אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דפוקים וזרוקים בצדי המגרש צילום: איי פי

דפוקים וזרוקים בצדי המגרש

כ־40% מהכדורגלנים לשעבר סובלים מבעיות בריאותיות ונפשיות שנובעות מהקריירה שלהם, אבל מלבד ברושורים שאיגודי השחקנים מחלקים, המועדונים ורשויות הכדורגל מתעלמים מהאנשים שבזכותם התעשייה קיימת

26.12.2018, 09:20 | אוריאל דסקל

ב־22 בינואר 2017 ראיין מייסון, קשר האל סיטי בן ה־26, עלה לנגיחה ביחד עם גארי קאהיל, בלם צ'לסי. הראשים של השניים נפגשו באוויר, אבל בעוד קאהיל ירד מהעימות האווירי בריא ושלם, מייסון ירד אל הדשא עם שבר מסוכן בגולגולת. "הדבר הראשון שאני זוכר זה הכאב", כתב מייסון במגזין "פור־פור־טו". הוא סבל משבר ופגיעה מוחית לא פשוטה. כל רעש מסביבו היה מחריש אוזניים מבחינתו. הוא לא היה יכול לקום ממיטתו או אפילו להזיז את הראש. "היה כל כך הרבה רעש ולא הצלחתי להתמודד עם זה, היו חייבים להעביר אותי לחדר שקט", כתב. "אפילו אחיות שלחששו במסדרונות הרגיש לי כאילו הן צורחות בתוך האוזן שלי. הייתי מאוד רגיש לרעש".

קראו עוד בכלכליסט

כ־39% מהשחקנים שפורשים מדווחים על סימפטומים של דיכאון וחרדה ב־12 החודשים שלאחר הפרישה שלהם , צילום: איי פי כ־39% מהשחקנים שפורשים מדווחים על סימפטומים של דיכאון וחרדה ב־12 החודשים שלאחר הפרישה שלהם | צילום: איי פי כ־39% מהשחקנים שפורשים מדווחים על סימפטומים של דיכאון וחרדה ב־12 החודשים שלאחר הפרישה שלהם , צילום: איי פי

מייסון, בעזרת תרופות, ישן 22-20 שעות ביום אחרי הפציעה. בשעות שבהן היה ער עבר בדיקות. הגולגולת שלו הוחזקה עם 14 לוחיות מתכת, שהודקו לראשו עם 45 סיכות ועוד 28 ברגים. עברה כמעט חצי שנה עד שהרופאים הסבירו לו מה הוא עבר בדיוק. כאב הראש היה תמידי ומעיק. הוא סבל מצמרמורות וסחרחורות 24/7. "העצבים בצד אחד של הפנים שלי נפגעו, ובמהלך השיקום חלק מהעצבים התחילו להתחבר מחדש, וזה הרגיש כמו סיכות ומסמרים בפנים שלי", כתב מייסון. "עברו עשרה שבועות מהפציעה עד שהצלחתי לפתוח את הפה שלי. כשהצלחתי להחזיק כוס מיץ ביד ולשתות ממנה, זו היתה חגיגה, ואשתי אפילו צילמה את זה. שיווי המשקל שלי גם נפגע בצורה קשה. לא יכולתי ללכת בקו ישר, לא שהלכתי הרבה. כל פעם שהזזתי את הראש שלי הסתחררתי".

מייסון היה צריך להתחיל ללמוד ללכת מחדש אצל מומחים לשיווי משקל. הוא היה יכול להיות בביתו רק כשכל האורות היו כבויים, כולל טלוויזיה. מייסון היה חייב שקט מוחלט על הספה. כשאשתו לא היתה יכולה להיות איתו יותר, אמו של מייסון החליפה אותה. הוא עבר רופאים רבים, ורובם אמרו שאין סיכוי שהוא יחזור לשחק כדורגל. אחרי תקופה ארוכה של שיקום, מייסון הצליח לחזור לרוץ שוב ואף לבעוט בכדור. הוא עבר טיפולים רבים, אבל הגולגולת שלו היתה עדיין שבורה והסדקים לא התאחו. הרופאים אמרו לו שהוא לא יכול לחזור לשחק כדורגל. "הם אמרו לי שאם אני אנגח בכדור, יש סיכוי שתהיה לי דמנציה או אפילפסיה בגיל 28 או 29".

