התפטרות ג'יימס מאטיס: הכלב המשוגע נשאר בלי שיניים

בין השניים הבכירים בממשל טראמפ היה הסכם ג'נטלמני לא כתוב: בכל רגע נתון אחד מהם נשאר בוושינגטון, כדי להציל את דונלד טראמפ מפזיזותו ולהגן על האומה האמריקנית מפני החלטות אימפולסיביות של הנשיא. שר ההגנה ג'יימס מאטיס וראש סגל הבית הלבן ג'ון קלי, שניהם גנרלים מעוטרים, סיכמו ביניהם לא רק להישאר בעמדת תצפית, אלא גם לתאם ביניהם מהלכים שיבלמו את הנשיא במקרה שתתקרב קטסטרופה.

בסוף השבוע הודיע מאטיס כי הוא מתפטר. הוא יעזוב את תפקידו בחודש פברואר הקרוב, לאחר שנתיים. סמוך למועד זה, אולי לפני כן, יעזוב גם קלי את תפקידו. עבור שניהם, הגיעו מים עד נפש. מאטיס התנגד להחלטת טראמפ להסיג את הכוחות האמריקניים מסוריה, ובפנטגון שמעו אותו אומר כי כוחה של אמריקה נעוץ בין היתר בעובדה שהיא שומרת אמונים לבעלות בריתה, ואילו הנסיגה היא צעד המפקיר את שותפיה הכורדים, הנלחמים נגד דאעש, ואת ישראל, שפעילות האיראנים בגבולה תיעשה חופשית יותר.

אבל ההחלטה של טראמפ לסגת מסוריה לא הייתה הסיבה היחידה להתפטרות של מאטיס: היא הייתה רק הקש ששבר את גב הגמל. כשטראמפ בחר במאטיס לכהן כשר ההגנה שלו הוא עשה זאת בגלל עמדותיו הניציות נגד איראן, אבל גם משום שהתלהב מאוד מהכינוי שהודבק לו בצבא: "כלב משוגע". טראמפ חשב שהכינוי הזה נועד להדגיש שמדובר בגנרל צמא דם, לעתים פוחז ופזיז. טראמפ הרי ידוע כמי שבוחר את האנשים שיעבדו לצדו בגלל דברים שלאחרים נראים שטותיים: בעבר סירב למנות את ג'ון בולטון ליועץ שלו לביטחון לאומי למרות ההמלצות עליו, ולמה? משום שלא סבל את השפם שלו. יותר משנה עברה, וטראמפ מינה את אותו בולטון לאותו תפקיד, למרות השפם. 

המשבר הראשון בין טראמפ למאטיס נולד מהלהיטות של הנשיא לפגוש את מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און בפסגה מתוקשרת, ללא סיכום ברור על מה שיושג בה ומה שלא. על רקע הפסגה הזו קיים טראמפ ישיבה עם צוותו הביטחוני, ומאטיס השתתף בה. בישיבה התרעם טראמפ על כך שארה"ב מחזיקה כוחות צבא רבים כל כך בדרום קוריאה והתלונן שהעלות לאמריקה גבוהה מדי. "בשביל מה אנחנו צריכים אותם שם?", אמר טראמפ בכעס, ומאטיס השיב לו: "כדי למנוע מלחמת עולם שלישית". כשהסתיימה הישיבה יצא טראמפ מהחדר, והנוכחים שמעו את מאטיס אומר בזעם ובבוז: "לנשיא הזה יש יכולת הבנה של ילד בכיתה ה' או ו'".

טראמפ לא הקשיב למאטיס בעניין צפון קוריאה, ויצא לסינגפור לפגוש את קים ג'ונג און. את דרכו לשם עשה תוך השמעת דברי רהב שלפיהם הוא, "אומן העסקה", הולך להשיג הסכמים עם פיונגיאנג שישנו את העולם. מול המצלמות שיבח את קים ג'ונג און על חוכמתו, כישרונו ונחמדותו, תוך שהוא מתעלם מהעובדה שמדובר בעריץ אכזר שתחת שרביטו מוחזקים מאות אלפי מתנגדי משטר במחנות ריכוז ובמחנות לחינוך מחדש, ואחרים מוצאים להורג. 

יריקה בפרצוף של ישראל

מהפסגה חזר טראמפ מדושן עונג, ואז הכריז בטוויטר: "אפשר לישון בשקט, האיום הגרעיני מצפון קוריאה הוסר". אלה היו כמובן מילים ריקות מתוכן: גופי המודיעין האמריקניים הבהירו לטראמפ לפני הפגישה וגם אחריה שצפון קוריאה ממשיכה בתוכנית הגרעין שלה למרות ההבטחות. גם ביום שבו הודיע מאטיס על התפטרותו הכריזה צפון קוריאה בקול רם שאין לה שום כוונה להתפרק מנשק גרעיני כל עוד ארה"ב אינה מוציאה את כל מתקניה מדרום קוריאה.

מאטיס צדק. הוא ידוע כמי שקורא היטב את דו"חות המודיעין. לפי עדויות של אנשי מקצוע המשתתפים בפגישות של הנשיא על בסיס יום יומי, קשה לומר את אותו הדבר על טראמפ. 

בימים האחרונים עוד אמר מאטיס לחבריו בפנטגון שהוא מרגיש מחויב להישאר בתפקיד ולעשות כל שביכולתו כדי לעצור את טראמפ. הוא התנגד להחלטה של טראמפ להוציא מחצית מהכוחות האמריקניים מאפגניסטן, אבל המהלך שהכריע את הכף מבחינתו היה החלטת הנשיא על נסיגה מסוריה. מאטיס, שהרגיש עוד לפני כן כי השפעתו על טראמפ מוגבלת וכי הוא מצליח רק לעכב את החלטותיו, ולא לבטלן, הבין שבהינתן הנסיגה מסוריה – הוא אינו יכול עוד להשפיע כלל.

מול מאטיס צמחו בחודשים האחרונים שני כוכבים חדשים בסביבת הנשיא – מזכיר המדינה מייק פומפאו והיועץ לביטחון לאומי בולטון. גם בולטון, נזכיר, התנגד לנסיגה אמריקנית מארצו של אסד, ולישראל הבטיח שארה"ב תצא מסוריה רק אחרי שאחרון האיראנים ייצא ממנה. כמו מאטיס, גם בולטון לא הצליח לעצור את טראמפ, אבל בניגוד לשר ההגנה, הוא נמנע מלוותר על כיסאו.

ישראל תצטרך להתמודד מעתה בעצמה עם ההתבססות האיראנית בסוריה ועם הפיכת פוטין לשחקן הראשי במזרח התיכון. טראמפ העביר אמנם את השגרירות האמריקנית לירושלים, ובארץ סגדו לו על כך, אבל ההחלטה לצאת מסוריה היא לא פחות מאשר יריקה בפרצופה של ישראל. מקורבי הנשיא ניסו למנוע את היריקה הזו, אבל לא נותרה להם יכולת.