אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מבט בעור אחר: ממיט וורקה מציירת את היומיום של יוצאי אתיופיה צילום: אוראל כהן

מבט בעור אחר: ממיט וורקה מציירת את היומיום של יוצאי אתיופיה

מיכל ממיט וורקה, אמנית ממוצא אתיופי, רוצה להביא לקדמת הבמה את חיי היומיום של משפחות כמו זו שלה: “מביטים בנו אחרת. אני מראה שאנו כמו כולם"

13.11.2018, 08:23 | רעות ברנע

"אדם ממוצא אתיופי שיצפה בעבודה שלי, יזהה מיד שזו משפחה אתיופית, אבל אנשים ממוצא אחר יכולים לתהות אם הם אנשים שחורים ממוצא אחר, אריתריאי למשל". מיכל ממיט וורקה (36), אמנית ממוצא אתיופי, רוצה להביא לקדמת הבמה את חיי היומיום של משפחות כמו זו שלה. "בהתחלה דווקא לא ציירתי אנשים מהעדה, אבל תמיד היו בציורים שלי דמויות פיגורטיביות", היא אומרת. "התחלתי להתעסק בנושא בשנה השלישית ללימודיי, כי רציתי לעסוק בתרבות, מעמד, מוצא, ולחשוף את הקהל לחיי הקהילה האתיופית".

את מנסה להדגיש את השונות של העדה שלך ביצירה?

“להפך. אני רוצה להגיד באמצעות הציורים שאנחנו כמו כולם. אני עדיין מרגישה שמסתכלים עלינו אחרת, ואני מנסה לשנות את זה. מלבד זאת, ציורים נוספים שלי עוסקים בנושאים כמו השבוי אברה מנגיסטו או החרם שהטילו יקבי ברקן על עובדים יוצאי אתיופיה. אני רוצה להעלות את הנושאים הללו על סדר היום".

יצירתה של ממיט וורקה "בסטודיו". "אני רואה אנשים מעניינים ברחוב ומבקשת לצייר אותם" , צילום: מיכל ממיט וורקה יצירתה של ממיט וורקה "בסטודיו". "אני רואה אנשים מעניינים ברחוב ומבקשת לצייר אותם" | צילום: מיכל ממיט וורקה יצירתה של ממיט וורקה "בסטודיו". "אני רואה אנשים מעניינים ברחוב ומבקשת לצייר אותם" , צילום: מיכל ממיט וורקה

אין הרבה אמנים צעירים ממוצא אתיופי הפעילים בסצנה המקומית. ממיט וורקה (כמו זווידתו יוסף סרי או נירית טקלה) מתווה דרך. בשעה שאמנים נוטים להתרחק משורשיהם ולייצר עבודות "אוניברסליות", ממיט וורקה עוסקת בעיקר בשורשיה. כעת היא משתתפת בתערוכה הקבוצתית "תמונות מחיי משפחה", תערוכה קבוצתית מאוסף בנק דיסקונט המוצגת במוזיאון ארץ־ישראל ובה מציגים גם זויה צ'רקסקי, עדי נס ומאיר פיצ’חדזה. את התערוכה אצרו אוצרת אוסף הבנק שולמית נוס וחגית פלג־רותם.

ממיט וורקה נולדה באתיופיה, עלתה כשהייתה בת שנתיים, גדלה בנתניה וסיימה את לימודי האמנות בשנקר ב־2013. בשנה שעברה הציגה בתערוכת יחיד בבית האמנים בתל אביב. אף שדמותה נמצאת לא פעם בעבודותיה, את רוב מושאי הציור שלה היא מאתרת בדרך חריגה. "אני רואה אנשים ברחוב שמעניינים אותי ומבקשת לצייר אותם", היא אומרת, "מציבה אותם בסצנות שאני מביימת בסטודיו של חברים ומציירת אותם מהתבוננות".

האמנית מיכל ממיט וורקה , צילום: אוראל כהן האמנית מיכל ממיט וורקה | צילום: אוראל כהן האמנית מיכל ממיט וורקה , צילום: אוראל כהן

עבודותיה פיגורטיביות, אך היא לוקחת לעצמה חופש ליצור דמויות ודימויים שאינם ריאליסטיים לחלוטין. הצבעים העזים ומשיכות המכחול מזכירים מעט את הסגנון של קבוצת ה"נאו־ברביזון". "אני מרקע ריאליסטי. לפני שנקר למדתי אצל ישראל הירשברג וארם גרשוני. בשנקר הבנתי שאני רוצה לצייר קצת פחות ריאליסטי. כשהתחלתי לשחרר, הבנתי שאני יכולה להביא לידי ביטוי את היד שלי".

מרגיז אותך שמתבלבלים בין יוצאי אתיופיה לבני עדות אחרות?

“לא. מכיוון שהישראלים לא מעורים בתרבות של יוצאי אתיופיה, סביר להניח שאין משהו שהייתי יכולה להכניס לציורים והיה מזוהה איתנו במובהק. אפילו לא אינג'ירה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות