מייסד להקת מחול הצללים Catapult: "אנחנו לואו־טק, אבל זה חלק מהקסם"

"תיאטרון צללים הוא לואו־טק וזה חלק מהקסם שלו", אומר הכוריאוגרף היהודי־אמריקאי אדם בטלשטיין, מייסד ומנהל להקת מחול הצללים הבינלאומית Catapult, שמשלבת תנועה ומחול עם תיאטרון ופיסול, ובמופעיה הרקדנים יוצרים בתוך שניות צללים של פיל, דרקון, בניין, טירה, מסוק, עצים ועוד. "אנחנו משתמשים בגוף שלנו כדי לספר סיפור, ומשום שהוא החומר שלנו אנחנו יכולים להשתנות במהירות מדבר אחד לאחר". בחודש הקרוב תבקר הלהקה לראשונה בישראל, ותעלה את המופע החדש שלה "הזחל" ברחבי הארץ.

עד לפני שש שנים היתה Catapult להקה אנונימית. היא הוקמה לפני עשור, ובארבע השנים הראשונות חבריה הופיעו בעיקר באירועים עסקיים. אבל אז הגיעה הפנייה הגורלית מהפקת "גוט טאלנט" אמריקה, שהזמינה אותם לנסות את מזלם. "לא ראיתי את התוכנית אף פעם ולא הבנתי למה צריך אודישן. אמרתי: אם אוהבים אותנו, שייקחו אותנו". אבל עד מהרה הבין בטלשטיין שאת הרייטינג האמיתי גובים האודישנים, והלהקה, שהעפילה לתוכנית הגמר, זכתה לחשיפה של מיליוני צופים בעולם ולקפיצה בקריירה לאין ערוך. "זה היה יכול להיות פלופ או הצלחה ואצלנו זה הפך להצלחה גדולה".

האפקט היה מיידי, כמות ההזמנות להופעות בארגונים זינקה פלאים ולראשונה קיבלה הלהקה הצעה ממפיקים מעבר לים בגרמניה ואיטליה. אולם ההצלחה המסחררת הביאה עמה גם אתגר לא פשוט. "לפני כן לא ממש הכירו אותנו וכל המופעים שלנו היו קצרים ומותאמים לתאגידים וארגונים. פתאום היינו צריכים לייצר מופע בן 90 דקות כמעט מכלום. זו היתה תקופה של חודשיים רצופים מטורפים בלי שום יום חופש אבל הצלחנו והתחלנו לסייר בעולם".

"סוג של חזרה הביתה"

בטלשטיין הוא נצר למשפחת חייטים יהודים שהיגרו מליטא לארצות הברית בסוף המאה ה־19, התחילו מחנות תפירה קטנה בפילדלפיה והפכו לאחת מרשתות קמעונאות האופנה הגדולות ביוסטון, Battelstein’s. הריקוד מלווה אותו עוד מהבילוי בגן המשחקים והטיפוס על עצים. "חוויות הילדות המוקדמות שלי לימדו אותי לדעת את מקומי בחלל ולתת פקודות לגוף שלי, כך שלא התחלתי מאפס, אבל את שיעור הריקוד הראשון שלי לקחתי רק בגיל 17". את Catapult הקים אחרי 19 שנה שבהן רקד, יצר, שימש כמנהל הקריאייטיב של להקת המחול האמריקאית פילובולוס והתארח אצל להקת מומיקס. "הרגשתי שאני צריך לבדוק אם יש לי קול נפרד. אם תלמיד אף פעם לא יעזוב את המורה שלו, הוא תמיד יישאר העוזר של המאסטר".

החשיפה של הלהקה בישראל, אחרי שכבר הופיעה בארצות הברית, אירופה, סין, ליטא, סעודיה וכווית, מרגשת אותו במיוחד. "זה סוג של חזרה הביתה עבורי כי אמי גדלה בישראל ויש לי משפחה פה. ביקרתי בה כילד והייתי כמה פעמים עם פילובולוס אך הפעם זה עם הקבוצה שלי".

"קל ליפול לחובבנות"

שיטת העבודה של בטלשטיין שונה מבכל סטודיו רגיל למחול. "החיבור שלי לריקוד צללים קשור בצורך שלי לספר סיפורים. אני כותב אותם, מגיע לסטודיו ואומר 'היום אנחנו עומדים לעשות כבשים ולגזוז אותם' או 'תעשו לי נעל ענקית מעכבישים שהשרוכים שלה יהיו עשויים מנחשים'. אז הרקדנים שלי מתחילים לעבוד. את הנעל הם פתרו בחמש דקות אבל את הכבשים לא הצלחנו עד היום, גם קנגורו אמין לא הצלחנו אף פעם. זו טכניקה מורכבת ללימוד וקל מאוד לעשות את זה רע. נדרש מאמץ בלתי פוסק לא ליפול לחובבנות ולאבד את כל הקסם".

על השאלה כיצד מושכים בני נוער בעידן שבו המסכים השתלטו על העולם וסף הגירוי נמוך, הוא אומר: "אני לא יכול להתלונן על התשוקה שלהם להיסחף לעולמות דמיוניים, הרי זה מה שאני רוצה להעניק בעצמי. גם אנחנו משתמשים ברשתות החברתיות, ובעיקר באינסטגרם, כדי לגרות אותם, ונדמה לי שזה עוזר. הבעיה נוצרת כשהמציאות החלופית הופכת ממכרת עד שהיא מחליפה את העולם האמיתי. אבל אנחנו עושים את העבודה שלנו הכי טוב שאפשר ומקווים שהם יאהבו וירצו לבוא".