כאבו של תנין

פסק דין שנתן חשין ב־1996 נגד חוות התנינים חמת גדר הוא אחד מהביטויים המרגשים ביותר לחדות המחשבה של האיש. בערעור שהגישה עמותת תנו לחיות לחיות נגד “קרבות” האדם־תנין שחמת גדר קיימה להנאת הצופים, שטח חשין את מורשת החמלה שלו לכל יצור חי.

“אילו תחושות חש התנין בעת המאבק? האם נושא הוא בסבל פיזי? בסבל נפשי? וכיצד נדע את כל אלה? התנין דמו הוא דם קר, ואין הוא כיונקים שדמם דם חם הוא. ולא זו בלבד שהתנין אינו דובר את שפתנו, אלא שבייסוריו אין הוא משמיע נאקות כאב ככלב או כחתול. כיצד נדע איפוא תחושותיו של התנין בעת המאבק מה הן. והנה: הטבע חנן את בעלי החיים באיברים מאיברים שונים, האיברים מחוברים ביניהם לבין עצמם, וכל איבר נע, או אינו נע, על ציר לכיוונים אלה ואחרים. התנועה הטבעית היא התנועה שיועדה לאיבר פלוני, ותנועה שאינה טבעית גורמת סבל וייסורים.

חוות התנינים בחמד גדר | צילום: אלעד גרשגורן

"נסה לכופף גווך לאחור ליצירת ‘קשת’, וידעת. נסה להביא את רגלך עד לאוזנך, וידעת. ניתן לאמן איברים אלה ואחרים, והאדם יוכל לעשות כן לרצונו. התנין, למיטב ידיעתנו, לא ביקש מן המשיבה כי תאמן אותו במשיכת ראשו לאחור, ואין זו אלא מסקנה נדרשת כי משיכת ראשו לאחור גורמת לו ייסורים. לא אך ‘חוסר נוחות’, אלא כאב וייסורים”.

ומהתנין אל כלל בעלי החיים: “צווינו מלידה להגן על החלש, ובעלי חיים הם חלשים. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – תמימה וחסרת הגנה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו. היא מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים”.