קללות, בלטות והטריק של באטמן: כך הופל המטוס הראשון בהיסטוריה

שלום, כאן הקברניט; איך מפילים מטוסים בקרב אוויר? מוצאים אותם, עוקבים אחריהם, יורים בהם ופוגעים בהם. כל אחד ואחד מהשלבים הללו ממש קשים לביצוע. היום נדבר על התקופה בה זה היה הכי קשה: תחילת מלחמת העולם הראשונה, והימים שהובילו להפלה הראשונה של מטוס בקרב. הצורך להפיל מטוסים היה דבר טרי מאוד, והצריך אילתורים ביזאריים מאוד - ולפני כן, היה צריך לשכנע את הטייסים להילחם זה בזה.

נשמע מוזר קצת; אם לוחמים לא מוכנים להילחם זה בזה, קצת יוצא העוקץ מכל קונספט המלחמה, לא? אבל בעשור הראשון להולדת המטוס, טייסים צבאיים כלל לא ראו עצמם כחיילים רגילים. היתה להם שותפות-גורל, שנבעה מהעובדה שהמטוסים של אותם ימים היו מתפוררים בצורה די רנדומלית. ללכת ולהפוך אותם לכלי נשק נשמע פשוט טירוף. 

בכלל, ראשית ימי המטוס הצבאי היו תמימים. כמה תמימים? ב-1911 רצה המוסד לחוק בינלאומי לאסור על שימוש באווירונים חמושים, כחלק מאמנת האג. "הם עוד עלולים להפציץ בטעות ריכוזי אוכלוסיה!" דאגו מנסחי החוק בדיון שערכו במדריד. אני לא יודע אם מי מהם האריך ימים עד לשנת 1945, ליום אחד באוגוסט בו הפכה הירושימה למקום מאוד מפורסם. אם כן, הוא בטח חש ממש מטופש.

אבל בעוד הגנרלים של תחילת המאה הקודמת צפצפו על האמנות, הם צפצפו גם על המטוס: האליטה הצבאית היתה מסורתית באופיה, וקונסטרוקציה מעופפת שברירית לא הרשימה אותה. משימות כסיור מודיעין, סברו הקצינים, מוטב לבצע בעזרת סוסים.

עמדתם השתנתה במהירות; במלחמת איטליה-טורקיה שפרצה עוד באותה השנה כבר שימשו מטוסים גם לסיור ואיתור מטרות וגם להפצצה (בצורה מאולתרת; טייסים זרקו רימונים ופצצות מרגמה מעבר לדופן האווירון). והמגמה הזו התרחבה במהירות.

כבר בחודש הראשון של מלחמת העולם הראשונה הבינו הגנרלים כמה קריטי להפעיל ולהפיל מטוסים: סיור אווירי בריטי גילה ב-22 באוגוסט תנועה גרמנית עצומה בצרפת, שאף אחד לא קלט לפניו. הגנרלים נדהמו, זעמו על האויב ועל קציני המודיעין שלהם, פעלו במהירות ומנעו את כיתורם של 100,000 חיילים. מהר מאוד התמלאו השמיים במטוסי תצפית שטסו וחיפשו כוחות אויב.

אבל בניגוד לגנרלים הזועמים, הטייסים שלהם לא שנאו זה את זה. להיפך: כשנפגש מטוס סיור במטוס סיור של היריב, היו פשוט חולפים זה לצד זה ומנופפים לשלום. מלחמה או לא, הטיסה היתה עדיין משהו חלוצי עבורם, וטייסים רחשו כבוד וחיבה אחד לשני.

המפקדים היו חייבים לשבור את הרעות הזו, אז פשוט העבירו לצוותי האוויר דיווחים מלאים מהחזית: מוות בסדר גודל חסר תקדים, הפצצות ארטילריות חסרות רחמים, כיבוש שטחים מתגלגל ועוד ועוד. תוך זמן קצר, הטייסים שכחו את גינוני האבירות שלהם ושנאו את האויב כמו כל אחד אחר. אך עם כל זעמם, לא יכלו טייסי הסיור והתצפיתנים המוטסים לעשות יותר מדי; ולכן, הסתפקו בלצעוק קללות ולעשות תנועות מגונות ביותר כשהם חולפים לצד סיור אויב.

