אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
רוקדים עם דמעות בעיניים: סיכום השנה במוזיקה צילום: איי פי

רוקדים עם דמעות בעיניים: סיכום השנה במוזיקה

2018 תיזכר כשנה שבה כוכבי הפופ הכי גדולים התאבזרו באג'נדות פוליטיות ומבקרי המוזיקה התאהבו בנשים. סיכום השנה במוזיקה ודירוג השירים הכי טובים

25.12.2018, 08:38 | דנה קסלר

"שום אדם איננו אי", כתב המשורר הבריטי ג'ון דאן במאה ה־17 – אבל זה היה לפני שהים של ספוטיפיי הטביע את כולם. השפע האינסופי בשירות הסטרימינג האהוב גרם לכך שאת המאזין האינדיבידואליסט החליף המאזין ששומע קצת מהכל, ובסוף השנה נדמה כי כל סודות הטרנדים והמגמות בפופ השנה טמונים באתר Spotify Wrapped המסכם עבור כל מאזין את עולמו המוזיקלי בשנה החולפת.

אני בחרתי להתעלם מכל מה שהיה חשוב השנה (ראו הרחבה למטה) ופשוט לבחור את חמשת השירים שהכי אהבתי. ואלה הם.

קורט וייל / "Bassackwards"

זה הפתיע גם אותי, אבל השיר הכי יפה שיצא השנה שייך לקורט וייל, הסולן והגיטריסט לשעבר של The War on Drugs. בדרך כלל אני סולדת משירים ארוכים, אבל "Bassackwards" הוא עשר דקות של רפטטיביות חלומית מעוותת וממכרת שמכניסה אותך למצב נמנום נפלא. אם כבר - הוא קצר מדי. השיר הזה מנקז אליו את כל החרדות שלך ונותן להן לצוף לך בתוך הראש מבלי להרגיש את הכאב. הלוואי וזה היה ממשיך לנצח.

לילי אלן / "Three"

השנה הוציאה כוכבת הפופ הבריטית לילי אלן את אלבומה הרביעי והאמיץ "No Shame". בתור כוכבת הפופ הכי פתוחה וחשופה שמסתובבת בעולם, זהו אלבום של אישה אחרי משבר זהות, שזכתה לתהילה בגיל צעיר, התרסקה לא מעט פעמים ועכשיו היא כוכבת פופ בדימוס, בת 33, גרושה טרייה ואם לשתי בנות.

מכל האלבום בחרתי ב־"Three", בלדת פסנתר הכתובה מנקודת המבט של בתה בת השלוש שמבקשת מאמה לא לצאת לסיבוב הופעות ולהישאר איתה. אני מודה שבחיים לא הייתי בוחרת את השיר הזה אם לא הייתי אמא, אבל בהיותי אמא, אני לא יכולה לשמוע אותו מבלי לבכות. אין הרבה שירים שיכולים לגרום לי להוריד דמעות ולחשוב על החיים, וזה הישג לגמרי לא מבוטל.

קורט ויל (מימין), לילי אלן וארקטיק מאנקיז, צילום: איי פי קורט ויל (מימין), לילי אלן וארקטיק מאנקיז | צילום: איי פי קורט ויל (מימין), לילי אלן וארקטיק מאנקיז, צילום: איי פי

ארקטיק מאנקיז / "Four Out Of Five"

השיר הכי יפה באלבום האחרון של הארקטיק מאנקיז, אלבום הקונספט הסבנטיזי־חללי א־לה דיוויד בואי "Tranquility Base Hotel & Casino", הוא "Four Out Of Five" - שיר שנבנה כמו סרט מתח אפלולי ומגיע לקתרזיס בפזמון. אלבומה השישי של הלהקה הוא אלבום לאונג'־פופ מתוחכם ומתחכם, כזה שפונה אל הראש, אבל הפזמון של השיר הזה גורם ללב לפרפר בנעימים. העובדה שאלכס טרנר הסולן מסוגל לרגש בשיר שמפרסם טאקריה על גג אתר נופש על הירח, ובו הוא שר בקול הכי מרושע שהצליח לייצר, היא לא פחות מנס קטן.

