למה טלוויזיה חכמה היא מוצר שרק נהיה טיפש יותר עם הזמן?

בימים האחרונים הסתערו מיליוני אנשים על חנויות פיזיות או וירטואליות וקנו להם גאדג'טים במסגרת חינגת הקניות של בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי; אחד המוצרים המבוקשים היה, כבעבר, טלוויזיה חדשה: מסך גדול, דקיק ושחור שישב על השידה. וזה כבר לא אותו מסך עליו גדלנו בעבר - הוא חכם! לטלוויזיות הללו יש מערכת הפעלה ואפליקציות ותמיכה בסייעניות חכמות ועוד ועוד, פחות או יותר מה שיש בטלפון שלכם.  

טור של דיוויד פירס מהוול סטריט ג'ורנל שפך מים צוננים על ההתלהבות: לדבריו, הטלוויזיות החכמות נהיות רק טיפשות יותר כל הזמן. מה יש לו נגד הטלוויזיות הללו?

טלוויזיה חכמה? בשביל מה?

פירס הסביר שטלוויזיה חכמה, כמו טאבלט, היא מסוף לצריכת תוכן כשמדי פעם מתחברים אליה מסופי תוכן אחרים. למשל, סטרימר Roku, שמגיע עם שלט משלו וממשק משלו ועבורו, הטלוויזיה היא רק מסך. אפשר גם להיכנס לנטפליקס, שגם עבורה הטלוויזיה היא רק מסך. או נניח, להפעיל את אפליקציית יוטיוב, אפליקציית הולו, או כל ספק תוכן אחר, שיציג את מה שיש לו על טלוויזיה חכמה כפי שיציג אותו על כל מסך אחר. פירס הוסיף שבחנות האפליקציות של הטלוויזיה שלו לא נמצאות כל האפליקציות שהוא אוהב ומכיר מהסמארטפון, ושגם אם כן - לא פעם תהיה זו אפליקציה מוגבלת, ממנה נעדרים פיצ'רים שזמינים בגרסת המובייל.

חוץ מהצגת תוכן מאפליקציות סטרימינג למיניהן, מה נותנת הטלוויזיה החכמה? יכולת לשלוט במוצרי בית חכם? יופי, את זה סמארטפונים כבר עושים; הפעלה קולית? הסמארטפון היה שם קודם וכך גם החבר שלו, הרמקול החכם; יישומי מולטימדיה? הסמארטפון יכול להזרים מוזיקה לרמקול. החוכמה של הטלוויזיה פשוט לא מרשימה את הקהל.

ורואים את זה בשטח: לפי חברת המחקר NPD, האמריקאי הממוצע מחליף את הטלוויזיה שלו בכל 6.9 שנים, קצב חלזוני בהשוואה לשיעור שדרוג הסמארטפונים או המחשבים הניידים. יצרניות הטלוויזיות משיקות דגמים חדשים בכל שנה, ודוחפות אליהן עוד ועוד תכונות ויכולות שאנשים לא רוצים או צריכים. זאת, תוך שהן מתקשות לשכנע את מפתחי האפליציות לשדרג את גרסאות הטלוויזיה שלהן. למפתחים יש דברים טובים יותר לעשות, כמו לפתח גרסאות מובייל חדשות; מהמובייל הם גם מרוויחים יותר כסף - אם במודל מנוי ואם דרך פרסום סלולרי.  

רצים וקונים רק כל שבע שנים | צילום: בלומברג

וככל שהזמן עובר, למפתחים יש מניע חלש יותר לשדרג את האפליקציות עבור הטלוויזיות: פוטנציאל הצמיחה של הקהל נמוך, שכן קצב החלפת הטלוויזיות איטי, ויצרניות המסכים מנסות לתקוע עוד ועוד תכונות, שלא פעם מצריכות מהמפתחים להתאמץ ולבצע התאמות. וכל זה, כשהם יודעים היטב שעדיף להתמקד במובייל ולא לבזבז שעות פיתוח. ואם לא די בכך, המפתחים מגבילים את התמיכה שלהם לסדרות ודורות טלוויזיות: למשל, אפליקציית יוטיוב TV לא זמינה בדגמי LG וסמסונג מלפני 2016. אפילו נטפליקס, שזמינה בערך על כל מסך אפשרי, לא מגיעה לטלוויזיות ישנות, חכמות ככל שיהיו.

אז מה קיבלנו? קטגוריית מוצר שהיצרן חייב לשדרג כדי להציג התקדמות ולנסות למשוך לקוחות חדשים, לקוחות שמשדרגים רק בכל שבע שנים, ומפתחים בלי אינטרס לעזור ליצרן. ולכן, הטלוויזיה החכמה החדשה ביותר לא יכולה להשתלם לכם (אלא אם כן אתם וידאופילים ואודיופילים מושבעים, ואז הסיפור אחר לגמרי) - ותמיד עדיף לקנות משהו ישן וזול יותר. גם כך תשתמשו בו באותה הצורה.  

פותחים את הבאסטה

בית המשפט העליון בארה"ב בוחן תביעה ייצוגית נגד אפל; מדובר בתביעה שמתבשלת כבר המון זמן, הוגשה במקור עוד ב-2012 - ויש סיבה שהיא מתקדמת כל כך לאט: היא מטילה צל על שוק האפליקציות המובייל. לפי התביעה, אפל פוגעת בזכויות צרכנים ומפתחים כשהיא לוקחת נתח של 30% מהכנסות אפליקציות בחנות היישומים שלה. התובעים טענו שהתנהלות החברה גורמת לכך שמחירי האפליקציות נשארים גבוהים, ומפתחים מתקשים לערוך מבצעים והנחות. אפל, מצידה, ניסתה להתחמק בכל דרך ואף נקטה בהגנת "כן, אבל לא אתם אמורים לטעון כך", באומרה שאם לצרכנים יש טענות, שיואילו ויפנו אותן למפתחים, שכן הם הספקים בסיפור הזה.

חנות האפליקציות של אפל

מנגד, הסבירו התובעים, אפל היא שמנהלת את החנות ומתקשרת עם המשתמש. לטענת התובעים, צריכה אפל לפתוח את הגן הסגור, ולתת למשתמשים את הזכות לקנות היכן שיבחרו, בתנאים הטובים ביותר עבורם. אז עכשיו לועס בית המשפט את הטענות הללו, והחלטה תצא רק בעוד כמה חודשים.

אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל הפעם אני בעד התאגיד ולא בעד האזרחים שתובעים אותו. יש סיבה שהפלטפורמה של אפל מאובטחת יותר משל גוגל: יש מבוגר אחראי בחנות האפליקציות, והמכשירים לא יניעו אפליקציות שבאו מחנויות אחרות. ככה אפל אמונה על האבטחה בעצמה, ככה יכולה החברה לאתר יותר בקלות הונאות וליקויים. אם היו טכנולוגיות אבטחה שמאפשרות לבצר לחלוטין מכשירים וחשבונות מקוונים, הייתי בעד פתיחת הגן הסגור של אפל. אבל ההאקרים נהיים רק יותר זריזים, ונטרול מנגנוני פיקוח רק יקל עליהם. אם בית המשפט יקפל את אפל, לא ירחק היום בו יקופלו גם חנויות מקוונות אחרות. התוצאה תהיה חגיגת תחרות, על חשבון האבטחה.

כן, יש מקום לתנאים הוגנים יותר עבור המפתחים שפעילים בחנות אפל. יש מקום לשיח בינם ובין החברה, יש מקום לגמישות בנתח שהיא גובה, ויש מקום לתמחור הוגן יותר. אבל עדיין צריכה להישמר מסגרת, כזו שתבטיח שהמשתמשים לא ייפגעו משחרור הרסן של המפתחים. 

קצרצרים

1. גורמי הגנת זכויות צרכנים בהולנד, פולין, צ'כיה, שבדיה, יוון סלובניה ונורווגיה פנו למועצת האיחוד האירופי בבקשה שתסתער על גוגל; לטענת ארגונים ורגולטורים מקומיים, הענקית האמריקאית מנטרת את מיקומם ופעילותם של משתמשיה בצורה שעוברת על רוח חוקי GDPR. ארגון הצרכנות BEUC טען שגוגל "משאירה את המשתמש בחשכה" בנוגע לשימוש שהיא עושה במידע שלו, ושהיא מאלצת אותו להסכים לפגיעה הזו בפרטיותו. האיחוד חם מאוד על גוגל, וכבר תקע לה קנס של 5 מיליארד דולר על התנהלות מונופוליסטית בתחום מערכות ההפעלה. נקווה שהרגולטורים ייענו לבקשה: גוגל היא מרגלת סדרתית בעלת כוח עצום על פני המשתמשים שלה, וכל צעד שמאזן זאת קצת הוא רצוי ומבורך.

2. פיצוץ מן העבר בפייסבוק: שרשורי התכתבויות בני שנים צצים ומובלטים במסנג'ר, כאילו אך הסתיימו. משתמשים בארה"ב ובבריטניה התלוננו על כך בטוויטר וחששו שמישהו פרץ להם לפרופיל והחל לשלוף הודעות ישנות. פייסבוק מיהרה להרגיע ומסרה שמדובר בבאג שנמצא בתיקון, ולא בפריצה או איום. מאוד מרגיע, פייסבוק; את יודעת מה מרגיע? כשאין באגים בשירות המקוון שמארכב את חיינו החברתיים.

3. הון-שלטון, גרסת המזרח הרחוק: ג'ק מא מעליבאבא, אישיות ססגונית וחיובית והאיש הכי עשיר בסין, נתפס תמיד כאיש עסקים נטו והתרחק מסוגיות פוליטיות. עמדותיו, סגנונו ופעולותיו לא תמיד תאמו את תפיסות ההנהגה הסינית, מה שחיזק את ההערכה שהוא והמפלגה לא קרובים במיוחד. אתמול הפתיעה המפלגה והודיעה בעצמה שמר מא הוא חבר ואף שיבחה את פועלו לקידום מטרות כלכליות של השלטון. מעניין אם גורמים בארה"ב יתחילו לצאת נגדו, ונגד הכסף שהחברה שלו השקיעה שם. למשל, בליפט, סנאפ, מג'יק ליפ, קוויקסי, שופראנר ועוד.