"אם סוחר בשוק לא מבין שהוא עוסק בהימורים, זה מדאיג"

"אחד הדברים החשובים בהשקעות, ובכלל ברוב ההחלטות בחיים, הוא לדעת מה אנחנו לא יודעים, ובעולם ההשקעות, התשובה לכך היא תמיד: הרבה", אומרת אנני דיוק, יועצת אסטרטגית ומרצה מבוקשת לקבלת החלטות, כשהיא נשאלת מה תייעץ לאדם שמבקש להשקיע את כספו בתבונה. "אז כשיש שוק בזרימה חופשית, ויש בו הרבה מומחים שסוחרים אחד נגד השני, אדם צריך להכיר בכך שהם יודעים יותר ממנו. לתחושתי, עבור המשקיע הפרטי, היעזרות במנהל השקעות היא תמיד הבחירה הטובה ביותר, או השקעה ב־ETF (קרן סל, ר"ד) - מוצר מאוד רחב ומגוון. צריך להיכנע למומחיות. אני באופן אישי נכנעת למומחיות ולא משקיעה את ההון שלי בעצמי. והנה הסיבה: שיחקתי פוקר תקופה ארוכה מאוד והייתי אחת המומחיות בתחום. ראיתי הרבה אנשים שהיו טובים ממני וניסיתי, אפשר להגיד, להימנע מלשחק נגדם, אבל אפילו בזמן שאני כמומחית הייתי מודאגת ממשחק נגדם - ראיתי הרבה אנשים שחשבו שהם דווקא יכולים. וראיתי שוב ושוב מה קורה כשאנשים נכנסים לשוק עם הרבה מומחים וחושבים שהם יכולים להביס את השוק - רוב הזמן הם לא יכולים".

והיא לא סתם שיחקה פוקר. דיוק, שידועה גם בכינוי "דוכסית הפוקר", הגיעה לשורה הראשונה של הפוקר המקצועני. היא זכתה באליפות הפוקר העולמית ב־2004 ובאליפות הפוקר האמריקאית ב־2010, והיתה (אך כבר לא) האישה שגרפה הכי הרבה כסף מטורנירים בהיסטוריה. יש לה תיאוריה מקורית, עבר רווי סקנדלים שיסחרר את מיטב התחקירנים וכריזמה שלא ברא השטן, שעוברת היטב גם בשיחת טלפון. היא רהוטה באופן מרשים, מתבלת את מסריה בדוגמאות נהירות שכל אחד יוכל להתחבר אליהן, ומנדבת פה ושם תובנות מחייה האישיים. אבל אסור להתבלבל. דיוק, שהפכה לפרסונה ציבורית לפני כשני עשורים - בזכות הישגיה כשחקנית פוקר והשערוריות ששמה נקשר בהן - נמצאת פה כדי לקדם את רב המכר שלה, "Thinking In Bets", שתורגם לעשר שפות. ומי שהכי צריך לחשוב במונחים של הימורים, בעיני דיוק, הם סוחרי שוק ההון, שאותם הגדירה בעבר כ"שחקני פוקר שקמים מוקדם יותר בבוקר".

"ישנם שני סוגים של אי־ודאות שעומדים בדרכנו ומפריעים לנו להבין איך ייראה העתיד", היא מסבירה ל"כלכליסט" בראיון טלפוני ממקום מגוריה בפילדלפיה. "הסוג הראשון הוא מידע חבוי - כשאין לנו את כל העובדות שאנחנו זקוקים להן על מנת לגבש אמונה או תחזית מושלמת. כשנכנסים למשא ומתן, למשל, הצד השני מחזיק במידע שאין לך גישה אליו, וההפך. אז במשחק כמו שחמט, הרבה מבעיית המידע החבוי נעלמת כי אפשר לראות איפה ממוקם כל כלי על הלוח, גם שלך וגם של היריב, ושניכם עובדים עם מידע זהה לגבי הכלים. המשמעות היא שניתן בכל רגע נתון לחשב מה כל הצעדים האפשריים שלו בתגובה לכל אחד מהצעדים האפשריים שלי. במשחק כמו פוקר, שבו הקלפים מוסתרים, אמנם יש דמיון מסוים לשחמט, כי אני לא יודעת הכל על סוג המהלכים המועדפים עליך, או על מה אתה חושב, אבל המכניקה שונה - כי אין לי גישה לקלפים שאינם שלי.