מייסון פרש ממשחק בפברואר 2018, שנה וקצת אחרי הפציעה הקשה. הוא יהיה "בסדר". הוא שיחק בנבחרת אנגליה והרוויח סכום של כ־8 מיליון ליש"ט במהלך הקריירה שלו. אולם רוב הכדורגלנים לא יגיעו לסכומים הללו, ולעתים הם סובלים מפציעות לא פחות קשות. מחקרית, הסיכוי של כדורגלן לסיים את הקריירה שלו במהלך אחד, כמו מייסון, גבוה יותר מאשר אנשים בעלי קריירה מסוכנת — מנהגי מרוץ, דרך מנקי חלונות ועד טייסים. וגם אלו שלא מסיימים את הקריירה בגלל פציעה טראומטית סובלים רבות מפגיעות גופניות לאחר פרישתם.

"חיים בעולם לא אידיאלי"

לאחרונה רופאים של קבוצות כדורגל באנגליה הוציאו חוות דעת רפואית שלפיה המועדונים צריכים לדאוג לכדורגלנים שפורשים בשנים שאחרי הפרישה, וזה מתחיל בבדיקה רפואית מקיפה אחרי הפרישה. הדו"ח שנכתב על ידי ד"ר שון קארמודי (רופא האקדמיה של QPR), ד"ר כריס ג'ונס (רופא של צ'רלטון אתלטיק), ד"ר וינסנט גוטבארז' (רופא ראשי של איגוד הכדורגלנים העולמי, FIFPro), ד"ר אנלי מאלוטרה (רופא מומחה לב) וד"ר אימטיאז אחמד (רופא QPR), ופורסם ב”British Journal of Sports Medicine”, מגלה ששחקנים רבים, יותר מ־30%, סובלים מדלקות פרקים ולעתים צריכים לעבור ניתוח להחלפת מפרק ירך. כמו כן, לפי הדו"ח, כ־39% מהשחקנים שפורשים מדווחים על סימפטומים של דיכאון וחרדה ב־12 החודשים שלאחר הפרישה שלהם. לפי הדו"ח: "שחקנים רבים, בעקבות סבל בריאותי ובחירות סגנון חיים גרועות (כולל ירידה בפעילות ספורטיבית, שתיית אלכוהול, תזונה גרועה ולעתים עישון), סובלים גם ממחלות עורקים. לכן צריך 'להוציא' את הכדורגלנים לטיפול בריאותי ומקיף לאחר פרישתם".

כותבי הדו”ח אמרו לאתר Training Ground Guru: "זיהינו שמועדונים צריכים לדאוג לשחקנים שפורשים בשביל להימנע מבעיות וסיכונים. בדיקות רפואיות בעת הפרישה עשויות לסייע בטיפול בעיות בריאותיות בקרב שחקנים שפורשים. המועדונים צריכים לדאוג לזה, אבל כל מי שעוסק בכדורגל צריך להתגייס לנושא - ארגוני שחקנים, רשויות הכדורגל וכו'. לכולם יש החובה לדאוג לבריאות לטווח הארוך של כדורגלנים - גם אחרי פרישתם ממשחק". הבעיה עם התפיסה הזו היא, כפי שד"ר גוטבארז' טוען: "אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, במיוחד בכדורגל מקצועי - הרשויות מארגנות תחרויות והמשימה העיקרית שלהן היא לא דאגה לשחקנים. לכן המועדונים צריכים לדאוג יותר לעובדים שלהם - גם בפרישה". לדאוג לשחקנים אחרי פרישתם הוא הדבר ההגיוני לעשות, מאחר שאותם שחקנים, אם שיחקו שלוש שנים בליגות נמוכות או 15 שנה בליגות הבכירות, הקריבו מגופם ונפשם עבור תעשייה שמכניסה כסף ופורחת בזכות הרצון של אנשים לראות את אותם כדורגלנים משחקים את המשחק. הם אמנם "חיים את החלום", אבל לעתים לא רחוקות לא רק שלא נשאר להם כסף מהחלום הזה, גם החלום עצמו נעלם.

