חווה-ביי: לסינים יש ארנק שמתמלא מעצמו
כסף שנוחת בחשבון בלי לבקש, הלוואה לכמה שעות רק כדי ללכת לקולנוע, ופיקדון בריבית שנתית של 3%. כתב "כלכליסט" בסין גילה שהעתיד כבר הגיע, הוא פשוט נמצא בבייג'ינג. עליבאבא, וויצ'ט וטנסנט משתלטות על החיים הפיננסיים של הסינים - ועכשיו מתחילות לייצא את המהפכה לשאר העולם. בנק? הסינים לא זוכרים מה זה
כסף שנוחת בחשבון בלי לבקש, הלוואה לכמה שעות רק כדי ללכת לקולנוע, ופיקדון בריבית שנתית של 3%. כתב כלכליסט בסין גילה שהעתיד כבר הגיע, הוא פשוט נמצא בבייג'ינג. עליבאבא, וויצ'ט וטנסנט משתלטות על החיים הפיננסיים של הסינים - ועכשיו מתחילות לייצא את המהפכה לשאר העולם. בנק? הסינים לא זוכרים מה זה.
קראו עוד בכלכליסט
הסיפור של עליבאבא הוא דוגמה טובה. ב־2004, חמש שנים לאחר הקמתה, השיקה החברה את עליפיי, אפליקציית התשלומים האלקטרונית שלה, כדי לחזק את אמון הצרכנים הסינים, שחששו לשלם על מוצרים שקנו ברשת במזומן. האפליקציה הפכה בהמשך לדרך המובילה והקלה להעברת כספים בין אנשים ולתשלום על שירותים במסעדות וחנויות, באמצעות סריקת קודי QR.
מאוחר יותר ראו בעליבאבא כי לחלק מהמשתמשים נותר כסף בחשבון בשל מוצרים שהחזירו או כסף שקיבלו מחברים ולקוחות. המענה היה השקת פלטפורמה און ליין בשם יואה־באו (Yu’e Bao), שמאפשרת להשקיע את היתרה הזו. כיום מנהלת יואה־באו כ־220 מיליארד דולר, ועבור משתמשים רבים כמו צ‘ן, זהו אפיק ההשקעה העיקרי.
עבור סינים אחרים, כמו ססיל צ‘או, מורה בת 25 ממחוז שינג‘יאנג בצפון־מערב סין, זהו אפיק תומך לבנקים. ”החסכונות הגדולים שלי עדיין נמצאים בבנק, כי אולי בנקים עדיין בטוחים יותר“, היא אומרת. ”אבל אם מצטבר לי בחשבון סכום שאני לא משתמשת בו, נגיד 2,000-1,000 יואן (1,100-550 שקל), אני אעביר אותם ליואה־באו, שם הריבית גבוהה יותר ואפשר לשחרר את הכסף מתי שרוצים“.
”יואה־באו הביאה לדמוקרטיזציה בכל הנוגע לניהול הון“, אומר זנון קאפרון, מנהל חברת הייעוץ והמחקר לתחום הפינטק קאפרון־אסיה, הפועלת משנחאי. קאפרון חישב כי הבנקים הסינים הפסידו 20 מיליארד דולר רק מאובדן עמלות על שימוש בכרטיסי אשראי ודביט לטובת אפליקציות לתשלומים בשנת 2015. ”לפני ההשקה של יואה־באו, הלקוח היה חייב לבצע השקעה מינימלית של 1,000 יואן (550 שקל) לתקופה של יום, שבוע או חודש. וכמובן שהיה צריך ללכת לבנק ולדבר עם נציג, מה שמסרבל את השימוש. ביואה־באו הודיעו שכעת הלקוחות יוכלו להשקיע אפילו יואן אחד ליום אחד - ועדיין לקבל החזר עם ריבית גבוהה יותר מהבנק, והכל נעשה דרך הסלולרי. בנוסף כשבפלטפורמה של עליבאבא הבינו איך אנשים מתנהגים, הם התחילו לתת להם דירוג אשראי, שהיה חסר בסין“. הריבית שמשלמת יואה־באו ללקוחות על פיקדון שבועי עמדה בעבר על 6% לשנה, אך ירדה לכ־3%, עדיין כפול מהריבית שמשלמים הבנקים הסינים. דירוג האשראי בסין: מתקדם וחודרני כדי להחליט מי מהלקוחות זכאי להלוואה ובאיזה תנאים, קיבלו חלק מחברות הטכנולוגיה הסיניות אישור מהממשלה לחשב דירוג אשראי עצמאי - וכאן הדברים הסתבכו. מכיוון שלחלק גדול מהלקוחות הסינים אין היסטוריה פיננסית, והם מעולם לא השתמשו בהלוואות או כרטיסי אשראי, החברות האלה הסתמכו על אוסף המידע העשיר שיש להם על הצרכן הסיני ממקורות אחרים, כמו קניות שעשו באינטרנט או התנהלותן ברשתות החברתיות. אצל עליבאבא, למשל, דירוג האשראי של הלקוחות, Sesame credit, מבוסס על אופי המוצרים שהלקוח קונה ברשת. כך, קניית חיתולים מעידה על אחריות ולכן תורמת לדירוג, בעוד רכישת משחקי וידיאו מקושרת לעצלנות, ריבוי הקשרים ברשת החברתית מעלה דירוג, וגם פוסטים חיוביים תורמים לו. הדירוגים האלו זוכים לביקורת רבה במערב, במיוחד בצל החשש כי הם מהווים הקדמה לדירוג חברתי כולל שמתכוונת ממשל סין להנהיג החל מ־2020, שידרג את כל האזרחים על סמך מהימנותם. גם בסין יש מי שיעדיפו לא להצטרף לדירוג של עליבאבא, מחשש שמדובר בחדירה לפרטיות. בעבר אף התעוררה מחאת רשת כשהתברר שעליבאבא מצרפת לקוחות לדירוג מבלי לקבל הסכמה מודעת מצדם, מה שאילץ את החברה לסגת מהפרקטיקות הללו. אבל לצד הביקורת, יש מי שטוענים שהדירוגים האלה הם היום המתקדמים והמקיפים ביותר בעולם בחיזוי רמות הסיכון של לקוחות להחזיר הלוואות. ”השוק הזה בסין נמצא לפחות דור אחד לפני ארה“ב, אם לא שניים“, אומר פול שולטי, בעל חברת מחקר מהונג קונג ובכיר לשעבר בבנק החקלאות הסיני. ”בארה“ב נעשו מחקרים שמצאו שאין כל קשר בין דירוג האשראי שקיבל לקוח לבין הריבית שהוא משלם בפועל לבנקים, זה ממש אקראי. כך שגם אנשים עם דירוג אשראי טוב משלמים יותר מדי. לעומת זאת, חברה כמו עליבאבא מתבססת על אלפי פרטי מידע כדי לקבוע את דירוג האשראי של לקוח ואת הריבית שישלם. עליבאבא יכולה לתת הלוואה בתוך שלוש שניות, זה מדהים. הצרכנים הסינים לא איבדו את האמון במוסדות הפיננסים לאחר משבר 2008 ואנשים בסין עדיין מוכנים לתת את המידע שלהם יותר בקלות בתמורה להנחות או להערכה יעילה יותר של סיכונים“. ”לפעמים גם לא צריך לבקש אשראי מחברות כמו עליבאבא וטנסנט”, מוסיף אייל שמעוני, מנהל נציגות בנק לאומי בסין, החי כבר שש שנים בשנחאי. ”הם פתאום יזרימו לך אשראי נוסף של 30 אלף יואן לחשבון ואם לא תשתמש בו אז לא תשלם עליו. היתרונות של החברות האלה הוא שיש להן מידע בזמן אמיתי על לקוח, והן יודעות שגם שני מורים שמרוויחים אותה משכורת, שייחשבו זהים מבחינת דירוג האשראי הבנקאי הרגיל, עדיין מתנהגים שונה ביומיום. לכן הם יכולים לקבוע את המחיר של האשראי יותר במדויק - ובאופן מיידי“. ההזרמה של אשראי, שבעליבאבא נקראת חוואה־ביי (בסינית: פשוט לבזבז), היא אחד הכלים שבאמצעותו מצליחה החברה לשבור את שיא הקניות