אנני דיוק. על קבלת החלטות: "אנשים שחושבים על מסחר במונחים של הימורים חושבים יותר בבהירות. כל החלטה היא הימור, אפילו אם לפנות ימינה או שמאלה בצומת" | צילום: גטי אימג'ס

"הרכיב השני של אי־הוודאות הוא מזל, שמתערב גם כשיש בידינו מידע שלם. גם אם בוחנים מטבע לוודא שיש לו שני צדדים שונים, וידוע שב־50% מהפעמים הוא ייפול על עץ וב־50% מהפעמים על פלי, זה לא אומר שאפשר לדעת על איזה צד הוא ייפול בפעם הבאה שהוא יוטל, כי זה עניין של מזל. זה תקף לרוב הדברים שאנחנו עושים בחיים. כשאנחנו מקבלים החלטה, תמיד יש סדרה מסוימת של תוצאות אפשרויות שעשויות לקרות, אבל אין לנו אפשרות לדעת בוודאות איזו מהן תקרה, בגלל השפעת המזל. אז גם אם היה לי מידע שלם ואמונות מגובשות, ויכולתי איכשהו לצפות באופן מושלם את סדרת העתידים האפשריים שיכולים לקרות ולדעת איזו הסתברות יש לכל אחד מהם - זה לא היה אומר שהייתי יכולה להגיד איזה מהעתידים יקרה. בשחמט אובד רוב אלמנט המזל, כי הכלים לא זזים עד שמישהו מזיז אותם במיומנות, ואף אחד לא זורק קוביות. ישנן בעצם שלוש רמות של משחק. שחמט הוא משחק שיש בו מידע מושלם בקשר לכלים ואין השפעה חזקה של מזל; שש בש הוא משחק שיש בו מידע מושלם, כי שני הצדדים רואים את הכלים של היריב, אבל יש אלמנט חזק של מזל בגלל הקוביות; ופוקר כולל מידע חסר ואלמנט של מזל. לכן פוקר הוא האנלוגיה הטובה ביותר לכל סוגי ההחלטות שמקבלים בחיים".

אנני דיוק נולדה ב־1965 בקונקורד שבניו המפשייר בשם אן לבאר לדרר. הוריה, מורה בתיכון ומרצה לספרות אנגלית בקולג' יוקרתי, היו קלפנים, וכך גם אחיה הגדול ממנה בשנתיים, הווארד לדרר, שסלל עבורה את הדרך לפוקר מקצועני. אחותה הצעירה, קייטי לדרר, היא סופרת ומשוררת.

דיוק, שעשתה תואר ראשון כפול באנגלית ובפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה, נחשבה להבטחה אקדמית וזכתה במלגה מטעם הקרן הלאומית למדע ללימודים מתקדמים בפסיכולוגיה קוגנטיבית. היא היתה על סף הגנה על הדוקטורט שלה באוניברסיטת פנסילבניה כשאחיה, שהיה כבר אושיה מוכרת בלאס וגאס באותו זמן, עודד אותה ללכת בדרכו. הוא צייד אותה בספרי הדרכה, באימונים טלפוניים ובדמי כיס של 2,400 דולר כדי שתיכנס לתחום. דיוק השתכנעה, וכבשה בסערה את שולחנות הפוקר של בילינגס, מונטנה, לשם עברה עם בן זוגה לשעבר ואבי ארבעת ילדיה. ב־1994, פחות משנתיים לאחר שהחלה לשחק פוקר מקצועני, לדרר דחף אותה להירשם לאליפות העולם בפוקר בווגאס. דיוק נענתה לאתגר וגרפה זכיות של 70 אלף דולר בתוך חודש. באותה שנה העתיקה את מקום מגוריה לווגאס, והיתר היסטוריה.

דניאל נגראנו, "קיד פוקר". הוא השתלח בדיוק, היא התייחסה אליו כאל ה"מתעלל האינטרנטי" שלה | צילום: איי פי

אלה היו ימי הרנסנס של הפוקר בארה"ב, ודיוק, אז אחת הנשים הבודדות בענף, היתה עד מהרה לסלבריטאית. אבל האידיליה הזו לא נמשכה זמן רב: ב־1998 עשה קנדי צעיר בשם דניאל נגראנו ("קיד פוקר"), שנחשב כיום לאחד משחקני הפוקר המצליחים בכל הזמנים, את צעדיו הראשונים בווגאס. נגראנו השתלח בדיוק בבלוג שלו, והיא, מצדה, שלחה את אחיה הגדול להחזיר לו. בספרה האוטוביוגרפי ("כך העליתי, התקפלתי, בילפתי, פלרטטתי, קיללתי וזכיתי במיליונים באליפות העולם בפוקר") התייחסה אליו כאל ה"מתעלל האינטרנטי" שלה. באותן שנים נדמה היה שקהילת הפוקר נחצתה למחנה לדרר־דיוק ומחנה נגראנו, והמחנות, איך לא, רק תרמו לפופולריות של הצדדים.

ההסתבכות הגדולה באמת הגיעה רק בתחילת העשור הנוכחי. דיוק ולדרר היו מעורבים, במידות שונות, במיזמי פוקר אונליין, שכשלו והותירו אחריהם אדמה חרוכה וחובות כבדים. סימני שאלה רבים הופנו כלפי השניים, ובעוד דיוק הצליחה, בעור שינייה, לנקות את עצמה מחשדות לנוכלויות כאלה ואחרות, המיזם של אחיה הוגדר על ידי מחלקת המשפטים האמריקאית (DOJ) כהונאת פונזי, והתיק בעניינו הוסדר בפשרה. לדרר, שהתפשר אישית מול משרד המשפטים בשלהי 2012 ונפרד מנכסים בשווי 2.5 מיליון דולר, מעולם לא הודה בהתנהלות לא תקינה. הוא הפך לפרסונה נון גרטה בווגאס ויצא להפסקה כפויה מהפוקר המקצועני. במהלכה הוא שחרר הודעת התנצלות דווקא דרך הבלוג של נגראנו - שגילה במפתיע מידה של אצילות כלפיו - ועושה בימים אלה את צעדיו הראשונים בחזרה לטורנירים המרכזיים.

דיוק, שעסקה בייעוץ אסטרטגי מהצד מאז 2002, החליטה בנקודת הזמן ההיא להתמסר לעיסוק הזה. עד מהרה היא משכה לקוחות בפרופיל גבוה, בהם סיטי בנק ובנק אוף אמריקה. במקביל היא העמיקה בתחום הכלכלה ההתנהגותית, ובפברואר השנה ראה אור רב המכר שלה, "Thinking In Bets" בהוצאת פינגווין, שעושה שימוש בעקרונות הפוקר כדי להמחיש טענות שונות לגבי קבלת החלטות בעולם העסקי ובכלל. אף שחלפו קרוב לשבע שנים מאז השתתפה בטורניר מקצועי, דיוק, שהכחישה בתוקף מעורבות בהונאה, מעוררת אמוציות חזקות בקהילת הפוקר עד עצם היום הזה. שורת הראיונות שהעניקה סביב השקת הספר הוציאה את כל אויביה מהחורים, שתקפו את התקשורת על ההתעלמות מעברה השנוי במחלוקת ונתנה לה במה מחמיאה.

בנקודה אחת בלבד בראיון עמה מפגינה אנני דיוק סממני אי־נוחות. זה קורה כשאני מעמתת אותה עם אחת מתובננות המפתח שמופיעות ברשימה שהועברה אליי מטעמה, "החיים מלאים ברמאות", ושואלת אותה האם מקור האבחנה הזו בניסיון אישי. דיוק מצמצה לשבריר שנייה ומיד התעשתה ובנתה תזה קוהרנטית סביב האבחנה הזו. לבסוף, כשהקראתי לה את המשפט בהקשר המלא שלו ("החיים הם כמו פוקר, לא כמו שחמט, וזה בסיסה של תורת המשחקים. החיים מלאים ברמאות, סיכון, אי־ידיעה ומידע לא שלם"), הצהירה שזה לא משפט שלה, אלא של ג'ון פון נוימן, אבי תורת המשחקים.

