרנית, בחוזה שחתמו בשנה שעברה התחייבה אופו לרכוש ממנה חמישה מיליון זוגות אופניים אך בפועל קנתה רק שני מיליון. בשבוע שעבר התגלה כי מנכ“ל ומייסד אופו דאי ווי איבד באופן לא ברור את תואר הנציג החוקי של החברה לטובת עובד אחר. הנציג החוקי של חברה בסין עשוי להיות אחראי אישית לחובות של החברה או במקרה של פשיטת רגל. לא לגמרי ברור האם מדובר בהחלטה המסמלת את סוף הדרך של דאי, שלכאורה נשאר עדיין המנכ“ל, או שהוא פשוט מנסה לברוח בחוסר אלגנטיות מאחריות. אופו מסרה בתגובה כי ביצעה את השינוי כדי ”לפשט פעולות משרדיות ולשפר את היעילות במשרד“, שזו בערך אחת התגובות הכי מתחמקות בתולדות העולם.