המוזיאון עולה לרשת: יצירות מהמטרופוליטן יוצעו לשימוש חופשי

"מוזיאון היה תמיד מקום פיזי. בניין. היום, עבור הרבה אנשים, הוא הרבה יותר מזה", אומר ל"כלכליסט" לויק טאלון (Loic Tallon), מנהל מחלקת הדיגיטל של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק.

המטרופוליטן (או ה"מט", כך נוהגים לכנותו), שנפתח בשדרה החמישית במנהטן בשנת 1872, הוא אחד המוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם, בוודאי כשזה נוגע לאוסף העצום של חפצי אמנות ועתיקות, המכיל מיליון וחצי יצירות ואובייקטים מכל תקופה בהיסטוריה.

"העבודה שלנו היא לחשוב איך יכול המוזיאון למלא את המטרה לשמה הוא הוקם, אבל במאה ה־21", אומר טאלון (37) העומד בראש מחלקה המונה 60 איש במוזיאון. הוא נמצא בתפקידו מאז שנת 2016, לפני כן שימש שנתיים כסגן ראש המחלקה. לפני כן היה בעל חברה פרטית שעסקה במדריכי אודיו, וידאו ואפליקציות למוזיאונים. הוא גם פירסם ספר בנושא בשנת 2007, בו חקר מדריכי אודיו ברחבי העולם כולל שהות של שלושה שבועות בישראל.

השבוע הוא חוזר לכאן בפעם השנייה לביקור קצר יותר, כאורח של עמותת "ויקימדיה" שתארח בפעם הראשונה בישראל את הכנס הבינלאומי 2018 GLAM־Wiki (סינמטק תל אביב 5-3 בנובמבר) ויעסוק בנושאי תרבות ותוכן פתוח. בנוסף, יעביר טאלון הרצאה בפסטיבל "פרינט סקרין" לאמנות דיגיטלית במדיטק חולון בכנס שיעסוק בעתיד האמנות והמוזיאונים (3.11).

"אנחנו נמצאים בעידן של חקירה", אומר טאלון. "מדי יום אנחנו חושבים מהו הצעד הבא שאנחנו צריכים לעשות בכדי לשנות את הזהות של המוזיאון. יש בכל שנה 7 מיליון מבקרים במוזיאון, 31 מיליון מבקרים באתר המוזיאון ועוד 100 מיליון דפים בהם עבודות מאוסף המוזיאון שנצפים דרך ויקיפדיה. השאלה היא איך מתחילים להבין את הערך של כל זה, אל מול הערך של הביקור הפיזי בבניין. אנחנו לא יודעים אם בעוד מאה שנים למוזיאונים בכלל תהיה נוכחות פיזית".

אתה באמת חושב שזה יכול לקרות?

"אולי. אנחנו רוצים להאמין שלמט כן תישאר נוכחות פיזית גם בעוד מאה שנה, אבל דרכי החיים וההתנהגות שלנו משתנים כל הזמן. פעם לא הייתי קונה נעליים מבלי להגיע פיזית לחנות ולמדוד. היום אני מזמין הביתה שלושה זוגות במידות שונות, ואת השניים הלא מתאימות שולח חזרה. חשוב לנו להישאר רלבנטיים ולספק את התוכן שיש לנו לגבי ההיסטוריה של האנושות, גם בעידן הנוכחי".

המהלך המשמעותי ביותר שעשה טאלון בתפקידו הנוכחי היה בשנת 2017 כאשר החליט לפתוח את אוסף המוזיאון לשימוש המכונה "open access": מאות אלפי יצירות מצולמות מאוסף המוזיאון ניתנות לצפייה, להורדה ולשימוש חופשי באמצעות רישיון הנקרא "CC0" לפיו אין צורך בזכויות יוצרים בכדי להשתמש בתמונה. "את הפריטים באוסף אנחנו מצלמים מאז שהומצא הצילום, בערך", צוחק טאלון, "היום קיימים באתר שלנו 450 אלף פריטים. אני חושב שלפני עשר שנים, כשמוזיאונים החלו לבנות אתרי אינטרנט, הדאגה היתה שאם הם יעלו את כל היצירות לאתר, אנשים לא יבואו למוזיאון. במהלך השנים הבינו שזה לא מפחית בכמות המבקרים. אנשים מגיעים לראות את המונה ליזה בלובר למרות שהם יודעים בדיוק איך היא נראית. אלה שתי חוויות שונות ומקבילות, כמו שאנשים נהנים לראות משחקי כדורגל בטלוויזיה אבל עדיין הולכים למשחקים במגרש. אנחנו מאמינים כי העובדה ששיחרננו את האובייקטים האלה, שכל אחד בעולם יכול להוריד אותן ולהשתמש בהן כרצונו בלי לבקש רשות מאף אחד - תגרום להם למלא את מטרתן בצורה טובה יותר".

המט הוא הראשון לעשות את זה?

"לא. הרייקסמוזיאום - המוזיאון הלאומי של הולנד היה הראשון, ויש שני מוזיאונים בארה"ב שעשו מהלכים דומים לפנינו - מוזיאון פול גטי בלוס אנג’לס והגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון. היום יש עוד מעל לעשרה מוזיאונים שעשו את זה אחרינו. בגלל שהמט נחשב כמוזיאון קונסרבטיבי באופן יחסי, כבר שמעתי לא פעם את הטיעון ש’אם במט עשו את זה, גם אנחנו יכולים’".

במסגרת המהלך לגישה החופשית לאוסף, יצר המטרופוליטן גם שיתוף פעולה נרחב עם ויקיפדיה, שעושה שימוש בתמונות של יצירות ואובייקטים מאוסף המוזיאון. "זה שם את האוסף בקונטקסט חדש", מסביר טאלון. "גם אנשים שלא אוהבים אמנות, אוהבים את אינסטגרם או את ויקיפדיה. כשאנחנו מציגים עבודות מהאוסף בדפים שונים וערכים שונים שכלל לא קשורים לאמנות, אנחנו חולקים את הנרטיב של המוזיאון ונותנים לאוסף לחיות ברשת, לא רק באתר של המוזיאון".

אתם דורשים שהמשתמש ייתן קרדיט למוזיאון?

"אין מצידנו דרישה כזו. אנחנו סומכים על המשתמש. נשמח אם יהיה קרדיט, ואם לא - אלה החיים".