"הוא אומר בעצם שבחיים תמיד יש מידע חבוי", היא אומרת. "כמו במשא ומתן, כשמנסים למנוע ממך מידע, ולא לחשוף את כל הקלפים - למשל, הצד השני יכול להציג את הדברים כאילו נקודת המוצא שלו חזקה, כשהיא למעשה חלשה. בשחמט, אתה מה שאתה, כי אתה חשוף לכל הכלים, כך שאם הצד השני חלש, תוכל לדעת את זה. אי אפשר להסתיר. אבל בפוקר, בגלל שהקלפים חבויים, חלק מחוקי המשחק הם שאני לא חייבת שתהיה לי את היד הטובה ביותר כדי לנצח". השורה התחתונה ברורה: אי אפשר לתפוס את אנני דיוק לא מוכנה, וגם כשהיא לא מוכנה, היא תנצח אותך במשחק שלך.

הקווים המשיקים בין מסחר בשוק ההון והימורים, בעיני דיוק, הם רבים. היא מביאה כדוגמה את ידידה, אריק סיידל, שהחל את דרכו כסוחר בבורסה ועשה הסבה משתלמת מאוד (זכיותיו בפוקר עד היום מסתכמות ב־38 מיליון דולר); ואת ונסה זלבסט, האישה המצליחה ביותר בתולדות הפוקר התחרותי, שעשתה את הכיוון ההפוך ועובדת כיום בקרן ההשקעות הענקית ברידג'ווטר. "שחקני פוקר וסוחרים מתמודדים עם מידע חסר ועם הסתברויות לא ידועות", אומרת דיוק. "כשמשחקים פוקר, מנסים להבין איזה קלפים יש למתמודדים האחרים, ורוב הזמן המשחק נגמר בעננה של מידע חבוי כי לא רואים את הקלפים שלהם בסוף היד. אז מנסים לאזן בין כמה אפשרויות עתידיות שונות, וכשאי אפשר לשים את האצבע על סבירות להתרחשות כל אחד מהם - בונים תרחישים בהתבסס על מידע חסר.

"זה מאוד דומה למסחר. הסוחר לוקח את המידע שיש לו ומנסה לייצר מודל של השוק, ובפוקר - של היריב. בהתבסס על המודל הזה הוא חוזה את הדרך שבה השוק או היריב יתנהגו, אבל אף פעם לא ניתן לדעת בוודאות, כי אף פעם אין את כל המידע, וגם אם הוא קיבל החלטה מושלמת, המזל יכול להתערב. אז מה שהוא מנסה לעשות הוא לפזר את המשאבים שלו בדרך שתוביל אותך לסדרת העתידים האפשריים הטובה ביותר ולתוחלת חיובית. לעולם קבלת ההחלטות לא תהיה מושלמת כי ההסתברויות אינן ידועות, אבל אם היא תהיה טובה משל המתחרים ותיטיב להתמודד עם הבעיה - תנצח".

דיוק השתתפה בריאליטי "המתמחה" של דונלד טראמפ, והעידה עליו: "מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל" | צילום: צילום מסך

מה דעתך על סוחרים שאומרים ש"הימרו" על מניה כלשהי?

"באופן כללי, אנשים שחושבים על מסחר בשוק ההון במונחים של הימורים כנראה חושבים יותר בבהירות. כל החלטה היא הימור בעיני, אפילו אם לפנות ימינה או שמאלה בצומת. בכל פעם שאנחנו מקבלים החלטה אנחנו שומטים אפשרות כלשהי כי המשאבים מוגבלים - בגלל זמן, או כי יש רק אחד מאיתנו, ואני הרי לא יכולה לפנות ימינה ושמאלה בו־זמנית. אז כשאני מחליטה אני שמה את המשאבים שלי על אפשרות אחת. ההחלטה שאני מקבלת מבוססת על האמונה שלי, במקרה הזה, שפנייה ימינה תביא אותי מהר ובאופן יעיל יותר ליעד שלי מפנייה שמאלה. אין ודאות לגבי מה יביא העתיד, ישנה השפעה של מזל, אבל אני מהמרת שזה יהיה החזר ההשקעה הטוב ביותר עבורי בזמן קבלת ההחלטה. כמובן שייתכן שאפנה ימינה, אתקע בפקק בגלל תאונה בהמשך הדרך, ויתברר לי בסופו של דבר שהיה עדיף לי לפנות שמאלה. אבל זה לא אומר שהפניה שמאלה הייתה הבחירה הטובה ביותר הסתברותית, מכיוון שלפניה ימינה היה את הערך החזוי הגבוה ביותר עד שהמזל התערב. אז אפילו כשאני מחליטה משהו פשוט, כמו פניה בצומת, אני מהמרת, משקיעה משאבים מוגבלים בהימור שהעתיד המצפה לי כתוצאה מההחלטה הזו יניב את הערך החזוי הגבוה ביותר מבין כל העתידים האפשריים שיכולתי לבחור.