לאחרונה חילק איגוד השחקנים האנגלים ברושור מיוחד לשחקנים לשעבר והמשפחות שלהם שעוסק בדמנציה. בשנים האחרונות מגלים בעולם הכדורגל ששחקנים רבים סובלים מבעיות מוחיות בעקבות הנגיחות הרבות שלהם. עמותה מיוחדת Sporting Memories Foundation שיתפה פעולה עם איגוד השחקנים כדי לסייע לקורבנות המחלה בקרב כדורגלנים, ו"במדריך" שחולק מנסים להעניק עצות לשחקנים ולמשפחות שלהם להתמודדות עם דמנציה, אלצהיימר ומחלות מוח אחרות. לאחרונה שחקנים כגון ריי ווילסון ונובי סטילס, שזכו עם אנגליה במונדיאל 1966, אובחנו כסובלים מדמנציה. רבים אחרים בני דורם מתו אחרי שסבלו מדמנציה ואלצהיימר. לפי בדיקת עמותה על שם החלוץ לשעבר ג'ף אסטל, יותר מ־300 כדורגלנים לשעבר באנגליה בלבד סובלים מדמנציה ואלצהיימר. בהרכבי עבר, למשל בטוטנהאם של 1960/61, יש עד ארבעה חולי אלצהיימר. גרד מולר, כוכב באיירן מינכן בעבר, גם כן חשף לאחרונה את מאבקו במחלה. באוכלוסייה הכללית 1 מ־14 בני 65 ומעלה חולים במחלה, בעוד בקרב שחקני עבר נראה שכמעט 4 מ־11 סובלים ממנה לפני גיל 65. "כדורגלנים רבים סובלים מדמנציה, מחלה ללא תרופה, ואנחנו מנסים לראות איך אפשר לעזור", אמר טוני ג'יימסון אלן, יו"ר עמותת Sporting Memories.

ראיין מייסון. ב־FIFPro פיתחו כמה תוכניות לסיוע לכדורגלנים לשעבר, אבל עד שכל הארגונים והרשויות לא יהיו מודעים לבעיות שעומדות בפני הכדורגלנים, ספק אם משהו ישתנה , צילום: רויטרס ראיין מייסון. ב־FIFPro פיתחו כמה תוכניות לסיוע לכדורגלנים לשעבר, אבל עד שכל הארגונים והרשויות לא יהיו מודעים לבעיות שעומדות בפני הכדורגלנים, ספק אם משהו ישתנה | צילום: רויטרס ראיין מייסון. ב־FIFPro פיתחו כמה תוכניות לסיוע לכדורגלנים לשעבר, אבל עד שכל הארגונים והרשויות לא יהיו מודעים לבעיות שעומדות בפני הכדורגלנים, ספק אם משהו ישתנה , צילום: רויטרס

ספק אם יהיה שינוי

 

גם בלי הסיוט של דמנציה, כדורגלנים לשעבר צריכים לקבל סיוע מהמשחק בחודשים ובשנים שאחרי הקריירה שלהם. "ככדורגלן אתה מרגיש כמו חצי סופרמן על המגרש", סיפר עמרי אפק, כדורגלן ישראלי לשעבר. "כל אימון וכל משחק אתה מביא את הגוף לקצה גבול היכולת. וכשאתה נפצע, אתה עובר שיקום ועובד בשביל לחזור להיות חצי סופרמן. אחרי הפרישה אתה נתקל בסיטואציה שבה אין לך למה לחזור בעצם, ואין לך כוח לעוד ניתוח ועוד חצי שנה שיקום, ובשביל מה? זו טעות. אני מצטער שלא שיקמתי את הגוף אחרי הקריירה. הבעיות החריפו. עד היום אני עושה זריקות בגב בגלל פריצת דיסק, ואני צריך ניתוח החלפת מפרק ירך. צד אחד שלי הוא של שחקן כדורגל לשעבר, וצד אחר הוא של מישהו בן 75. זה מה שהרופא אמר לי. אז צריך שיקום גופני אחרי הקריירה".

ב־FIFPro פיתחו כמה תוכניות לסיוע לכדורגלנים לשעבר, אבל עד שכל הארגונים והרשויות לא יהיו מודעים לבעיות שעומדות בפני הכדורגלנים, ספק אם משהו ישתנה

תגיות