צילום: נועה לוי
חקר ביצועים: השבוע של האג"ח האמריקאיות, מחאת הנשים וטאמבלר
וגם: הקרב על ביטוחי המנהלים, מחירי החשמל שוב עולים והגברים בוול סטריט נמנעים מחיכוכים
בכירות המשק לא נאבקות
מחאת הנשים: ואלה ששותקותבתוך מה שהוגדר השבוע הגדול של זעקת הנשים, בדרישה לטיפול ממשלתי רחב באלימות נגדן, היו כמה שתיקות צורמות במיוחד. בצמרת המשק הישראלי, במגזר הפרטי והציבורי, יש הרבה נשים ששברו תקרות זכוכית, שהגיעו הכי רחוק. השבוע הן בחרו, שוב, לשתוק. הן משמשות דוגמה לצעירות, והן הגיעו לפסגות מקצועיות בזכות מאבקים ארוכי שנים של נשים אחרות, אבל לא תשמעו אותן בחזית המאבקים כיום, לא במלחמה נגד מטרידים מיניים, אפילו לא בימים של מחאה ציבורית נרחבת נגד רצח נשים. אז נכון, בנק לאומי תמך בשובתות, אבל רקפת רוסק עמינח כרגיל לא אמרה דבר, כמו המנכ"ליות האחרות של הבנקים, למשל. גם במגזר הציבורי השתיקה ניכרת, מחדוה בר עד אמי פלמור, לדוגמה, או אפילו קרנית פלוג שכבר אינה מכהנת. יש רגעים שבהם צריך לצאת מהבועה של "לא מתבטאת בשום נושא, ודאי לא מחוץ לתחום המקצועי". השבוע היה רגע כזה.
גלית אלטשטיין
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
הדו"חות חושפים את הבעיה
האג"ח האמריקאיות: זה בכלל לא חברות
רוב התשואות על האג"ח שגייסו כאן חברות נדל"ן אמריקאיות כבר דו־ספרתיות, כלומר עמוק בזבל. זה לא רק אפקט ברוקלנד של בועז גלעד (בתמונה), החברה היחידה עד כה מכל ה־30 שגייסו בישראל שהודיעה שלא תחזיר את החוב; קריסת החברות היא תוצאה של אירועים קטנים יותר שנחשפו השבוע בדו"חות הכספיים שלהן, המעידים על התנהלות מדאיגה. למשל, העברת כסף "בשוגג" לחשבון הפרטי של בעל השליטה. אם בעבר החשש בכל הנוגע לאג"ח האמריקאיות היה מסוג "איך ננהל הסדר במקרה של חדלות פירעון", כעת צפה הבעיה האמיתית והמטרידה יותר — אלה לא ממש חברות. בעלי השליטה משתמשים בהן כקופה קטנה של כסף זול שאפשר להישען עליו במידת הצורך. ואם הן לא ממש חברות, צריך לחשוב מחדש אם יש להן מקום בבורסה.
סופי שולמן
הקרב על ביטוחי המנהלים
ברקת: אל תהסס
חודשיים לפני פרישתה מרשות שוק ההון, דורית סלינגר החלה בתוכנית מהפכנית לחיסול ביטוחי המנהלים בפורמט החדש (יחסית) שלהם, זה שמציע דמי ניהול נמוכים אבל מאפשר לחברות הביטוח להרוויח מסעיפים הנסתרים מעין הלקוחות. באוקטובר ד"ר משה ברקת החליף אותה כממונה על שוק ההון, וירש גם את התוכנית הזאת. אבל נראה שהוא לא שש לקדם אותה. אולי אלה משחקי אגו של מנהלים שלא אוהבים יוזמות של אחרים. ואולי הוא פשוט הרבה יותר קשוב לחברות הביטוח, שזיהו בחילופי הממונים הזדמנות לחדש את הלחץ להפלת התוכנית. לפני שהתירוצים שלהן משכנעים אותו, ברקת צריך לזכור את המחיר שמשלמים כאן הצרכנים. ככל שהמחיר הזה גבוה יותר, החברות נלחמות לשמור את המוצר בלהט רב יותר. התוכנית של סלינגר הכרחית, והרשות בראשותו צריכה להוציא אותה לפועל.
רחלי בינדמן
עוד התייקרות בדרך
מחיר החשמל: נגמרו ההבטחות
כבר 14 שנה מדברים על הגז. מבטיחים שמים וארץ. הוא יוזיל את המחיה, יעזור למפעלים להתחרות בחו"ל, יעביר אותנו לתחבורה ירוקה. 14 שנה, ועד עכשיו אזרחי ישראל לא ראו מזה שקל בכיס. להפך, רק שילמנו יותר, והשבוע התברר שבינואר החשמל שוב יתייקר. נכון, הגז צמצם את השימוש בפחם וסולר וחסך למשק מיליארדי שקלים; אנחנו לא הרגשנו את זה. יו"ר רשות החשמל אסף אילת הודה השבוע, בכנס אילת־אילות לאנרגיה מתחדשת, שיעברו עוד כמה שנים עד שהמחיר לצרכן ירד. זה השינוי היחיד שאפשר להתנחם בו כרגע: לפחות מפסיקים למרוח אותנו בהבטחות, ואומרים את האמת.
