מהם העקרונות של פפ גווארדיולה וכיצד שדרג אותם במנצ'סטר סיטי

משחק עמדות, Juego de Posición, הוא הפילוסופיה המנחה של חלק מהמאמנים הבכירים ביותר מאסכולת הכדורגל ההולנדית-ספרדית. קשה להצביע בדיוק על המקור שלה. שחקנים התחילו למסור אחד לשני מסירות קצרות בסקוטלנד במאה ה-19 - זו היתה אלטרנטיבה לשיטה שהיתה נהוגה בכדורגל בתחילת דרכו, שהתבססה על מסירות ארוכות קדימה ורוח קרב.

רינוס מיכלס באייאקס ונבחרת הולנד של שנות השישים והשבעים זיהה שכדורגל הוא משחק של ניצול החללים על המגרש. שני האלמנטים הללו - החזקת כדור במסירות קצרות ושימוש יעיל יותר בחללים, הם מרכיבים ב-Juego de Posición. יוהן קרויף בברצלונה של שנות ה-90' ולואי ואן חאל באייאקס ובברצלונה של שנות התשעים והאלפיים המוקדמות, אחראים לאבולוציה של התפיסה הזו והגדירו אותה. פפ גווארדיולה לקח אותה לשלב הבא.

גווארדיולה השתמש בקריירה שלו כמעין התמחות בשיטה, תחת קרויף ולואי ואן חאל, אבל היה זה רק בסיום הקריירה שלו, כשעבר למקסיקו, לדוראדוס דה סינאלוה והתאמן תחת חואן מנואל ליאו הספרדי, כשהוא התחיל להבין הרבה יותר לעומק את החשיבות של החזקת הכדור ומשחק העמדות. בגדול, אצל ליאו - יותר תיאורטיקן מוצלח של המשחק ממאמן מוצלח - פפ למד שמערך "זה רק מספרי טלפון" ובכדי לנצח, צריך לחשוב מעבר ל"קווי הגנה" ו"קווי התקפה". כשפפ פרש, הוא יצא למסע ברחבי העולם כדי לדון בנושא הזה ונושאים אחרים עם מאמנים כגון מרסלו ביאלסה, שהגיעו למשחק העמדות שלהם מהכיוון הדרום האמריקאי - מהנבחרות של פלה, הקבוצות הגדולות של ריבר פלייט ועוד. ונראה שבעשור האחרון פפ מוביל את האבולוציה של הכדורגל לשלב הבא.

היסטורית - מה-3-2-2-3 של הרברט צ'אפמן בשנות ה-20' וה-30', דרך ה-2-3-2-3 של אסכולת דנובה ההונגרית ועד ה-4-4-2 של אריגו סאקי - ההתפתחויות הגדולות במשחק היו קשורות לאיך מציבים את 11 השחקנים על המגרש ביחס ל-11 שחקנים של היריב. כלומר, באיזה מערך משחקים. ואולם, ב-Juego de Posición המערך עצמו פחות משנה ומה שבאמת משנה זה התנועה הקולקטיבית של הקבוצה על המגרש.

אלו חלק מהעקרונות של ה-Juego de Posición שניתן להסביר ולהעביר הלאה:

 - החזקת הכדור מבוססת על שני דברים. איך שומרים על הכדור כמה שיותר זמן וכמה זמן מאפשרים ליריב להחזיק בכדור. המטרה של Juego de Posición היא להחזיק בכדור כמה שיותר זמן ולהוריד למינימום את הזמן שיש ליריב על הכדור.

- הכדור קובע לאיפה השחקנים נעים, יותר מאשר השחקנים קובעים לאיפה הכדור נע בתוך המערך שהם נמצאים בו. כלומר, אם הכדור נמצא בקצה הרחבה, השחקנים צריכים להציב את עצמם במקומות מסוימים על המגרש, בעמדות מסוימות שנקבעו מראש והתאמנו עליהן. אם הוא בצד ימין, הם צריכים לנוע לתוך עמדות מסוימות אחרות וכן הלאה.

- המגרש מחולק לשטחים מוגדרים (פפ גווארדיולה, תומאס טוכל, יוליאן נאגלסמן - למשל - מחלקים אותו ל-6 מלבנים במרכז ו-14 מלבנים/ריבועים באגפים). השחקנים יודעים מה הם צריכים לעשות בכל שטח ביחס לזמן של המשחק, באיזה שלב של המשחק והמיקום של הכדור על המגרש. לכל שחקן יש אחריות אישית ופעולות שהוא חייב לעשות.

- זה הכרחי לייצר יתרון מספרי מאחורי כל קו של היריב ומאחורי קו הלחץ של היריב. עושים את זה על ידי על הנעת כדור, הקבוצה נעה ביחד קדימה. יתרון מספרי מאפשר גם ללחוץ אחרי אובדן כדור בצורה אפקטיבית יותר.

- לחץ תמיד נעשה בצורה קולקטיבית. כל עמדה של כל שחקן משפיעה על כל עמדה של כל שחקן אחר.

- מטרת הנעת הכדור היא הנעת שחקני היריבה - ניסיון להוציא אותם משיווי משקל והעמדות שלהם. לכן היא צריכה להיות מהירה - אם זה בצורה אנכית או בצורה רוחבית.

- צריך לייצר ריווח על המגרש. שחקן אחד או שניים צריכים להיות צמודים לקו - כדי ליצור ריווח, להיות "מנותק" משאר הקבוצה ולמשוך אליו את שחקני הקו האחורי של היריבה.

שחקנים צריכים להיות ב"גבהים" שונים על המגרש. החלוץ הוא השחקן הגבוה ביותר בדרך כלל. השחקן "הגבוה יותר" הוא זה שאמור לקבל כדור מעבר לקו ההגנה הלוחץ. זה מעניק יותר אופציות מסירה אבל גם מסייע להניע את שחקני ההגנה, יוצר בלבול בהתקפה ומייצר "משולשים" בין השחקנים המוסרים, מה שמסייע לייצר קומבינציות מסירה שעוקפות שמסייעות בעקיפת הלחץ של היריבה.

- ב-"השחקן השלישי" הוא השחקן שנע בחופשיות יחסית בחללים ומייצר משולשים. הוא אמור לסייע לשחקנים לקבל החלטות נכונות. נאמר, הכדור מגיע לאגף ימין. שחקן הכנף יכול להיות צמוד לקו ואז המגן נכנס לאמצע המגרש והקשר "מספר 8", כלומר אחד מהקשרים היצירתיים, מתמקם בחלל שבין שחקן הכנף למגן - וזאת כדי להיות 'השחקן השלישי', שמשלים את המשולש ומעניק לשני השחקנים אופציית מסירה. הבלם לא הרחק מאחור, כך שאם הוא מקבל את הכדור מהמגן ,המספר 8 עובר להיות השחקן השלישי בין המגן לבלם. האופציות להמשך הנעת הכדור תמיד קיימות.

- ריצות כדרור. Juego de Posición לא מתבסס אך ורק על מסירות. המנטליות צריכה להיות שקידום כדור או הנעת ההגנה צריכים להיעשות גם על ידי כדרורים לרוחב ולעומק - כשכל כדרור אמור להזיז את היריבים. להוציא אותם מעמדות ולייצר חללים או יתרון מספרי באזורים מסוכנים. כדרורים הם בדרך כלל טריגרים לתנועה מסוימת של שחקני ההתקפה.

- יש מקום לאלתור בשליש האחרון של המגרש. כן, יש תרגילי התקפה שמתאמנים עליהם וקונספטים שחוזרים על עצמם בהנעת הכדור - ואולם, בשליש האחרון של המגרש, סמוך לרחבת היריב, יש לשחקנים ההתקפיים רישיון מלא לאלתר - כדרורים, קומבינציות מסירות ובעיטות.

סגנון האימון הזה הוא מסובך. המאמן חייב להיות מודע כל הזמן לאימפקט של מיקום הכדור על מבנה הקבוצה במשחק. הוא חייב להכיר את המאפיינים והאיכויות של כל שחקן כדי להכניס אותם לתוך "המערך" שלא קיים בעצם - אלא בנוי על תפיסות והוראות שקשורות למיקום ולא לתפקיד. הוא צריך לדעת איך לתקשר את כל הקונספטים המסובכים ולרדד אותם להוראות והמלצות לשחקניו. הכלים לאימון כזה הם רבים - ציור הקווים על המגרש, בדומה לפפ; תקשורת רבה, תרגילים שמדמים מצבי משחק ועוד. בדרך כלל לוקח זמן להטמיע את השיטה ואז ליישם אותה, אבל כאשר כל חדר ההלבשה מבין את העקרונות של אותה תפיסה, כאשר כל שחקן מבין מה הוא צריך לעשות - מדובר בשיטה שמותירה מעט מאוד סיכוי לקבוצות היריבות לנצח, כפי שרואים במנצ'סטר סיטי העונה.