אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אין מי שיפריע לחגיגת המחירים צילום: עמית שעל

אין מי שיפריע לחגיגת המחירים

החוק מאפשר לרשות ההגבלים העסקיים לחלק הוראות מבניות, אבל ברשות אף פעם לא מוכנים לגעת בפרה הקדושה של המחירים

13.11.2018, 08:15 | תומר גנון
האמת המרה היא שבשוק מוצרי הצריכה אין באמת מי שיגן על הצרכנים מעליות מחירים לא סבירות. לא רשות ההגבלים העסקיים, לא משרד הכלכלה ובטח ובטח שלא החברות עצמן. הן אולי מתהדרות בקמפיינים פרסומיים על רגישות חברתית או סביבתית, אבל אל תתלוננו בפניהן על המחיר. וזה גם אם העלייה נובעת נטו מכוחו של המותג, ולא מעלייה משמעותית בעלויות. גם ההרתעה התודעתית שהשיגו הצרכנים במחאת הקוטג', שלפיה מי שיעלה מחירים בצורה לא סבירה יוחרם, התפוגגה. היום כבר אף אחד לא עושה חשבון.

הצרה הזאת חוזרת על עצמה פעם אחר פעם בשווקים ריכוזיים עם מעט מתחרים, כמו למשל שוק המשקאות הקלים בישראל. החברה המרכזית למשקאות קלים, משווקת מוצרי קוקה־קולה, העלתה מחירים לפני חודש, טמפו עשתה זאת ביום חמישי ויפאורה תבורי התאפקה רק שלושה ימים אחריה. בשביל תיאום מושלם כזה, נציגי החברות לא צריכים להיפגש בחדרים אפלים ולהסתכן בחקירה פלילית. מספיק להם רק להסתכל ימינה ושמאלה.

קראו עוד בכלכליסט

שוק המשקאות הקלים הישראלי, שבו החברה המרכזית היא מונופול אדיר ממדים ולצדה פועלות שתי חברות עם מוצרי נישה, נקרא בשפת ההגבלים אוליגופול (מיוונית: מוכרים מעטים). הכוונה לשוק עם מעט חברות, שבו התחרות נמוכה עד לא קיימת, ולכן כל חברה פשוט מחקה את מהלכיה העסקיים של המתחרה, מתוך הבנה עיוורת שהמתחרה תעשה את אותו דבר.

המחאה החברתית. ההרתעה התודעתית התפוגגה, צילום: יובל חן המחאה החברתית. ההרתעה התודעתית התפוגגה | צילום: יובל חן המחאה החברתית. ההרתעה התודעתית התפוגגה, צילום: יובל חן

תיאוריית השוק החופשי גורסת שאם המדינה לא תתערב ותיתן לשחקנים לעבוד לבד, היד הנעלמה של השוק כבר תסדר את המצב. לפי ההיגיון הזה, אם קוקה־קולה מעלה מחירים, טמפו או יפאורה אמורות לנצל את המצב כדי לנסות לחטוף ממנה נתח שוק. אבל במציאות זה לא קורה, כי לכל המתחרות ברור שהחברות האחרות יישרו קו בהעלאת המחירים.

אלא שהשוק לא חופשי מכל התערבות וכן קיימים בישראל גורמים שאמורים לרסן את התנהלות החברות: הרגולציה והצרכנים. אלא שבמקרה זה ההשפעה שלהם פשוט לא קיימת.

נתחיל ברגולציה. לרשות ההגבלים העסקיים דווקא יש כלי משמעותי לטיפול בתופעות כאלה: הכרזה על קבוצת ריכוז. לפי החוק, אם הרשות מזהה תחרות מועטה או חשש לפגיעה משמעותית בתחרות בקבוצה או ענף, היא רשאית לקבוע כי מדובר בקבוצת ריכוז ולחלק לשחקנים הוראות להגברת התחרות.

הבעיה היא שהחוק מאפשר לרשות ההגבלים העסקיים לחלק הוראות מבניות בלבד, דברים כמו הסרת חסמים או איסור על העברת מידע. אבל בפרה הקדושה של המחירים רשות ההגבלים אף פעם לא מוכנה לגעת. היא לעולם לא תגיד לחברה באיזה מחיר למכור. לשיטתה זה לא תפקידה.

מי שכן אמור לשים עין על המחיר הוא משרד הכלכלה, שיכול לפי חוק להחליט להכניס את מחירו של מוצר מסוים לפיקוח - כפי שקורה בשורה של מוצרי יסוד. בכל מה שקשור למוצרי צריכה, במשרד הכלכלה סבורים שאין סיבה להתערב במחירים - ובמידה רבה של צדק.

במקום שבו הרגולטורים לא אפקטיביים, לצרכן נותר להסתמך בעיקר על עצמו. אבל כל עוד הוא ממשיך להיות נאמן למותגים מסוימים, אין סיבה שהחברות ייקחו אותו ברצינות. הוא אולי יקטר קצת, אבל ימשיך לשלם. הוא לא יעניש בהחרמה או במעבר למתחרה - וגם אם כן, במקרה של שוק המשקאות הקלים בישראל הוא בסך הכל היה קופץ לזרועות חברה אחרת שהעלתה גם היא מחירים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות