איך לזהות עובדים "רעילים"

כל פירמה המעסיקה שכירים, כל ארגון שיש בו עובדים – מעשרה ועד אלפים הוא בגדר גוף, המתנהג כמו הגוף האנושי. בניגוד לגוף האנושי שכל אבריו נושאים גנטיקה זהה, מקום העבודה מאגד גברים ונשים מרקע חברתי ותרבותי שונה, עולמות שונים. זהו מרקם עדין ופגיע הדורש טיפול זהיר ושמירה קפדנית. אם נישאר בעולם הדימויים הזה, כאשר אדם מגיע לרופא עם כיב המדמם במשך שנים רבות, יאמר לו הרופא כי "אין ניסים. בלי לטפל בכיב עצמו, אין סיכוי שהכיב ייסגר והדימום ייפסק." כך הדבר גם במקום העבודה. כאשר יש 'כיב מדמם', חובה לטפל בו מידית.

הכיב יכול להופיע בצורת מעסיק/מנהל מתעמר. הכיב יכול להתבטא בצורת עובד, או חלילה, מנהל שמטריד מינית. גם חבר וועד המנצל את תפקידו בצורה שפוגעת בארגון, הוא כיב מדמם.

תופעות אלו מוכרות ומוגדרות. המחוקק ובתי המשפט נתנו דעתם עליהם. החוק, והפסיקה יודעים לטפל בהן. ארגונים גדולים, בעיקר אמריקאים כתבו קוד אתי מדוקדק, שימנע הופעת כיבים מדממים שכאלו מלכתחילה. הקוד מומלץ לכל ארגון.

אולם יש כיב מדמם נוסף, שקשה מאד לזהותו וקשה עוד יותר לטפל בו. למה הכוונה? לעיתים מתגלה בארגון עובד/ת היוצים אווירה מורעלת ו'מזהמים' את מקום העבודה. עובד שכזה משול לכיב שיהפוך במוקדם או במאוחר לממאיר ויסכן את המרקם העדין של מקום העבודה.

מדוע קשה לזהותו? לעיתים קרובות אנו מתייגים אותו פשוט כ'עובד לא נחמד' וממעיטים בפוטנציאל הנזק שהוא עלול לגרום. מדובר בטעות שיכולה לעלות לנו ביוקר. העובד הרעיל ירכל על הקולגות ובעיקר על בכירים בארגון ויטיל דופי בקלות בלתי נסבלת. הוא יפיץ שמועות זדוניות חסרות ביסוס, על קשיים כלכליים ואובדן לקוחות וחוזים, למשל. הוא ייצור אווירה עכורה וחשדנות בין העובדים האחרים באופן שיטתי. עובדים המתקשים להתמודד איתו יעדיפו לעזוב את הארגון.

עובד כזה, ייצור דרמה מכל תקלה. סקנדלים, בוטות והרמת קול שמקורה בו, יהפכו לתופעה יומיומית בלתי נסבלת. העובד הרעיל ינכס לעצמו הישגים של עובדים אחרים בעזות מצח כזו ובשיטתיות שהם יחששו להתלונן. הוא ירד לחיי עובד כי לא 'עמד בסטנדרט' שלו.

כיוון שרכילות והטלת דופי הן רעה חולה שקיימת בארגונים רבים, מנהלים נוטים להתעלם. חלקם קוראים לסדר ועוברים הלאה ואחרים מקבלים בהכנעה את העובדה שאווירה עכורה מופיעה לעיתים בארגון ומחכים שתעלם. נכון, תופעות אלו פוקדות פה ושם כל פירמה, מחלקה, כל ארגון, אולם, כשאלו הופכות לשיטה, זה הזמן להתעורר. תחלופת עובדים מהירה ברמות שהמעסיק, המנהל, לא ידע כמותן בעבר, חייבת להדליק נורה אדומה ולהפעיל צופר אזעקה. זה הזמן לעצור הכל ולבצע בדק בית. זהו כיב מדמם שיהפוך בוודאות לממאיר.

הפתרון קיים, אך הוא קשה במיוחד מכיוון שהעובד הרעיל הוא בדרך כלל עובד מצטיין. הוא משתמש בשיטות שתוארו כדי להפוך ל'חסר תחליף'. אלא שאין ברירה. כמו במקרה של הכיב המדמם בגוף האדם, שרק ניתוח להסרתו יוכל להביא להחלמה אחת ולתמיד ולעצור פגיעה ברקמה בריאה, כך גם במקרה של העובד הרעיל. הרחקתו המידית ממקום העבודה הוא מהלך חובה. בכל מחיר. רק כשאין ברירה, נפנה לחלופה השנייה, 'לחסום כלי דם'. חייבים לעצור לעובד הרעיל את זרימת העבודות, התיקים, הפרויקטים ולדחוק אותו החוצה. מהר ככל הניתן.

למרבה הצער, מנהלים לא תמיד מצליחים להבין את גודל הסכנה בזמן. הם מתקשים להשתכנע ולהאמין שאותו עובד מצטיין הוא המקור לצרותיהם. אולם מרגע שעלו על בעיה, מוטלת עליהם החובה, לפעול במהירות על מנת למנוע את המשך הפגיעה בארגון ובשאר העובדים.

עו"ד נעמי לנדאו היא מומחית לדיני עבודה ולייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים

איזאק לנדאו (אלדן) הוא סופר