הטכנולוגיה תוגבל לטובת התחרות

דמיינו לעצמכם מוכר בדוכן פלאפל שמעמיד את הדוכן למכירה. בא פלוני ומספיק לשלם את המחיר המבוקש. האם יעלה על הדעת שיום אחרי יפתח המוכר דוכן פלאפל בצד השני של הכביש?

בדיוק מאותה סיבה אפשר להבין את קרן ורבורג פינקוס, שבדרך לחתום על צ'ק של 2.5 מיליארד שקל לרכישת לאומי קארד, גילתה שהמוכר, בנק לאומי, אחד משני הבנקים החזקים במשק, מקים מתחת לעיניים שלה פעילות מתחרה. בדיוק בגלל זה ההחלטה של בנק ישראל להגביל את אפליקציות התשלום של הבנקים – לפחות עד לכניסת ענקיות התשלום הבינלאומיות לתמונה – היא מתבקשת.

נשיא ורבורג פינקוס, טימותי גייטנר | צילום: בלומברג

חשוב להבין, הרפורמה להגברת התחרות בשוק האשראי – רפורמת שטרום – נועדה להפוך את לאומי קארד וישראכרט למתחרות של הבנקים בשוק האשראי. מה שנוצר הוא מצב אבסורדי שבו הבנקים מצד אחד מוכרים את חברות סליקת התשלומים שלהם ובמקביל מקימים אט אט פעילות סליקה משלהם שתתחרה בחברות כרטיסי האשראי. הבנקים אף מתכננים בעתיד להקים מערך של אנשי מכירות שיתקשרו בהסכמי סליקה מול בתי עסק ולגבות תשלום על כך. הבנקים בעצם מקימים בשקט בשקט חברות כרטיסי אשראי חדשות רק שאת הכרטיס מחליפה האפליקציה.

החלום הטכנולוגי של חדוה בר

אי אפשר להשוות את הכוח של שני הבנקים הגדולים במשק לשתי חברות כרטיסי האשראי שיוצאות לעצמאות. יתרה מכך, הסיפור כאן הוא כמובן לא עצם סליקת התשלומים (תחום שהופך בשנים האחרונות ללא רווחי גם לחברות כרטיסי האשראי) אלא הקשר שאפליקציות התשלום יאפשרו לבנקים עם 350 אלף עוסקים זעירים שלהם הבנקים יוכלו להציע אשראי, קהל יעד שאליו גם חברות כרטיסי האשראי מכוונות במטרה לייצר תחרות על העסקים הקטנים. אם הבנקים ישתלטו על השוק הזה הם יקשו על חברות כרטיסי האשראי להתחרות עליו, ויחלישו אותן בלב ליבה של התחרות – על גובה הריבית.

בהסתכלות כזו קשה לכאורה להבין מדוע המפקחת על הבנקים חדוה בר לא תכננה מלכתחילה להגביל את האפליקציות הללו. אבל יש כאן כמובן צד שני למתרס. בר מאוד מתלהבת מביט ופפר פיי ולא בכדי, בכלל היא אוהבת טכנולוגיה ומפנטזת על בנקים דיגיטליים ועולם בנקאות ללא סניפים כמעט שבו רוב השירותים הבנקאיים נצרכים מהספה בסלון.

קשה היה לה להצדיק הצבת חסמים לקידמה הטכנולוגית שלה היא כה מייחלת, במיוחד כאשר הבנקים עצמם איימו כי אם לא יאפשרו לאפליקציות שלהם לשמש כאמצעי תשלום מול בתי עסק הם יסגרו אותן שכן אין היתכנות כלכלית לאפליקציה חינמית להעברת כסף בין אנשים פרטיים. בר רואה מה קורה בעולם ועד כמה מדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות המערב בכל הקשור לארנקים דיגיטליים וסוף סוף כשמישהו, למרות שהמישהו הזה הם בנקים גדולים, מרים את הכפפה לקידמה, איך אפשר להעלות על הדעת לעצור אותה?

זבוב קטן ליד הענקיות

גם בטיעונים של הבנקים יש ממש כי עם כל הכבוד לבנק הפועלים ולאומי הגדולים, הם זבוב קטן ליד ענקיות כמו גוגל ואפל. ברגע ששחקניות כאלו יחדרו לשוק המקומי הן עשויות לאכול את הבנקים בלי מלח ולכן הבנקים צריכים להיות מוכנים עם כלים משלהם.

אלא שכאן בדיוק נכנסת תקופת המגבלה. המספר הסופי של היקף המחזור – 2 מיליארד שקל לאפליקציה או קצת יותר – הוא לא הסיפור אלא כמה זמן תחול המגבלה הזו. ככל הנראה המגבלה תחול עד הסדרה מלאה שתאפשר תשתית לכניסת השחקניות הבינלאומיות לישראל.

אף על פי שהבנקים טוענים כי גוגל פיי ואפל פיי עוד רגע בישראל, הן לא ייכנסו לכאן כל כך מהר, בטח כל עוד תשתית ה־EMV, המאפשרת תשלום בקופות ללא גיהוץ כרטיס והזנת קוד אלא ללא מגע (contactless) תיושם בבתי העסק בישראל. על הפיקוח על הבנקים לפעול להטמעת התשתית הזו בבתי העסק ולייצר את הכלים לכניסת השחקניות הגדולות מחו"ל.

ברגע ששחקניות בינלאומיות ייכנסו לשוק התשלומים המקומי זה באמת יהיה מגוחך להגביל את הבנקים הישראלים בזמן שגוגל, אפל ואמזון ודאי לא ממש יתחשבו במגבלות כאלה ואחרות במידה וינסו להטיל עליהן. ההנחה היא שעד אז חברות כרטיסי האשראי המופרדות ייצרו בעצמם אפליקציות תשלום מתקדמות ואף יחברו לענקיות הטכנולוגיה כדי לתת פייט לאפליקציות של הבנקים.

בשורה התחתונה ההגבלה הזו של אפליקציות התשלום בין אם תיסגר לבסוף על 2 מיליארד שקל בשנה או קצת יותר היא תנאי הכרחי להצלחת רפורמת הדגל של שר האוצר משה כחלון. מה יקרה ביום שבו ענקיות הטכנולוגיה ייכנסו לשוק המקומי ומה זה יעשה לבנקים ולצרכנים? את התשובה על כך איש עוד לא יודע.