"מה בא אחרי הקפיטליזם?"

חאת האפודים הצהובים — הפגנות הענק בצרפת, שהתגלגלו למהומות ברחבי פריז ותמרות עשן מעל שער הניצחון — הצליחה. הנשיא עמנואל מקרון הודיע על ביטול התוכנית להעלות את המס על הדלק, וכשזה לא הספיק והצרפתים המשיכו להפגין בזעם, הכריז השבוע שהכעס שלהם "עמוק, ובהרבה מובנים גם מוצדק", והציג שורת צעדים דרמטיים, כולל העלאת שכר המינימום וביטול מסים שמשלמים גמלאים בעלי הכנסה נמוכה או מי שעובדים שעות נוספות. סוף השבוע הקרוב יבהיר אם זה הספיק כדי להרגיע את הרחוב.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

בשבועות האחרונים נשמעו לא מעט הסברים לפרץ הזעם הצרפתי: הפערים בין האליטה הפריזאית המנותקת לפריפריה הכורעת תחת נטל יוקר המחיה; ההתנהלות הפוליטית הכושלת של מקרון; המדיה החברתית שמלבה יצרים, אולי עם קצת עזרה מגדודי הבוטים של רוסיה.

ויש עוד הסבר: המהומות האלה חושפות קווי שבר עמוקים בכלכלה המערבית, שלא ברור אם אפשר בכלל לתקן אותם. לפרשנות הזאת אחראי אוליבייה בלנשאר (Blanchard), מבכירי המקרו־כלכלנים בעולם. בלנשאר, צרפתי שחי כיום בארצות הברית, ניווט את מחלקת המחקר של קרן המטבע הבינלאומית במשך שבע שנים, מימי המשבר הפיננסי הגלובלי ב־2008, והוביל שם שינוי כיוון משמעותי. בין השאר, הוא אישית הוביל ב־2013 הפניית עורף למדיניות הצנע שעשתה שמות במדינות דרום אירופה, ובהמשך חוקריו הציפו את האי־שוויון כבעיה כלכלית שעשויה להעיב על הצמיחה. כיום הוא מכהן כעמית במכון פיטרסון, מוסד המחקר היוקרתי בוושינגטון שמזוהה עם תמיכה בסחר חופשי, וגם כנשיא האגודה האמריקאית לכלכלה.

בעקבות המהומות בצרפת הוא צייץ בשבוע שעבר אבחנה פסימית באופן מפתיע: "ייתכן שבהינתן המגבלות הפוליטיות על חלוקה מחדש (של ההכנסות וההון) והמגבלות שנובעות מהניידות של ההון, יכול להיות שאנחנו פשוט לא מסוגלים להקל את האי־שוויון וחוסר הביטחון במידה הנדרשת כדי למנוע פופוליזם ומהפכות".

"החשש שלי הוא שאם אנחנו נותנים לכוחות השוק לקבוע את מהלך העניינים, מידת החלוקה מחדש שישימה מבחינה כלכלית ופוליטית עשויה לא להספיק כדי להשיג שקט חברתי", מסביר כעת בלנשאר ל"מוסף כלכליסט". הוא מקפיד על הסתייגות, כי "בשלב זה מדובר יותר בחששות מבמחקר כלכלי רציני, אבל המחקר הזה נחוץ ביותר", אבל מודה שהחשש ברור לנוכח הנעשה במולדתו, שדווקא מאופיינת ברשת ביטחון חסונה יחסית וברמת מיסוי גבוהה, כלומר בהרבה חלוקה מחדש. "שים לב שמחאת האפודים הצהובים מתרחשת בצרפת, מדינה שמתאפיינת באחת מרמות החלוקה מחדש הגבוהות ביותר, והאי־שוויון הנמדד וחוסר הביטחון הכלכלי לא רשמו עלייה משמעותית, אם בכלל".

כשאנחנו מתעכבים על המגבלות שלדעת בלנשאר מונעות שיפור כלכלי שימנע מהפכות, הוא מציין שהן ניכרות בחזיתות שונות. "קודם כל, הניידות של ההון ושל האנשים העשירים. אפשר להגיע די מהר לשיא עקומת לאפר", הוא אומר בהתייחסו לתיאוריה של הכלכלן ארתור לאפר, יועצו המיתולוגי של הנשיא רייגן, שהסביר שמשלב מסוים העלאה ברמת המס תוביל לגביית פחות מסים, למשל משום שהעשירים בוחרים לעבוד ולהשקיע פחות או פשוט להשקיע את הכסף במדינה אחרת. לפי בלנשאר, "יכול להיות שזה מה שקרה בצרפת עם מס הסולידריות שהוטל על עשירים" (ושמקרון ביטל כבר בשנה שעברה).

מגבלה נוספת היא "העובדה שתאגידים ועשירים שולטים בפוליטיקה. זה בולט במיוחד בארצות הברית, אבל קיים גם בהרבה מדינות אחרות. בהינתן שתי המגבלות האלה, יכול להיות שאי אפשר להגיע למספיק הכנסות כדי לממן את רמת החלוקה מחדש הנדרשת (להשגת שקט חברתי). אני לא אופטימי לגבי היכולת לעשות יותר מדי באף אחת משתי החזיתות האלה".

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

במילים אחרות, ייתכן שמדובר במעגל ללא מוצא. כוחות השוק מביאים לחוסר שוויון וחוסר ביטחון כלכלי, שמוציאים מפגינים לרחובות; את המצב הזה אפשר לנסות לשנות באמצעות מסים על העשירים והחברות, כדי לממן את רשת הביטחון לחלשים; אבל העשירים מרחיקים את הכסף שלהם או מסכלים העלאות מסים, מה שלא מאפשר צמצום של הפערים והרגעה של חוסר הביטחון הכלכלי בקרב אוכלוסייה רחבה יותר. ובמצב הזה, התחזית היחידה של בלנשאר היא עוד פופוליזם ועוד מהפכות, שסופן לא ידוע. או כפי שהוא סיכם בסוף הציוץ שלו: "מה בא אחרי הקפיטליזם?".