בסוף לשטייניץ יש אנרגיה

משרד האנרגיה סיים לאסוף את הערות הציבור לתוכנית האנרגיה השאפתנית שלו לשנת 2030. "כלכליסט" בדק ומצא כי בהנחה שהכנסת לא תתפזר, המשרד צפוי להביא אותה לאישור הממשלה כבר בחודש הבא.

זה קצב עבודה מהיר מאוד באמות מידה של משרדי ממשלה, בהתחשב בכך ששר האנרגיה יובל שטייניץ הכריז על התוכנית רק לפני שישה שבועות. התוכנית כוללת הבטחות מרחיקות לכת, החל בהפחתה דרמטית בשימוש בפחם ובמזוט, עבור בהפסקת השימוש בבנזין ובסולר לרכב, וכלה בעידוד שימוש באנרגיות מתחדשות.

מי שמזהה פעלתנות גדולה של שטייניץ וראשי משרדו בשבועות האחרונים - צודק. רק השבוע נחשפו ב"כלכליסט" פרטיה של תוכנית חדשה נוספת לחיבור מפעלים לגז טבעי. מי שיחפש את שורשי המרץ הזה ימצא אותם בניסיון העיקש של שטייניץ להטביע חותם של עשייה חיובית בתחומי הליבה של משרדו: שטייניץ יעשה הכל כדי למחוק את העננה שאפפה את המחצית השנייה של כהונתו שם. פרשת הצוללות, שהוא עצמו אמנם מעולם לא היה חשוד בה, עירבה והפגישה בחדרי החקירות שורה ארוכה של מקורבים ודמויות שאיישו תפקידי מפתח בלשכתו.

שטייניץ, שלא מונה לראש הסוכנות היהודית בשל התנהלות עצלה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתחרה עכשיו על כס שר החוץ מול בכירים אחרים בליכוד. בימים אלה הוא עובד שעות נוספות כדי לרשום הישגים לזכותו, לטובת מי שכבר שכח את מתווה הגז השנוי במחלוקת שנחתם זמן קצר לאחר הגעתו למשרד, וכן את הרפורמה בחברת החשמל ‑ שעליה ניצחו בכלל מנכ"ל האוצר שי באב"ד ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. מה אם יחליט פתאום נתניהו להעתיק אותו למשרד החוץ, באמצע בליץ העשייה? מישהו אחר יצטרך להשלים את המשימות.

נאחזים בקרנות המזבח

אגב תוכנית האנרגיה, בשבוע שעבר קיבלנו תשובה ראשונה לשאלה עד כמה היא מדירה שינה מבכירי הגורמים העסקיים בענף. בעמוד 25 של הדו"ח הרבעוני של בזן - בית הזיקוק החיפאי שבשליטת משפחת עופר ‑ מצהירה החברה כי יש בכוחו של בית הזיקוק לשנות את תמהיל העבודה שלו במקרה שתיווצר מציאות אנרגטית חדשה בישראל. זו הצהרה שהמשקיעים, שהדו"ח נועד בעיקר לעיניהם, ישמחו לאמץ.

בתי הזיקוק בחיפה | צילום: אלעד גרשגורן

אף על פי כן, מיד בהמשך מגיעה השורה המדהימה הבאה: "אין כל הצדקה לשקילה עתידית של צמצום היקף תעשיית הזיקוק בישראל או סגירת בית זיקוק". ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שבתי הזיקוק מצהירים שחור על גבי לבן שמישהו רוצה לסגור להם את העסק בטווח של עשור מהיום.

אחרי עשרים שנה

משרד האוצר הוציא אתמול מהמגירה, באמצעות אגף החשב הכללי, את תוכנית ישנה להתייעלות אנרגטית. באוצר מיהרו לשווק אותה כמהלך "פורץ דרך". המטרה: להפחית את הביקוש לחשמל. בהודעת האגף נמסר כי נמצאו ארבעה בנקים שיעניקו ערבות של כ־1.5 מיליארד שקל לגופים שירצו להחליף מזגנים או תאורה כדי לעמוד ביעד הממשלתי, שתובע ירידה של 17% בביקוש עד 2030.

התוכנית "פורצת הדרך" לא נולדה בימיו של החשב הכללי הנוכחי רוני חזקיהו, אלא ב־1989, עם חקיקת חוק מקורות אנרגיה. החוק הזה ביקש "לאפשר הסדרה של ניצול מקורות האנרגיה, הקצאתם בהתאם לצורכי המשק השונים ושימוש בהם ביעילות ובחיסכון".

אחרי עשרים שנה נזכר מישהו שהנושא לא זז, וב־2008 התקבלה החלטת ממשלה בדבר "צעדים להתייעלות אנרגטית - צמצום בצריכת החשמל". אלא שגם ממנה לא יצא כלום. עד 2013 אישרה הממשלה עוד ארבע תוכניות שונות, כולן נשארו על הנייר.

שר האנרגיה יובל שטייניץ | צילום: שלומי אמסלם

רק ב־2013 החל משרד האנרגיה במבצעים של החלפת מקררים ומזגנים בסבסוד ממשלתי. אולם דו"ח של המשרד להגנת הסביבה מסוף 2014 העלה ממצאים לא מלהיבים. לפי הדו"ח, "ההתייעלות האנרגטית שהושגה בישראל בעקבות הפרויקטים עמדה על 0.55 מיליארד קוט"ש לשנה, פחות מ־1% מצריכת החשמל הצפויה ב־2020".

במשרדי הממשלה המעורבים מודים בחצי פה שבמקרה הטוב פרויקטים יתחילו לזוז בעוד שנתיים. לוח הזמנים לחברות הממשלתיות ארוך אפילו יותר, משום שהן מחויבות לערוך מכרז.

אם המדינה היתה רוצה באמת ובתמים לקדם את ההתייעלות האנרגטית, היא לא היתה צריכה ערבויות ממשלה או הודעות מפוארות לעיתונות. כל שהיה צריך לעשות הוא לחייב בחוק את כל מוסדות הציבור, מבני השלטון המקומי וכלל החברות הממשלתיות ליישם את ההתייעלות בפועל, מהחלפת מזגנים עד שינוי גופי התאורה.

שוו בנפשכם כמה כסף היתה המדינה יכולה לחסוך אילו היתה מחילה על עצמה את הכללים שקבעה על נמלי אשדוד וחיפה, על התעשייה האווירית ועל רפאל, לרבות חובת הצבת מתקנים סולארים על כל הגגות. שהרי "נאה דורש, נאה מקיים" ‑ גם אם המשפט הזה הוא סלוגן של פוליטיקאים שבדרך כלל לא עושים הרבה. ואם מישהו בממשלה ממש אמיץ, הוא יכול היה להגביל הקמה של תחנות כוח חדשות – פרטיות או ממשלתיות, כאלו שיגדילו את ההיצע – לפני שינהיג אמות מידה מחייבות להקטנת הביקוש. או כמו שראש הממשלה נוהג לומר – יתנו? יקבלו. לא יתנו? לא יקבלו.

אז מהי השורה תחתונה? המון הצהרות, מעט מאוד מעשים. כמו במכרזי הכבישים שיצאו לאחרונה שוב, משרדי הממשלה מוציאים לאור ב־2018 רעיון ישן שנשכח, ומנסה לעטוף אותו בהכרזות מפוצצות על "פריצת דרך".