ליאור גוטמן
פרצת קבוצות הרכישה
שקד: יש זמן
ההודעה כי ענבל אור תועמד לדין בכפוף לשימוע הזכירה עד כמה פרוץ כל עולם קבוצות הרכישה, ועד כמה הוא קורא לנוכלים לעשות בכספי הרוכשים כרצונם. אלא שלפני שנתיים וחצי, על רקע ההתמוטטות של החברה של אור, שרת המשפטים איילת שקד כבר הכריזה על הקמת ועדה להסדרת התחום ולהגנה על הרוכשים בקבוצות כאלה. מאז ההליך נמרח. לשקד נדרשו שנה וחצי כדי לפרסם את המלצות הוועדה, עוד חצי שנה להכנת תזכיר חוק בנושא, ועכשיו הוא מתוקן. מתי יהיה חוק? אולי אחרי הקריסה הבאה של חברה לקבוצות רכישה.
נמרוד בוסו
#MeToo משנה את הענף
וול סטריט: הדרה במקום תיקון
סקר של סוכנות בלומברג גילה השבוע את השיטות בהן גברים בוול סטריט נעזרים כדי להימנע מחיכוכים מיותרים עם קולגות נשים. בנסיעות עסקיות, למשל, מנהלים בבנקים, חברות השקעה וקרנות גידור מזמינים חדר בקומה נפרדת ונמנעים מישיבה ליד קולגות נשים בטיסות. בשגרה הם מקיימים פגישות עבודה בדלת פתוחה, ולא מזמינים נשים מתחת לגיל 35 לארוחות עסקיות. בין כל הדרכים האלה, חלק מהמנהלים ציינו שמאז #MeToo הם פשוט נמנעים מלשכור נשים. מנגד אחד המנהלים אמר: "אני פשוט מנסה לא להתנהג כמו אידיוט". לא יותר פשוט מלפסול מראש מועמדות מתאימות רק כי הן נשים?
תמר טוניק
צל כבד על הסכם פריז
משבר האקלים: לא ישרוד את הטראמפיזם?
בקטוביץ' שבפולין נפתחה ועידת האקלים של האו"ם, כשעל הפרק עתידו של הסכם פריז, שנחתם בוועידה לפני שלוש שנים. חלק מהממשלות שהצהירו אז על יעדים לקיצוץ בפליטות פחמן פשוט לא מספקות את הסחורה. לא מדובר רק במנהיגים פופוליסטיים מובהקים כגון ז'איר בולסונרו הברזילאי, שמתכנן שורת צעדים הרסניים לסביבה; הגל האנטי־גלובליסטי והתחזקות התנועות הלאומניות דוחקים לפינה גם הנהגות מתונות. באוסטרליה הודח בקיץ ראש הממשלה מלקולם טרנבול, שהציג תוכנית לריסון פליטת גזי חממה; מס הפחם שמתכננת ממשלת קנדה עלול לעלות לה בהפסד בבחירות בשנה הבאה; וצרפת התקפלה השבוע בפני מחאת "האפודים הצהובים" ודחתה העלאת מסים על דלקים מזהמים. לפני שנה, כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על פרישה מהסכם פריז, האופטימיים טענו שהשפעת המהלך מוגבלת. אבל כעת מתברר שהסכם פריז יכול אולי לשרוד את טראמפ, אבל לא בטוח שהוא ישרוד את הטראמפיזם.
רן אברמסון
לחץ כאן
הצנזורה הגיעה: מותו של הטאמבלר
הרבה גבות הורמו ב־2013, כשיאהו הודיעה שתקנה את רשת הבלוגים טאמבלר בכמיליארד דולר. ליאהו יש עבר של רכישות גרועות, וטאמבלר תמיד היתה הילד המוזר של האינטרנט, עם ממים פסיכיים, תמונות זוועה והמון פורנו חריג. כולם תהו איך יאהו מתכוונת לעשות שם כסף; מפרסמים לא יגיעו לבלוג חושף מפשעות של קשישים, ואם היא תצנזר אותו, הגולשים, קוקואים ונורמטיביים כאחד, יעזבו. מאז הלכה טאמבלר ודעכה, ויאהו קרסה ונמכרה לוורייזון. השבוע נפל הפטיש: הנהלת טאמבלר הודיעה שמ־17 בדצמבר היא תפעיל אלגוריתם שיצוד תוכני עירום ויסירם אוטומטית. בתגובה, אינספור גולשים הודיעו על נטישת האתר. נראה שאלה ימיו האחרונים של הילד המוזר שאולץ להתבגר אל עולם שנשלט בידי הסחים, פייסבוק וטוויטר.
ניצן סדן
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה