עד עצם הסייבורג הזה
ברבי־המכר של מריסה מאייר סינדרלה היא סייבורג, רפונזל היא האקרית ולכיפה אדומה יש רומן עם הזאב בעתיד האפוקליפטי של עוד 500 שנה. לכלכליסט היא מסבירה איך ספרות מעריצים הופכת לקלאסיקה בפני עצמה
עוגייה, סיפור ואמבטיה. אלה המילים הראשונות שאמרה בינקותה הסופרת האמריקאית המצליחה מריסה מאייר (לא לבלבל עם מנכ"לית יאהו לשעבר). "אלו נשארו שלושת הדברים האהובים עליי היום", היא מספרת ל"כלכליסט". "את הסיפור לקחתי צעד קדימה ולמדתי לקרוא בגיל צעיר ולספר סיפורים כבר בגיל 3 כדי לשעשע את הוריי וסביי. את הסיפור הראשון שלי 'רוזי ושיח השושנים' אמי הקלידה עבורי כי לא ידעתי לכתוב. ברגע שלמדתי שכתיבת ספרים היא אופציה לקריירה, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
בגיל 14 גילתה מאייר את עולם הפאנפיק (קיצור של fanfiction, ספרות מעריצים) — ספין אוף או המשכון ליצירות מפורסמות, שאותן מחברים ומעלים לרשת קוראים־מעריצים (המפורסם והמצליח בז'אנר הוא "50 גוונים של אפור", שהחל כפאנפיק של ספרי "דמדומים"). מאייר כתבה סיפורים עבור סדרת האנימה "סיילור מון" וצברה לעצמה קהל קוראים שהכניס אותה למשטר כתיבה והיווה קרש קפיצה לעבר מסלול מקצועי יותר. "התחלתי לחשוב על זה כעבודה של ממש, אבל לא כזו שמרוויחים ממנה כסף".
קוראים ב־30 מדינות
מאז חלפו 20 שנה, שבמהלכן עבדה כעורכת בהוצאה קטנה של ספרי אמנות למוזיאונים. הניסיון שרכשה במו"לות, דפוס ועיצוב הוביל אותה לעצמאות כמגיהה ומביאה לדפוס והקנה לה חופש ושליטה בזמן. כך הצליחה מאייר להגשים את חלומה ולהפוך את התחביב לפרנסה עם סדרת הספרים "תולדות הלבנה", עיבוד עתידני לאגדות האחים גרים המתרחש בעוד מאות שנים בכדור הארץ והירח. הסדרה, המשלבת טכנולוגיה מתקדמת עם קסם, מתח ורומנטיקה, ראתה אור ב־30 מדינות וכבשה את רשימות רבי־המכר. בכל ספר מצטרפת גיבורה לסיפור ובכולם שולטת לונה, מלכת אימפריית הלבנה שרוצה לשלוט בכדור הארץ.
הספר הראשון בסדרה, "סינדר", מבוסס על דמותה של סינדרלה, נערה סייבורגית שבמקום נעל משאירה לנסיך את כל הרגל שלה. בספר השני "סקרלט" מצטרפת בת דמותה של כיפה אדומה שלובשת קפוצ'ון אדום ומתיידדת עם וולף, צעיר נאה שעבר הנדסה גנטית והפך לחיית אדם שמאוהב בה קשות. ובמרכז הספר השלישי "קרס", שראה אור בימים אלה בהוצאת כנרת, מככבת דמותה של רפונזל, שכלואה מילדות בתוך לוויין במקום במגדל, משמשת כהאקרית מיומנת ומנסה לסייע לחבורה להינצל מהמלכה המרשעת וצבאה.
הסדרה, המיועדת במקור לבני נוער, קנתה לעצמה מעריצים בכל הגילים בעולם. "אני כותבת ספרים שאני חושבת שגם לי יהיה כיף לקרוא אותם ואני כבר בת 34", היא מסבירה, "הדמויות בנות עשרה, אז אין ספק שהספרים מתאימים לנוער, אבל יש מחקרים סטטיסטיים שמוכיחים שבשנים האחרונות רוב הקוראים שלנו בשנות ה־20 וה־30 שלהם. זה מעניין. אני חושבת שהקוראים שלי צעירים בנפשם ולבם, אנשים שעדיין רוצים להאמין בהצלת העולם ומציאת אהבת אמת, וזה לא קשור לגיל".
בית של מדע בדיוני
מאייר מתגוררת בוושינגטון עם בעלה והתאומות שאימצו לפני שלוש שנים. פנטזיה ומדע בדיוני תמיד היו קרובים ללבה. "במשפחה שלי אוהבים את 'מלחמת הכוכבים' ו'מסע בין כוכבים' ותמיד הייתי מוקפת בזה. ההורים שלי לקחו אותי לכנסים של מדע בדיוני, ודוד שלי נתן לי ללבוש את תחפושות הקלינגונים שלו ולקח אותי לקולנוע.
