אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם ראוי לשלול זכות ל"נכסים חיצוניים" בשל בגידה

האם ראוי לשלול זכות ל"נכסים חיצוניים" בשל בגידה

השבוע סערו הרוחות בשל החלטת בית המשפט העליון לאשרר פסיקה של בית הדין הרבני לטובת הבעל הנבגד. עם זאת, צריך לזכור כי בניגוד לנכסים אשר נצברו במהלך שנות הנישואים, הזכות לשיתוף ב"נכסים חיצוניים לשיתוף הזוגי" אינה מעוגנת בחוק וודאי שאינה אוטומטית

23.11.2018, 08:36 | ארתור שני

השבוע סערו הרוחות בשל החלטת בית המשפט העליון, אשר אישרר את פסיקתו של בית הדין הרבני כי אישה שבגדה בבעלה לא תקבל חלק בדירתם של בני הזוג לאחר הגירושים.

קראו עוד בכלכליסט

אלא שהעמקה בפרטי המקרה מעלה כי הבעל בפרשה המדוברת הביא לנישואים מגרש וכסף לבנות בית על אותו מגרש – אשר אף נשאר רשום על שמו. נכסים מעין אלו נקראים בעולם דיני המשפחה "נכסים חיצוניים לשיתוף הזוגי".

מי שהפר אמון לא זכאי למתנות חינם, צילום: שאטרסטוק מי שהפר אמון לא זכאי למתנות חינם | צילום: שאטרסטוק מי שהפר אמון לא זכאי למתנות חינם, צילום: שאטרסטוק

בניגוד לנכסים אשר נצברו במהלך שנות הנישואים, הזכות לשיתוף ב"נכסים חיצוניים לשיתוף הזוגי" אינה מעוגנת בחוק וודאי שהיא איננה אוטומטית. על פי חוק יחסי ממון אין לאף צד – גבר או אישה - "זכות" בנכסים מלפני הנישואין (כמו גם בירושות או במתנות שהתקבלו במהלכן). לפיכך, בית הדין הרבני פעל בפרשה זו על פי הסמכות שהוקנתה לו כחוק.

נכון כי על פי פסיקה (ולא חוק) שנקבעה במהלך השנים, נקבע כי ניתן לשתף בן הזוג (בדרך כלל בת הזוג) בנכסים חיצוניים לזוגיות, בייחוד כאשר מדובר בבית שבו מתגוררת המשפחה, בעיקר מטעמים סוציאליים. זוהי "דוקטרינת השיתוף הספציפי", אשר מטרתה לאפשר איזון צודק יותר בין הצדדים במקרים שבהם מרבית הנכסים הם בגדר "נכסים חיצוניים לזוגיות" .

כלומר לא נכון לומר כי בית הדין הרבני ואחריו בית המשפט העליון שלל את זכות האישה לשיתוף בדירת המשפחה – שכן אין כל זכות כזאת - אלא פשוט ניתן לומר כי בית המשפט העליון לא ראה לנכון להעניק לה יותר.

נזכיר, שכבר נפסק על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב כי בעל שבגד לא יקבל חלק בדירה אשר היתה שייכת לאשתו טרום הנישואים. אז הנה - האיזון ה"קדוש" נשמר.

מכאן, מדובר בשאלה פשוטה: האם ראוי כי בית הדין הרבני, באישור בית המשפט העליון, ישלול את הזכות לשיתוף נכסים חיצוניים בשל בגידה של בן/בת הזוג?

למעשה, החלטת בית המשפט אומרת דבר שהוא כמעט מובן מאליו: גברים, וגם נשים, צריכים וצריכות להבין כי לכל בחירה בחיים יש יתרונות וחסרונות. מי שזוגיות מונוגמית אינו מתאימה לו יכול לבחור, בתיאום עם בן או בת זוגו, באפשרות אחרת - זוגיות פתוחה או זוגיות מאפשרת. כיום, ניתן לעגן גם את האפשרויות האלה בהסכמים קבילים משפטית. ואולם, לא ניתן להפר אמון, במיוחד לא בתוך זוגיות אינטימית.

ככל שהזוגיות והאהבה נגמרו לא בושה לומר "מיציתי" או "אני לא רוצה יותר" – אך אין לקבל מצב שבו הזוגיות או הנישואין הם "על הנייר" בלבד. בוודאי לא כאשר מדובר בניסיון חסר תום לב לצבור זכויות סוציאליות ורכוש משותף ותו לא.