קורטני בארנט / "Charity"

כוכבת האינדי האוסטרלית הוציאה השנה את אלבומה השני, "Tell Me How You Really Feel". השיר הזה, שהנונשלנטיות שלו מזכירה את פייבמנט בימיהם הטובים, הוא פיסת אינדי־רוק מושלמת, בזכות השירה הקולית של בארנט (היא כל כך קולית שהיא מצליחה לגרום אפילו למבטא אוסטרלי להישמע קולי!), הגיטרות המעולות, הלחן הניינטיזי והמשפט המצוין: "מדיטציה רק עושה אותך יותר עצבני".

טרייסי ת'ורן / "Queen"

טרייסי תורן, לשעבר מחצית הצמד Everything but the Girl, מחזיקה באחד הקולות הנשיים היפים והמרגשים ביותר שמחזיק בחסד נדיר - הוא יכול לשבור לך את הלב באותה הקלות שבה הוא יכול לנחם. השנה היא הוציאה את אלבום הסולו החמישי שלה, "Record" - אלבום סוחף ומנצנץ של פופ אלקטרוני עם טקסטים אינטרוספקטיביים, מנקודת מבטה של אישה שנעוריה מאחוריה. הסינגל המוביל מתוכו "Queen" הוא להיט סינתפופ חם (זה לא אוקסימורון) על הדרך שלא נבחרה, שכנראה רומז על ההחלטה של EBTG בניינטיז לסרב להצעה לצאת לסיבוב הופעות עם U2 כי הם רצו להקים משפחה.

פליטים כקישוט: המגמות הבולטות במוזיקה

 

"הקידמה אכזבה אותנו", שרה להקת 1975 ב־"Love It if We Made It", אחד השירים המדוברים של השנה שעוסק בפייק ניוז, ניכור טכנולוגי ושאר רעות חולות, ומתהדר בקליפ עתיר דימויים אקטואליים קשים, כולל תינוקות מתים של פליטים. זהו מייצג נאמן של 2018, השנה שבה הפופ העמיק את יחסיו עם המחאות הפוליטיות של זמננו, כמו #metoo, תנועת black lives matter ובערך כל מה שטראמפ מקדם. מה שפעם נחשב מבריח קהל, נהפך לחובה בכל אלבום.

מונה ותומפסון. חגיגה פאן־סקסואלית , צילום: Youtube מונה ותומפסון. חגיגה פאן־סקסואלית | צילום: Youtube מונה ותומפסון. חגיגה פאן־סקסואלית , צילום: Youtube

הכי בולט הוא כנראה צ'יילדיש גמבינו ששמט לסתות בקליפ ל־"This is America", המערבב דימויים גזעניים על שחורים עם אלימות משטרתית, וזכה לאינספור מחוות ברחבי העולם כולל אחת ישראלית של ברינX ואמיר אבו. והוא לא היה היחיד: אריאנה גרנדה התמודדה עם הטראומה מפיגוע הירי שאירע בהופעה שלה; כריסטין אנד דה קווינס חיזקה את מעמדה כאייקון של נזילות מגדרית; וז'אנל מונה הקדישה שיר הלל לאיבר המין הנשי וחגגה את הפאן־סקסואליות שלה בקליפים עם זוגתה־כנראה השחקנית טסה תומפסון.

דווקא מוזיקלית, 2018 לא היתה מאד מהפכנית, למעט דבר אחד בולט - פתאום יש המון המון נשים ברשימות המבקרים. אם זה בקאנטרי (קייסי מאסגרייב), בהיפ הופ (קארדי בי וקאפקייק), באינדי (מיצקי ו־Let's Eat Grandma) או בפופ (ביונסה, ורובין). כנראה שגם להם נתקע בראש ההמנון של אריאנה "אלוהים הוא אישה".

דודו מצויינים

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות