ניצחון לפייסבוק: נדחתה תביעת הדיבה שהגיש נגדה מפעיל בלוג "המזבלה"

בית המשפט דחה את תביעת הדיבה שהגיש נגד פייסבוק מפעיל בלוג "המזבלה", דורי בן ישראל, לאחר שהרשת החברתית חסמה קישורים לבלוג ותייגה אותם כספאם. "תביעה זו טוב היה לו לא הייתה מוגשת כלל", פסקה בשבוע שעבר שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רחל ברקאי, שגם חייבה את התובע בתשלום הוצאות בסך 30 אלף שקל.

בן ישראל הגיש את התביעה, בסך 100 אלף שקל, לאחר שפייסבוק החלה לחסום אתרים שונים שמפעיל הבלוגר, ובראשם אתר הבית שלו, "המזבלה". זאת, לאחר שפרסם פרטים אישיים - כולל מספרי טלפון - של בכירי פייסבוק ישראל, ובראשם המנכ"לית, עדי סופר תאני. העילה להגשת התביעה היתה הודעות שפרסמה פייסבוק כאשר חסמה את האתרים, ולפיהן התוכן שמופיע בהם אינו בטוח או שמדובר בספאם.

עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל | צילום: עמית שעל

פייסבוק, מנגד, טענה שהיא רשאית לחסום משתמשים ברשת החברתית אם אלו עוברים על כללי הקהילה, שפעילותו של בן ישראל היא בגדר הטרדה ושחשיפת פרטים מזהים של אנשים ללא הסכמתם מהווה איום מוגבר. זאת, במיוחד לאור התנהלותו של בן ישראל עצמו, שלוותה לא פעם בהטרדה ובאיומים כלפי עובדי פייסבוק.

בפסק הדין דחתה השופטת ברקאי את טענת בן ישראל, לפיה ההודעות שפורסמו מהוות לשון הרע נגדו. "על מנת שלתובע תקום עילת תביעה בגין לשון הרע על הפרסום הפוגע להיות מופנה ישירות ובאופן מסוים כלפי התובע", היא כתבה. "על התובע להיות מזוהה באופן ספציפי מתוך הפרסום המשמיץ. הודעת אזהרה זו שהוציא פייסבוק מדברת על אפשרות שמדובר בספאם או באתר בלתי בטוח. אין התייחסות ספציפית לשמו של התובע ולא ניתן להבין דבר כי מדובר בדברי בלע. המשתמש הסביר הקורא אזהרה זו אינו רואה בה פגיעה בשם טוב של מי שמפעיל את האתר אלא אך חשש לקיומו של אתר פוגעני".

בנוסף ציינה השופטת שלפייסבוק עומדת גם הגנת אמת דיברתי, שכן הגדרת האתר ל"ספאם" כוללת גם שימוש זדוני בפייסבוק: "לתובע אין זכות קנויה בלתי מוגבלת ליהנות משירותי פייסבוק. זכות זו קיימת לו כל עוד עומד הוא בתנאי המדיניות של פייסבוק. פרסומיו נועדו להטריד את עובדיה הבכירים של פייסבוק ישראל, על דרך של פרסום פרטים אישיים אודותם ללא הסכמתם. כשהוא חוזר ונוקט במנגנונים שונים כדי לעקוף את החסימה, הייתה רשאית פייסבוק לראות בהתנהגות זו כהתנהגות 'ספאמית טיפוסית' ולכן בלתי בטוחה. התובע לא הוכיח כל פגיעה בשמו הטוב, ומעבר לנדרש, שוכנעתי, כי גם בהנחה של קיומה של פגיעה קמה לפייסבוק הגנת אמת דיברתי ותום לב".

לסיכום קבעה השופטת ברקאי שבן ישראל לא היה צריך להגיש את התביעה מלכתחילה. "ככל שמבקש התובע ליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כדי לקדם את עסקיו, עליו לקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המקובלים והראויים בקהילת פייסבוק", היא כתבה. "ככל שמבקש הוא לשבור מוסכמות ולא לכבד את כללי השימוש שנקבעו, שהינם סבירים ומידתיים, לא קמה לו זכות קנויה להמשיך וליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כאמצעי קישור לאתרים שלו. כמובן שאין בחסימת הקישורים שביצעה פייסבוק כדי לפגוע באתרים עצמם, אותם ממשיך התובע לנהל להפעיל".

בן ישראל אמר בתגובה: "פסק דינה של השופטת מוטעה, מוטה ופוגעני ככל שיהיה, אינו משנה דבר. התביעה היתה טיפה קטנה במכלול של פעולות ורסטיליות שהרכיבו קמפיין מאסיבי שהמזבלה מנהלת כנגד פייסבוק בישראל. בזכות אותן פעולות, נמצאת כיום החברה והנהלתה בתהפוכות עצומות וחסרות תקדים עם יותר איומים רגולטורים, ציבוריים ותקשורתיים מאי פעם. בסופו של יום, ההוצאות שפסקה השופטת הם לא יותר מחשבון זעום של 30 אלף שקל, עבור קמפיין שיצר סדקים בשווי של עשרות מיליונים ועד כאלו שלעולם לא יוכלו לתקן".