"בגיל ההתבגרות התמכרתי לסדרות אנימה כמו 'קאובוי ביבופ' ו'פיירפליי' שהשפיעו עליי. קוראים מספרים לי שסדרת הספרים מאוד קולנועית, שהם יכולים לראות את הסיפור משוחק בראש שלהם, אני חושבת שזה בגלל ההשפעות ההוליוודיות המוקדמות שלי".
אז יש סיכוי שסינדר וחבריה יעובדו לקולנוע?
"יש אולפן שמחזיק בזכויות להסרטת הספרים, ואני מחזיקה אצבעות שהם יחליטו להפיק את זה".
פתק גורלי על המיטה
הרעיון להפגיש את הדמויות שכתבו האחים גרים לפני 200 שנה עם אנדרואידים והאקרים מעוד 500 שנה נולד כשמאייר לקחה חלק בתחרות סיפורי פאנפיק קצרים. מתוך רשימת הקריטריונים שניתנו, היא החליטה שהסיפור יתרחש בעתיד ויכלול דמות מאחת האגדות. כך נולדה גרסה עתידנית ל"החתול במגפיים", שלא זכתה בתחרות אבל הציתה את הדמיון של מאייר, שראתה בגרסאות כאלה פוטנציאל גדול מאוד.
"התחלתי בסיעור מוחות של אילו טוויסטים עתידניים אני יכולה לתת לכמה מהאגדות האהובות עליי. כמה חודשים אחרי, בדיוק כשעמדתי להירדם בלילה, הבריק לי הרעיון להפוך את סינדרלה לסייבורגית. הראש שלי הוצף במלא רעיונות, ונאלצתי לזחול מהמיטה ולכתוב על פתקים את כולם. כך נולדה סינדר.
"אחד האתגרים העיקריים שלי הוא לגרום לקורא לזהות שזאת סינדרלה או שזה סיפור בהשראת רפונזל, ובמקביל לספק רגעים שבהם הוא ייסחף במרחבי העלילה הסבוכה וישכח את סיפור האגדה הידוע. רציתי לעשות אדפטציה של הסיפורים לסביבה עתידנית אבל גם לתת תחושה טבעית, ייחודית ומפתיעה".
אהבתם של גיבור־על ונבל
טוויסט נוסף בגרסאות העתידניות של מאייר לאגדות הקלאסיות הוא הפיכתן ממעשיות שוביניסטיות לסיפורים שבהם הגיבורות הנשיות אמיצות ובעלות תושייה. "הסיבה שהספרים שלי נוטים לכלול כמה מסרים פמיניסטיים ופוליטיים היא תוצר טבעי של כתיבת דמויות נשיות, נחושות ומוכשרות, אף שהקפדתי גם שלכל אחת מהן יהיו כמה 'פגמים' שיהפכו אותן לרב־ממדיות", היא מסבירה.
החודש סיפרה השחקנית קירה נייטלי לאלן דג'נרס שהיא לא נותנת לבתה בת ה־3 לצפות בסינדרלה, משום שסיפורה מתמקד באשה שמחכה לנסיך. היא גם פסלה את בת הים הקטנה כי "אף אשה לא צריכה לוותר על קולה בשביל גבר". השחקנית קריסטן בל סיפרה ל"וושינגטון פוסט" כי היא מנפצת אגדת דיסני אחרת ומשתמשת בשלגייה כדי לדבר עם הבנות שלה על הסכמה הדדית והחשיבות בלהיות ערני לסביבה ולא לדבר עם זרים. והנה מאייר, עוד הרבה לפני עידן ה־#MeToo, התאימה את האגדות עם המסרים הבעייתיים לעולם שאחרי המהפכה הפמיניסטית.
הדמויות של דיסני הפסיקו להיות מודל לילדים וילדות במאה ה־21?
"יש מסרים בעייתיים בכמה מאגדות הילדים וסרטי דיסני, אבל יש גם המון מסרים חשובים כמו אומץ, נאמנות והתגברות על רוע. אין לי בעיה להרשות לילדות שלי לראות את הסרטים האלה או לקרוא אגדות ילדים, אבל אני תמיד מנסה להצביע מתי אני לא מסכימה עם משהו, אז הן מבינות שהן לא צריכות להפנים באופן אוטומטי כל מה שאומרים שם. אנחנו יכולים לקחת את הדברים הטובים ולהשאיר את הלא טובים, ולהחליט איזו סוג של אשה אנחנו רוצים להיות ואיזה סוג של חיים אנחנו רוצים לחיות".
"אימפריית הלבנה" כוללת כבר ארבעה ספרים. מה הלאה?
"כרגע אני לא חושבת לכתוב עוד ספרים בסדרה. אני מרוצה מאיך שהכל הסתיים ומקווה שגם הקוראים. כרגע אני עובדת על סדרה חדשה ‘Renegades’ שבמרכזה גיבור־על וארכי־נבל שמתאהבים. ויש לי עוד המון רעיונות לספרים, כולל עוד עיבודים מיוחדים לאגדות, רומנים עכשוויים, ספרי אימה, אין סוף".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה