מחיר הטווח הקצר: הפלסטרים הרופפים של כחלון

אין ספק שמבחינת שר האוצר משה כחלון, השבוע שעבר הסתיים בדיוק כמו שצריך. ההודעה שהוא הוציא לגבי בלימת עליית מחירי מוצרי אסם, רגע לפני מהדורות החדשות, היתה סימון ה"וי" הגדול ביותר ברשימת המטלות שלו - המלחמה ביוקר המחיה.

אלא שבכל המהלכים ברור לכל הצדדים כי מדובר רק בפלסטרים. כל הצעדים האחרונים - לגבי הלחם, החלב, המכסים לאסם וכמובן מחיר החשמל - כולם עומדים כרגע על כרעי תרנגולת. מדובר בכל מקרה בדחייה זמנית. אם התוכניות של כחלון יעבדו, הן יחזיקו שנה או שנתיים. אם נלך מחר לבחירות ולא יהיה לכחלון זמן, סמכות או כוח פוליטי לעגן את תוכניותיו - הכל עלול להתפוצץ לו בפרצוף.

שר האוצר משה כחלון | צילום: אבי מועלם

הזמניות - שלא לומר ארעיות - הבולטת ביותר נוגעת לתעריפי החשמל. ביטול העלאת המס על הפחם הוא בהכרח זמני. למעשה יותר משהוא זמני, הוא בלוף. התכנון הוא להכיר בצמצום ההוצאות של חברת החשמל מביטול העלאת המס לשנתיים הבאות, בהיקף של 700 מיליון שקל, כבר בשנה הבאה. זה אומר שבפועל כבר ב־2020 ההוצאות של החברה יהיו גבוהות ממה שידווח בכמה מאות מיליוני שקלים. בכירי האוצר כבר הבהירו כי הצעד הזה יבוא עם "צעדים משלימים".

בלוף החלב והביסלי

תרחיש אידיאלי הוא סגירת פרצות מס - מה שלא באמת מהווה העלאת מסים רוחבית, אלא טיפול בסוגיות של חוסר צדק וניצול של מערכת המיסוי. אלא שסעיפים אלה בדרך כלל מגובים בכוחות פוליטיים חזקים. כך, למשל, פרצת המס הבולטת ביותר היא חוק מילצ'ן, שמעניק פטור מדיווח ומתשלום מס על הכנסות מחו"ל למשך עשור לעולים חדשים ותושבים חוזרים כדי לעודד אותם להגיע לארץ.

הרבה דברים יכולים לקרות אם לא יבוטל הפטור. למשל, העלאות מסים נסתרות, כמו צמצום הטבות המס על החיסכון הפנסיוני שנעשו בתקציב הקודם. ואם המצב יהיה חמור יותר - אז אולי גם העלאות מס בולטות יותר.

גם בפעולות בנוגע לעליית מחירי המזון, בפגישה הנסתרת עם אסם במלון תל־אביבי באישון לילה - לא נרקמות רפורמות תשתיתיות, אלא בסך הכל יחסי תן וקח, שהערך הגדול בהן הוא לא בהכרח לאזרחים.

אסם ביקשה מכחלון שיוריד מכסים, הוא הבטיח שיבדוק. האם זה יהיה הצעד הגדול שיפתח את התחרות בשוק המזון כפי שנפתחה התחרות בסלולר? כנראה שלא. את ביטול העלאת המחיר על הביסלי פשוט נקבל בעוד שירותי בריאות או חינוך שנשלם עליהם מכיסנו.

גם רפורמת החלב היא בסך הכל הפחתה, אם בכלל, של מחיר המטרה של החלב, מחירי המוצר הגולמי, בלי להתמודד עם המבנה הבעייתי של המשק. איך מפצים על הפחתת המחיר? דרך סבסוד של הרפתנים. סבסוד ישיר במקום עקיף - דרך מכסים שמונעים יבוא ושומרים על מחיר גבוה - הוא דרך מקובלת בעולם לסייע לחקלאים. אבל השילוב של סבסוד ומכסים זו סתם פאניקה שנועדה להגן על מחיר החלב כרגע.

כל המהלכים של כחלון הם בעיקר החמצה ולא בהכרח טעות. כלומר, במקום לנצל את המומנטום של המחאה והמצב הפוליטי, כחלון רק דואג שהמחירים יישארו נמוכים בשנה הקרובה, עד לבחירות, אבל לא עושה שינויים מבניים אמיתיים לטובת הציבור.

מסתבר שאין עץ כסף

הבעיה היא לא רק ההחמצות ההיסטוריות, אלא גם העובדה שאותם פלסטרים באים מתקציב המדינה. כחלון מתחיל להבין שבאמת אין עץ כסף במשרד האוצר, ושאחרי כל תוכניות הנטו, הפחתות המסים והגדלות התקציבים השונות, כבר לא נשאר באמת מאיפה לקחת.

בעולם שלא מונע רק מהפחדים הפוליטיים של ראש הממשלה ושר האוצר, ממש בימים אלה היה מאושר תקציב 2019, ובמסגרתו כבר היה אפשר להכניס צעדים שיכולים להפחית את יוקר המחיה. אלא שהתקציב כבר אושר, וההכנסות שהתחזיות שלהן נעשו מזמן נמוכות מהצפוי ולא מאפשרות שום גמישות לממשלה. בשורה התחתונה - במקום להתמקד במטרה לטובת הציבור ולרוץ עליה, האינטרס הפוליטי המיידי הוא שמכתיב את המסלול של כחלון.