מדי שנה ביום הרווקים הסיני, שיחול החודש (11.11). בשנה שעברה הוא גלגל 25.3 מיליארד דולר. לפני יום הקניות האחרון, העלתה החברה את האשראי ל־80% מהלקוחות שלה את מסגרת האשראי ב־2,200 יואן בממוצע (1,210 שקל). בחברה אף נתנו למשתמשים אופציה לשלוח לחבריהם בקשות לסייע להם בכיסוי חובות הקניות. עליבאבא וטנסנט לא לבד בתחום הפיננסי. כיום מגוון השירותים הפיננסיים החוץ־בנקאיים שמתוכם יכול הצרכן הסיני לבחור הוא אדיר. על המגוון העצום הזה אפשר ללמוד מחברת ג‘יאנפו טכנולוגיות (Jianpu), פלטפורמה עצמאית שמכונה ”האמזון של השירותים הפיננסיים בסין“, שנסחרת כיום בניו יורק. הפלטפורמה מציעה מבחר מסחרר של כ־170 אלף סוגי הלוואות ומוצרים פיננסיים למשקי בית ולעסקים קטנים מ־2,500 ספקים פיננסים. המשתמשים בפלטפורמה יכולים לקבל מאחד הספקים דרך הסלולר הלוואה של עד 5,000 יואן (2,750 שקל) בתוך חמש דקות. ההרסניות שבהיעדר רגולציה אלא שלא הכל ורוד כמו שהוא נראה. בתחילת אוגוסט הגיעו אלפי אזרחים מכל רחבי סין לאזור הפיננסי של בייג‘ינג, כדי להפגין מול משרדי המפקח על הבנקים והביטוח. הפגנה של ממש לא היתה במקום, שכן למשטרה נודע מראש על הכוונה והיא מיהרה לאסוף את המפגינים באוטובוסים הרחק מהמקום, לעתים תוך עימותים פיזיים. חלק מהמפגינים הפוטנציאליים זוהו עוד כשירדו מהרכבת בבייג‘ינג, ונמנעה מהם הגעה לאזור הפיננסי. המוחים היו אזרחים שאיבדו את חסכונותיהם בעולם של הלוואות עמיתים (P2P), שפרח בשנים האחרונות בסין. אתרים אלה, שמחברים בין מי שרוצים ללוות כסף למלווים שמחפשים החזר גבוה יותר מהריבית בבנק, נהנו גם הם מהיעדר הרגולציה על התחום הפיננסי. רגולטורים ומנהיגים סינים בירכו על יישומים אלה כדרך נוספת לסייע לעסקים קטנים ובינוניים. בעוד נכון ל־2012 היו 200 אתרים בלבד בסין שעסקו בהלוואות עמיתים, ב־2015 גדל מספרם ל־3,000. האתרים החלו להתחרות זה בזה בתשואות שהם מעניקים, שהגיעו לפי הדיווחים אפילו ל־60% בשנה. השחקנית הגדולה ביותר בשוק היא Lufax, שהוקמה ב־2011 על ידי ענקית הביטוח הסינית פינג אן, והשווי שלה הוערך בעבר ב־60 מיליארד דולר. בבדיקת הפונים בוחנת Lufax את הרקע ההשכלתי, המקצוע, היציבות בעבודה ומטרת ההלוואה לפני שהיא מחליטה אם לאשר אשראי או לא ואיזה שיעור ריבית להקצות ללקוח. הפלטפורמה גובה 4% על כל חיבור מוצלח שהיא עושה בין מלווה ללווה כסף.אולם, לצד הצלחות כמו Lufax, רבות מהפלטפורמות התגלו כמבצעי נוכלות. המקרה המפורסם ביותר היה של Ezubao, פלטפורמה להלוואות עמיתים שגייסה יותר מ־7.6 מיליארד דולר ממשקיעים תוך הבטחת ריביות דו־ספרתיות, בטרם התגלה כי מדובר בנוכלות הפונזי הגדולה מסוגה בסין וש־95% מהלווים לכאורה היו פיקטיביים. מקרי הנוכלות והצמיחה החדה בהיקף הכספי שמושקע בענף החלו להטריד את הרגולטורים הסינים. אלה התחילו