"קשה לנו לראות את זה כך כי רובנו מקשרים הימורים לקזינו, שם רוב הבחירות שנעשה יגררו הפסדים כספיים. אנחנו רואים בהימורים משהו שלילי, כאילו אין לנו מושג מהן ההסתברויות ומה ההון העצמי, ופשוט מפזרים את המשאבים שלנו בתקווה שהתוצאה תהיה טובה. אנחנו חושבים שאנחנו מהמרים בהכרח נגד ישות מסוימת, הקזינו או אדם אחר, כשבמציאות ההימור יכול להיות גם נגד גרסה אחרת של עצמך. למשל בפנייה ימינה או שמאלה, כשאני פונה ימינה אני מהמרת נגד האנני שפנתה שמאלה. הימורים לא בהכרח מצביעים על הון שלילי, רק על תנודתיות. ויש תנודתיות בכל החלטה. אז אני חושבת על הימורים כמו שאני חושבת על פריסת משאבים - לאן אני מנסה להפנות איזה משאב מוגבל. כל עוד יש סדרה של עתידים אפשריים - זה הימור. אז לגבי סוחר שמתבטא במונחים של הימורים, הרבה יותר מדאיג אותי מישהו שאומר 'אני יודע שאני עומד לנצח, זה דבר בטוח'. אדם שאומר 'אני מהמר על המניה הזאת' מודה שיש מידה רבה של אי־ודאות, ושהוא פורס את המשאבים בהתאם".

חוסר היכולת שלנו לחשוב בהימורים נחשף באופן הכי בעייתי, ושהכי מקפיץ את דיוק, בפוליטיקה - בבחירות ובסקרים המקדימים להן. שם הכשלים שדיוק מדברת עליהם באים היטב לידי ביטוי. "זו נקודה רגישה", הודתה דיוק. "יש מגוון בלבולים שחוזרים על עצמם בקרב אנשים שלא מבחינים בין מקורות המידע השונים בהקשר לבחירות. הבעיה הראשונה נובעת מכך שבאופן כללי, כשיש פייבוריט אנו חושבים על ניצחונו כעל עניין בטוח. אנחנו מבלבלים בין סקרים לתחזיות. זו היתה הבעיה של בחירות 2016. ביום הבחירות עצמו התחזיות ניבאו לדונלד טראמפ סיכוי של 28%. אנשים התנהגו כאילו 28% הוא 0%, כלומר, אם הסיכויים הם טראמפ 28% וקלינטון 72% אז קלינטון תנצח, בניגוד ל'קלינטון צפויה לנצח 72% מהפעמים על פי מודל התחזית הזה', שכן מדובר בהערכה הסתברותית. אופן החשיבה הזה מעוות את עיבוד המידע שלנו. ואז, כשטראמפ זכה, כולם אמרו שהסקרים והתחזיות טעו. בפעם האחרונה שבדקתי, 28% היו 28%, לא אפס, וכשפורטים את זה למונחים מחיי היום יום, אז יותר קל להבין את זה. אתם מופתעים בשבוע שיש בו יום שני או יום שלישי? לא. ובכן, זה בדיוק 28% - יום שני ויום שלישי (יומיים מתוך שבעה בשבוע, ר"ד). התדירות שבה ימי שני ושלישי מגיעים מדי שבוע היא בדיוק התדירות שבה טראמפ היה צפוי לנצח.

"דרך נוספת להמחיש את זה היא הימור. נניח שיש לי אקדח עם מחסנית של שבעה כדורים ואני מכניסה לתוכה קליע אחד, תלחצו על ההדק? אנשים מגיבים לזה ב'מה?? לא!', ואני אומרת להם: 'למה אתם מופתעים? זה 15%, נכון? 28% זה הרבה יותר מזה, זה כאילו שיש לי אקדח עם מחסנית של עשרה קליעים, והכנסתי אליה שלושה קליעים. האם תלחצו על ההדק?'. אנשים מגיבים, כמובן, 'בחיים לא'. בנקודה הזו הם מתחילים להבין עד כמה הזכייה של טראמפ היתה אירוע שכיח. אז אף אחד לא סוחט את ההדק, אבל כשמתמודדים עם עולם מופשט, ושומעים מכל עבר 'זה עניין בטוח' - זה רע, כי זה משפיע בבירור על קבלת ההחלטות של המצביעים. אדם שתכנן להצביע למועמד הפייבוריט ויש לו יום עמוס, עשוי שלא להצביע, כי הוא לא מבין מהם 72%, ולהפך".

לדיוק, יש לציין, יש היכרות מסוימת עם טראמפ. ב־2009 היא השתתפה בעונת הסלבריטאים של תוכנית הריאליטי "המתמחה", שם מוצבה כנמסיס של ג'ואן ריברס למן הפרקים הראשונים. בשיאה של היריבות, כינתה ריברס את דיוק "נחש" ואף השוותה בינה לבין היטלר - השוואה מטרידה במיוחד בהתחשב בכך ששתי הנשים יהודיות (דיוק אינה יהודיה מבחינת ההלכה, מאחר שרק אביה יהודי, אך היא מחשיבה עצמה ליהודיה). בראיון ל"ביזנס אינסיידר" מ־2015 העידה דיוק על האיש שאמר לה "אנני, את מפוטרת": "מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל". את הצלחתו הפוליטית היא ייחסה למה שהיא מכנה "אפקט ההילה", שבו הציבור נוטה לקשר בין הצלחה בתחום אחד להצלחה בתחום אחר, למרות היעדר ניסיון.

"בעיה נוספת", היא מוסיפה עכשיו, "היא שהבלבולים האלה מייצרים שחיקה של מומחיות. אנשים יכולים לזלזל בדעות של מומחים, שזה רע כשלעצמו, אבל בשילוב עם התמה של 'הסקרים טועים' נוצרת בעיה של ממש, כי אם דוחים נתונים ומומחיות, איך ממלאים את פערי המידע ומשתפרים כמקבלי החלטות?".

צעד בדרך לשם הוא לנתק את הקשר הישיר שאנו עושים בין איכות ההחלטה לאיכות התוצאה שהיא יצרה, כי תוצאה חיובית לא בהכרח מעידה על החלטה איכותית. למשל, מדגימה דיוק, אנחנו יכולים לעבור ברמזור אדום ולא להידרס. "איכות ההחלטה באופן יחסי אינה ידועה לנו, כי יש כל מיני סוגים של מידע חבוי, המתמטיקה קצת מסובכת, יש כל מיני עתידים שיכולים להתקבל כתוצאה וקשה לזהותם; ואם אפשר לזהותם, קשה לזהות את הסבירות שבה הם יתרחשו. לפיכך רוב הגורמים די ערטילאים מבחינתנו. הבעיה היא שאחרי שיש תוצאה להחלטה שלנו, ואנחנו מנסים להכריע אם ההחלטה היתה טובה או לא, רוב המרכיבים שאנחנו זקוקים להם כדי לקבוע זאת אינם נגישים לנו. אז אנחנו עושים קיצור דרך, מייחסים את איכות התוצאה לאיכות ההחלטה, ועשויים לחשוב על החלטה טובה שהובילה לתוצאה לא רצויה - ולהפך - ולפעול בהתאם. התהליך הזה מעוות את הלקחים שניתן להפיק ומקלקל את שרשרת הלמידה. אנחנו עושים את זה כל הזמן בחיים שלנו, עם השקעות ועם כל דבר אחר: אנחנו לא אוהבים לתת מקום למחשבה שלגורמים רנדומליים היתה השפעה על תוצאה שאנחנו לא לגמרי מבינים, אז אנחנו מתחילים לחתור לסיפור שגורם לתוצאה להיתפס כהגיונית מבחינתנו. ופעמים רבות התהליך הזה מוביל אותנו ללקחים מאוד בעייתיים".