גם בסין מודים: האפליקציות הסיניות אוספות יותר מדי מידע על המשתמשים

אל תצפו לפרטיות בסין

האפליקציות הסיניות לסמארטפון אוספות על המשתמשים שלהן מידע אישי מופרז בנוגע לזהותם, המיקום שלהם, רשימת אנשי קשר וספר הטלפונים, כך עולה מדו“ח שפרסמה בשבוע שעבר ההתאחדות הסינית לצרכנות. ההתאחדות בדקה 100 אפליקציות מובילות למכשירי אייפון ואנדרואיד בעשר קטגוריות מחדשות ועד ניווט, ומצאה כי 91 מתוכן אספו מידע נרחב יותר על המשתמש מאשר נדרש לפעולתן. 59 מהאפליקציות אספו מידע על מיקומו, 28 אספו מידע מופרז על אנשי הקשר, 23 אספו מידע הקשור לזהותו ו-22 ניצלו את ספר הטלפון שלו. אם כל זה לא מספיק אז ל-33 מהאפליקציות לא היו בכלל הגדרות הנוגעות למדיניות פרטיות.

ההתאחדות מזכירה רק חלק מהאפליקציות שנבדקו בשמן. מספר דוגמאות שניתנות בדו“ח מתייחסות לכמה מהאפליקציות המוכרות ביותר בסין כמו עליפיי, אפליקציית התשלומים של עליבאבא, שמצוינת כמי שלא מפרטת איזה מידע רגיש היא אוספת, ואפליקציית האופניים השיתופיים ofo, שלא מבהירה איך היא משתפת מידע עם צד שלישי. האפליקציה שחטפה את המכה הכואבת ביותר בדו“ח היא Meitu, הכלי הסיני הסופר פופולארי לריטוש תמונות סלפי.

הסינים נוהגים לצחוק כי לעמים שונים במזרח יש סודות יופי שונים: הקוריאנים מכורים לניתוחים פלסטיים, היפנים מייצרים את מוצרי האיפור והטיפוח הטובים בעולם ולהם, הסינים, יש את Meitu. הדו“ח מציין כי האפליקציה אוספת מידע ביומטרי ופיננסי אך לא מפרט איך השותפים של החברה משתמשים במידע. זו לא הפעם הראשונה ש-Meitu מואשמת באיסוף אובססיבי של נתונים כולל מיקום, מידע על שיחות שעושה המשתמש ואפילו החיבורים שלו לאינטרנט אלחוטי. בעבר הואשמה החברה בכך שחלק מהמידע שהיא אוספת קשור לתוכנית פיתוח זיהוי הפנים שלה.

מצד אחד אפשר להתייחס אל פרסום הדו“ח כחדשות טובות. נושא הפרטיות בסין מפגר בהרבה אחרי המערב וכעת גוף סיני רשמי מפנה זרקור לנושא ואפילו קורא לרגולטורים להתערב. מצד שני בסין רשויות הממשל עצמן הן אספניות המידע המובילות מסיבות שונות, כולל מאבק במתנגדי שלטון ומניעת הפגנות. רק בשבוע שעבר פורסם כי כל חברות הרכב החשמלי בסין נדרשות להעביר נתונים על המשתמשים למרכז מידע במימון ממשלתי.

במרכז המידע טענו כי הנתונים משמשים לניתוח ושיפור הבטיחות אך לא הכחישו כי אם יקבלו בקשה רשמית מהמשטרה יעבירו אותם אליה. בסביבה כזו האם אפשר לצפות מחברות מסחריות לפעול לפי סטנדרט גבוה הנוגע לפרטיות? באופן מעט ביזארי הדו“ח מזכיר את פרשת פייסבוק וקיימברידג' אנליטיקה כדוגמה לחשיבות השמירה על פרטיות המידע. החדשות הטובות הן כי לפחות בסין, בניגוד לארה"ב, אפשר להיות בטוחים שמכירת נתוני משתמשים לא תכריע את הבחירות לנשיאות. פשוט כי אין כאלו.

מאחורי כל הונאת תמיכה טכנית יושב הודי עם טלפון

מה הייתם עושים עם על מסך המחשב שלכם הייתה קופצת הודעה מלחיצה מטעם מיקרוסופט המזהירה כי נדבקתם בווירוס ועליכם להתקשר מיידית למספר שירות חינמי? לפי סקר של מיקרוסופט, 1 מכל 5 משתמשים היו אכן מתקשרים לשירות הלקוחות ו-6% מהלקוחות היו מסכימים אפילו לשלם על פתרון הבעיה. בפועל מיקרוסופט לעולם אינה שולחת הודעות אזהרה עם מספר טלפון מצורף, ולכן כל מי ששילם על הסרת הווירוס נפל בפח של אחת ההונאות הנפוצות בתחום: שיחות תמיכה טכנית מזויפות, ענף שמגלגל 1.5 מיליארד דולר בשנה לפי מיקרוסופט. מרכז הענף הזה, מסתבר, נמצא בהודו, מדינה שהפכה לספקית הגדולה של מוקדי שירות לגיטימיים לחברות וגופים במערב.

בחודשיים האחרונים פשטה המשטרה ההודית במבצע משולב עם מיקרוסופט על 26 מוקדי שירות לקוחות מזויפים באזור הבירה ניו דלהי ועצרה כ-60 בני אדם. רוב העצורים הם צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שעבדו בעבר במרכזי שירות טלפוניים לגיטימיים. לפי החשד ההונאה החלה בפריצה למחשבים ברחבי העולם והשתלה של הודעות פופ אפ המפנות לשירותי תמיכה טכנית. השיחות מהמשתמשים המבוהלים הגיעו למרכזי השירות המזויפים בהודו, שם נציגים שהתחזו לעובדי מיקרוסופט הציעו להם חבילה בעלות שנעה בין 99 ל-1,000 דולר לתיקון הבעיה.

זאת לא הפעם הראשונה שהודו מקושרת להונאות מרכזי שירות. ב-2016 חשפה המשטרה המקומית בשיתוף עם רשויות החוק האמריקאיות רשת שהתחזתה במשך ארבע שנים לגובים ברשויות המס האמריקאיות והוציאה מיליונים מאזרחים בארה“ב על ידי דרישות חוב מזויפות.התשתית עליה נבנות רשתות ההונאה הללו היא כאמור תעשיית הענק של מוקדי שירות באאוטסורסינג שמעסיקה 1.2 מיליון עובדים בהודו ומגלגלת 28 מיליארד דולר בהכנסות מידי שנה. כמו שהעברת פעילויות הייצור של מותגים מערביים לסין בשנות ה-80 סיפקה את הידע להקמת תעשיית זיופים מקבילה במדינה, כך העברת מוקדי השירות להודו יצרה תשתית של נציגים מקצועיים ומיומנים שיודעים למכור באנגלית שירותים חוקיים, וגם כאלה שפחות. כנראה שזה בלתי נמנע, כשהעולם המערבי רוצה לחסוך בעלויות ולהעביר פעילויות למדינות עניות יותר, תמיד יהיו לכך גם תופעות לוואי בלתי צפויות שיחזרו אליו בבומרנג.

קצרצרים

1. שוק הסמארטפונים הסיני עובר קונסולידציה, כשהיצרניות הקטנות הולכות ונעלמות מהמפה ונתח השוק מתרכז אצל חמשת השחקניות הגדולות (וואווי, Vivo, Oppo ושיאומי המקומיות לצד אפל). הקורבן הנוכחי של אותה קונסלידציה היא מותג בשם Gionee, שכנראה לא שמעתם עליו אבל ההסתבכויות שלו מגלמות את התחלואים המפורסמים ביותר של עולם העסקים הסיני - בזבזנות לא מבוקרת ומנהלים חסרי אחריות. ב-2016 Gionee החזיקה בנתח של 6.6% משוק הסמארטפונים הסיני, אך כיום החברה נתבעת על ידי שורת ספקים שקוראים להכריז עליה פושטת רגל. כמו במקרה של הרבה חברות סיניות אחרות, גם כאן מתברר כי החברה צברה הפסדי ענק במשך שנים בניסיון להגדיל את נתח השוק שלה, עד שהחובות החלו לרדוף אחריה. לפי השמועות שנפוצו בסין, היו“ר והמייסד ליו לירונג הפסיד 1.4 מיליארד דולר מכספי החברה בקזינו, באי סאיפאן באוקיינוס השקט, מה שהוביל לקריסתה. בראיון שנתן לעיתונות ליו לא הכחיש כי התבלבל לעיתים והשתמש בטעות בכספי החברה לצרכיו האישיים, אך טען שההפסדים שלו בקזינו היו קטנים בהרבה, רק 144 מיליון דולר, כך שאינו אחראי לקריסה. יש לי תחושה עמומה שהרשויות הסיניות, שמחכות בימים אלו רק להזדמנות להעניש טייקונים בעייתיים, לא יקבלו את ההסבר.

2. מזל טוב ליפן! בסוף השבוע הפכה רשות השידור היפנית NHK לגוף הראשון בעולם שמשדר ערוץ בטכנולוגיית 8K. הערוץ המיוחד ב-8K ישדר 12 שעות כל יום והסרט שנבחר ליום הפתיחה היה ”2001: אודיסיאה בחלל“ של סטנלי קובריק, שעבר עיבוד מיוחד כדי להתאים לפורמט. במקביל 17 ערוצי שידור יפנים נוספים עברו לשידור ב-4K. מבחינת ממשלת יפן מדובר בניסוי חשוב לקראת אולימפיאדת טוקיו ב-2020, אותה הם רוצים להעביר ב-4K ו-8K. אך בפועל מעט מאוד אנשים ייהנו מהשידורים החדשים כרגע, לאור העובדה שטלוויזיות באיכות 8K (רזולוציה גבוהה פי 16 מ-HD) עולות עדיין הון והצופים צריכים לרכוש בנוסף רסיבר יקר כדי ליהנות מהאיכות הגבוהה. אולי כדאי ליפנים ללמוד בנושא הזה קצת מהדוגמה של ישראל, מדינה שבה הערוצים המרכזיים עברו רק בשנה שעברה ל-HD, הרבה אחרי שלכולם יש כבר טלוויזיה תומכת.

3. בשבוע שעבר השיקה שיאומי בבייג‘ינג רמקול בלוטות‘ נייד חדש שמכיל בתוכו את הסייענית הדיגיטלית של החברה שיאו אי, הגרסה של שיאומי לאלקסה של אמזון. על הבמה נרשמה תקלה מביכה כאשר מנכ“ל שיאומי ליי ג‘ון שאל את הסייענית, ”מה את יכולה לעשות?“ וקיבל תשובה כי ”אני עדיין צעירה מדי, השאלה הזו קשה“. אחר כך שאל ליי את הסייענית ”כמה זה 125 ועוד 257 ועוד 567“, אך לא קיבל תשובה. לפחות המחיר של הרמקול זול, רק 49 יואן (27 שקל). בחברה יכולים להתנחם בהסכם שיתוף פעולה חדש עם איקאה במסגרתו הסייענית הדיגיטלית של שיאומי תשלוט על המוצרים החכמים של החברה השוודית כולל מנורות. אפשר לקוות שבהדלקת האור היא תצליח יותר מאשר בחשבון.