בנימין נתניהו, עימות אינו זכות קנויה של חשוד

מדינה שלמה עצרה את נשימתה. הרשת נשטפה בניחושים, בין ההערכות מלומדות (ביבי ויתר על שימוע, האמריקאים הכירו בסיפוח הגולן) לצד חגיגות הליצנים (יאיר מצא עבודה, ביבי מצא את הארנק) עד שנפתרה התעלומה: נשללה מנתניהו הזכות למשפט הוגן – העימות עם עדי המדינה. במובן מסוים זה היה המשך סרטון היד הכרותה. בשניהם, נתניהו הוא הקורבן.

לנתניהו יש כלים משפטיים. הוא יכול לעתור לבג"ץ נגד פרסום טיוטת כתב האישום לפני הבחירות, סניגוריו יכולים לפנות לפרקליטות ולבקש את העימות כהשלמת חקירה. מדוע היה דחוף להכניס מדינה שלמה להיסטרייה?

נתניהו שש אלי עימות, אבל כדרכו הוא מסרב להתעמת עם שאלות שעיתונאים יפנו אליו. בכך הוא פוגע בעצמו כי השאלות האלה נשמעות ונשזרות בפרשנויות שמציגות את הסתירות והתמיהות בהתנהגותו.

בנימין נתניהו בהצהרה הערב ממעונו | צילום מסך ynet

עימות אינו זכות קנויה של חשוד. זכותו לדעת מה מטיחים בו עדי המדינה ולקבל את ההזדמנות להגיב. תפקידה של חקירה היא לחשוף את העובדות ואת האמת. לחשוד אין זכות להכתיב לה איך לעשות זאת. זכותו המלאה לקונן ולהתלונן, אבל להטריל מדינה שלמה בהפקעת זמן השידור המרכזי של מהדורות החדשות זו פריבלגיה שיש רק לראש ממשלה והערב הוא עשה בה שימוש מבזה ושערורייתי.

ומה בכל זאת חשבון הרווח וההפסד של נתניהו מההשתלטות על המיקרופון. ראשית, הוא מקווה לבלום את רכבת טיוטת כתב האישום שלפתע דוהרת מולו באמצעות התקווה להארכת והשלמת החקירה.

שנית, הוא מנסה לטעת בציבור את התחושה שהחקירה נגדו נגועה בהטייה וחוסר תום לב. השם ד"ר אסף אילת יככב מחר בתגובות של דודי אמסלם ומירי רגב. אבל כדאי להם להתעדכן – בניגוד להודעת ביבי, הוא לא היה הממונה על רשות ההגבלים העסקיים, אלא הכלכלן הראשי שלה.

מצד שני, אלה הפסדיו: הוא לא יוכל לטעון שלא הייתה לו הזדמנות לשימוע. הוא רשם את עצמו בהיסטוריה כחשוד הראשון שיצא עם השימוע שלו לתקשורת לפני שטיוטת כתב האישום בכלל הוגשה. ושנית, בפעם הבאה, כשיכין את המדינה להודעה דרמטית כבר לא נעצור את נשימתנו.