הניסיון דמגוגי להציג את הדברים כאילו "נשללו" ו"נלקחו" זכויות מאישה שבגדה אינו תואם את העובדות. בית הדין הרבני ובית המשפט העליון אחריו קבעו, בהתאם לחוק וכן, גם בהתאם למשפט העברי, כי אישה שבגדה אינה זכאית לזכויות עודפות, מעבר לזכאותה המוקנית לנכסים המשותפים שנצברו במהלך הנישואים.

אם מסירים ממעט ה"אנטי" האוטומטי והבלתי רצוני, ניתן לראות בהחלטה הגיון ואף ללמוד ממנה מוסר: אדם שמתנהג כלפי אדם אחר בדרך מחפירה, לא מוסרית או לא ראויה –לא ראוי לתת לו מתנות. האם זה עד כדי כך מופרך לטעון זאת?

הכותב שותף במשרד א. זיסמן שני המתמחה בדיני משפחה, גירושין ופרידה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

12 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

12.
זה פשוט עוד מקרה של הדתה.
המאמר הזה לוקה עובדתית ולא פחות חמור הוא מטעה משפטית. הוא מטעה משפטית כי שאלת הבגידה אינה העיקר. העיקר במה שקרה באותו פסק דין הוא שההדתה הגיעה לבית המשפט העליון, ומסתבר, שאין שם מי שיעצור אותה. ההחלטה היתה שלא להתערב בהחלטת בית הדין. זו החלטה לא ראויה, מפלה וכזו שמשנה הלכות קודמות. רבים עוד ישלמו מחיר כבד על החופש היתר הזה, בו זכה בין הדין הגדול.
בעז ברזלי  |  26.11.18
10.
מה שכתבת זה לא מה שנקבע בפסיקה, וזה סותר הלכות קודמות של בית המשפט העליון
פסיקה של בית המשפט העליון היא חלק מחייב מהמשפט הישראלי, ו"הלכת השיתוף הספציפי" בהחלט חלה על בתי הדין הרבניים. במקרה זה, בתי הדין הרבניים חרגו מהלכה זו. בית המשפט העליון קבע באופן מפורש שאם הוכחה "כוונת שיתוף" בנכס, הנכס הזה מגיע לאישה. השאלה היא לא מה בן הזוג היה אומר אילו ידע מראש שאשתו תבגוד בו, אלא האם הייתה לו כוונה לשתף בנכס - בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג. התשובה חיובית במובהק ברוב המקרים, ובוודאי במקרה זה, שבו בני הזוג חיו ביחד עשרות שנים, ובת הזוג בגדה רק בחודשים האחרונים (אולי אף כשהם כבר היו פרודים - צריך לבדוק). בית המשפט העליון היה פוסק אחרת בעצמו, אבל שני שופטים מתוך שלושה סברו שכיוון שלא מדובר בערעור (אלא בעתירה לבג"ץ), אין מקום להתערב בפסיקת בית הדין הרבני. אתה צודק שהכותרות היו מוגזמות, שלא מדובר בביטול הלכת בבלי (המחילה את הדין האזרחי בבית הדין הרבני), ושלא מדובר בשלילת נכס מוקנה המגיע כחוק. אבל עדיין מדובר בסטייה ברורה מהלכות קודמות של בית המשפט העליון, שמצדיקה דיון נוסף בפני הרכב מורחב.
א  |  24.11.18
8.
יודעים שלבחירות יש יתרנות וחסרונות, חבל רק שלא ניתן לדעת מראש מה הם
אנו יודעים שלבחירות יש יתרנות וחסרונות, חבל רק שלא ניתן לדעת מראש מה הם. מפני שהחוק שעליו מבוסס פסק הדין הוא דבר בר שינוי. וגם אם במקרה לא ישתנה ויישאר קבוע, אז החוק ניתן לפרשנות באופנים שונים על ידי שופטים שונים, או על ידי אותו שופט בזמנים שונים, והרכב הזהות הפוליטית של השופטים שקיים היום ישתנה מחר. ועל בחירה כלשהי ניתן גם להענש בחומרה קיצונית וגם להרוויח רווח עצום, כתלות בהמון גורמים אקראיים שאין עליהם שליטה.
א  |  24.11.18
לכל התגובות