לרסן את הסיכונים הפיננסיים באמצעות שורה של דרישות חדשות מאתרים העוסקים בתחום, כמו למנות בנק מלווה או לאסור הלוואת כסף למי שאין לו מקור הכנסה או מטרה מוגדרת להלוואה. תקנות אלה הביאו לסגירה של אתרים נוספים, עודדה משקיעים רבים למשוך בבת אחת את כספם ויצרה כאוס כללי בתחום. המשקיעים שנפגעו אינם בעלי הון או גופים מוסדיים, אלא אזרחים פשוטים שהתפתו לריביות הגבוהות, כמו ג‘אנג שואה, אם חד־הורית, שסיפרה לאתר החדשות הסיני סינה כי איבדה את כל החסכונות שלה, 550 אלף דולר, כשהפלטפורמה שבה השקיעה קרסה. לפי הערכה אחת, יותר מ־60% מ־5,890 הפלטפורמות בתחום ה־P2P שפעלו בשוק הסיני כבר נסגרו בהוראת המשטרה, בעקבות בריחת מנהלים או כי המלווים לא יכלו למשוך את כספם. החמרת רגולציה משפיעה גם על הפעולות של יתר חברות הפינטק. פלטפורמות כמו יואה־באו יכולות היום להשקיע רק כמחצית מיתרות המשתמשים, כדי לשמור על רזרבות גבוהות יותר, מה שמגביל גם את הריביות שמקבלים הלקוחות. בשל החשש מגודלה המתעצם, יואה־באו נדרשה גם להגביל את הסכום המקסימלי שיכולים המשתמשים להפקיד מדי יום ל־20 אלף יואן (11 אלף שקל). הבנקים מנסים להכות שנית הרגולציה המתגברת על חברות הפינטק אולי תאפשר לבנקים הסינים לחזור לתמונה בתחומים שבהם הם איבדו את ההובלה. חברת כרטיסי האשראי יוניון פיי השיקה בסוף דצמבר אפליקציה לתשלום באמצעות הסלולר, כדי להתחרות בארנקים הסלולריים של עליבאבא וטנסנט. הבנקים הסינים מנסים להחזיר לקוחות גם דרך השקעה בטכנולוגיה. כך בנק הסוחרים הסינים (China Merchants Bank) הודיע במאי על הקמת קרן ענק של 2.2 מיליארד יואן (344 מיליון דולר) - 1% מהרווח התפעולי שלו בשנה שעברה - שתוקצה להשקעה באפליקציות של הבנק ובקידום טכנולוגיות מתקדמות. ”הפסדנו את הקרב נגד ענקיות הטכנולוגיה בסיבוב הראשון, כי נפלנו בהשקעה בממשק משתמש, בהתנהגות משתמשים ובטכנולוגיות אינטרנט“, אמר צ‘ן קונדה, סמנכ“ל מערכות מידע בבנק במסיבת העיתונאים שנערכה אז. ”עכשיו, כשהבנו את זה, אנחנו חייבים להשיג אותם“.אבל האם זה לא מעט מדי מאוחר מדי? ”הבנקים הסינים הבירוקרטיים נרדמו בשמירה, ועכשיו הם רודפים אחרי רכבת שכבר יצאה מהתחנה“, מנתח שמעוני. ”הסינים התרגלו לעבוד עם האפליקציות הקיימות לתשלומים, אז למה להם לעבור לבנקים? אולי הצעדים שהבנקים עושים מגיעים מאוחר מדי“.
ייתכן שהדרך הטובה ביותר עבור הבנקים הסיניים היא פשוט לשתף פעולה עם השחקניות הפיננסיות האלה. לדברי קאפרון, ”אם מישהו רוצה היום ללוות כסף, הוא הולך לפורטל אונליין, שמשתף את ההלוואה עם בנק סיני. הפורטל יציע לבנק להלוות לאותו אדם את הכסף בריבית מסוימת והבנק יחליט האם הוא מסכים. זה טרייד אוף מעניין בין החברות, שיש להן את הפלטפורמה, לבין הבנקים, שיש להם את הכסף. ביחד נוצר מוצר חזק“.
15 תגובות לכתיבת תגובה