כל זה היה מתסכל מאוד. על הנייר, קל להשמיד מטוס: המנועים היו רגישים למכות וחורים, הגוף היה עשוי שלדת עץ עליה מתוח בד; זה משהו שאפשר להשמיד עם סכין יפני. כלומר, אם הצלחת לפגוע בו. תצפיתנים שלקחו איתם רובים גילו שזה ממש קשה לפגוע במטוס אחר, כשגם הם וגם המטרה נעים בארבעה צירים באוויר. תעשיית התעופה לא ידעה מה לעשות: המטוסים היו חלשים מכדי לשאת מקלעים רציניים, ולאחר כמה מקרים בהם פגעו תצפיתנים במטוסם-שלהם באמצעות רובים, החלו צבאות לשחרר אזהרות ואיסורים. אז הטייסים הלכו ואילתרו.

"רובה אסור?", תהה מישהו באוסטרו-הונגריה, "אז אקדח!" - וחיבר עשרה אקדחי מאוזר C96 זה לזה בצורה שהפכה את הכיוון שלהם לקל יותר. הקונסטרוקציה הזו הותקנה על מטוסי תצפית בודדים, ויכלה לירות עשרה כדורים בו זמנית. בטח תופתעו לשמוע שהדבר הזה לא פגע אף פעם באף מטוס.

ביחידות אחרות, הלכו על פתרונות פשוטים יותר: כשהתקרבו מטוסי סיור זה לזה, השליכו התצפיתנים שלהם חבלים, שרשראות ברזל ורשתות במטרה לפגוע במדחף ולגרום לו להיתקע. התמרון היה קשה ומסוכן והמטוסים היו צריכים להיצמד כמו אוניות בסרטי קרבות פיראטים. טייסים בכוחות אוויר אחרים בחרו בפיתרון אחר: לבנים. הם הבינו שקל יותר לטוס מעל האויב מאשר להתייצב לצידו. וכשהטייס נלחם בחוקי הפיזיקה, השליך התצפיתן שלו לבנים, בלוקים ובלטות על מטוס האויב. קצת חבל לי שאף אחת לא פגעה אף פעם, היה מצחיק לו אכן היתה זו ההפלה הראשונה.

 

הטייס הרוסי אלכסנדר קזקוב הבין מוקדם מאוד שאקדחים לא עוזרים ושצריך שכל של ריהוט גינה כדי לחשוב שבלטות יעבדו, ובחר בפיתרון אחר: קרס גדול, כזה שנועד לטיפוס או ציד לווייתנים, ונקשר לחבל ארוך.

קזקוב סבר שיוכל לתמרן את מטוס המוראן-סולניה G שלו כשוו האחיזה מאחוריו, בצורה שיצליח ללכוד מטוסים כשיחלוף בקרבתם. הוא ניסה לתפוס כך מטוסי אויב, אך לא הצליח להתקרב מספיק. גם כאן חבל שלא הצליחה השיטה; מעניין איך היתה נראית הלוחמה האווירית של ימינו, אם ראשיתה היתה בחבל-נינג'ה כמו של באטמן.

כן, כל החלוצים כשלו, כשהפלת מטוסים היתה צורך קריטי יותר ויותר. ואז הגיע פיוטר; תת-סרן (סטאבסקפיטן. פעם היו יותר דרגות) פיוטר ניקולאייב נסטרוב. הוא היה גיבור תעופה רוסי והאדם הראשון בהיסטוריה שביצע לולאה (לופ) במטוס.

כשעשה זאת מול קהל גדול ב-1913, במטוס ניופורט 4 שברירי, לא נחשב לגיבור: המפקדים שלו התפלצו והטילו עליו עשרה ימי ריתוק לבסיס. תוך יום-יומיים שמע על ההישג חלוץ הטיס הצרפתי אדולף פגאנד, ושיחזר אותו. המפקדים התפלצו בשנית ונסטרוב נשלף מהריתוק והוכתר כחלוץ חסר פחד.

הוא לא התרפק על המעמד הזה והחל לפתח שיטות טיסה חדשות - פניות הדוקות, תמרונים זריזים - שהוא האמין שיהיו שימושיות בלחימה. נסטרוב היה בעצם, אבי האווירובטיקה. הוא גם ניסה לפתח מטוסים בעצמו ועיצב אחד בעל כנפיים משוכות לאחור - שלא הספיק לבחון. עם פרוץ המלחמה, זעם פיוטר: שיטות התמרון שלו סייעו לו להגיע קרוב מאוד אל מטוסי האויב אבל קללות, אקדחים ובלטות לא עשו את העבודה והוא רצה להפיל מטוס. ממש, ממש רצה. רצה יותר מכל טייס אחר בהיסטוריה של הטיסה עד אז.

ב-7 בספטמבר 1914 המריא מטוס סיור אוסטרי מדגם אלבטרוס B2, כדי לצלם את כוחות צבא הצאר באזור גליציה שבחזית המזרחית. כשחלף בגובה נמוך מעל לעיר זאלקווה, שם לב הטייס פרנץ מלינה שמטוס רוסי מתקרב אליו במהירות, וממש נצמד אליו.

היה זה פיוטר האמיץ, שמטוס המוראן-סולניה G שלו תמרן בחדות בצמוד לטרפו כששניהם מתקרבים לקרקע. פיוטר עט על האויב ונתן לכנפו העליונה מכה באמצעות הגלגלים שלו. המכה היתה חזקה יותר משתכנן פיוטר, ומטוסו נפגע קשה. כמו רוב בני דורו, לא הקפיד לחגור חגורת בטיחות וגיבורנו הועף מכסאו, כששני המטוסים צוללים ומתפרקים.

איכשהו, שרד פיוטר את ההתרסקות ונפטר מפצעיו רק יום לאחר התקרית, והיה לטייס הראשון בהיסטוריה שהפיל מטוס אויב. האגדה מספרת שלא מת לפני שאמר לכל מי שפקד את מיטתו שזו לא היתה תאונה - והוא הפיל את האלבטרוס מבחירה.

תוך פחות מחודש הושגה הפלה גם בקרב אוויר קצת יותר סטנדרטי: לחזית הגיעו מטוסים בעלי מקלעים קלים, שהפכו את התצפיתנים למקלענים. בבוקר החמישי באוקטובר הצליח לואי קנאל הצרפתי לפגוע במנועו של מטוס אוויאטיק גרמני, ולהפיל אותו.

במהרה פותחו טכניקות לסנכרון ירי המקלעים עם סיבוב המדחף - מה שאיפשר לטייסים לכוון את הנשק דרך כיוון מטוסם. בשנה שלאחר מכן כבר התבסס קרב האוויר על תמרונים זריזים, אווירובטיקה, וצמחו להם גיבורים גדולים כרולאן גארוס (עליו סיפרתי לכם בעבר) ואוסוולד בולקה (גם) וכמובן - הברון האדום, מנפרד פון ריכטהופן. 

מלחמת העולם הראשונה הציגה לעולם את יתרונות המטוס הצבאי - אם בצילום, אם בהפצצה ואם בחיסול של מפציצים ומטוסי סיור באוויר. אך לצד שימושים ככלי משחית, היתה המלחמה הזו הדחיפה הגדולה ביותר של התעופה עד אז. חישבו על כך: הצורך במטוסים רבים הצמיח תשתית תעשייתית גדולה, שצברה ניסיון והכשירה עובדים רבים במהירות; טייסים רבים שהוכשרו למלחמה נותרו אחריה עם ידע וניסיון, שאיפשר להם להשתלב בתחום התעופה העולמית; ולקינוח, המלחמה עצמה אילצה את מתכנני המטוסים להפוך אותם לגדולים יותר, את המנועים לחזקים יותר, את טווחי הפעולה לארוכים יותר - כל מה שצריך כדי לבנות מטוס נוסעים מוצלח.