פיראט למכירה: למה נפל אתר הצפייה הישירה ששרד כל מכה מהרשויות?

פיראט למכירה

הרבה פנים יש לו לעולם המחתרתי של הצפייה הישירה הפיראטית, ואחד המוזרים ביותר בתחום הוא אתר KinoX, שלאחרונה עבר תהפוכות גדולות שמראות עד כמה מטורף הוא תחום שיתוף התוכן הגנוב.

אתר TorrentFreak חשף שהאתר הזה הוצע למכירה פומבית באיביי, במה שהוא ספק בדיחה, ספק תמונת מצב מפתיעה. קינוקס היה אחד מלהיטי הפיראטים של קיץ 2018: ביולי זכה לכ-13 מיליון כניסות בחודש, לפי הערכת SimilarWeb. אבל כבר בדצמבר נרשמה דעיכה והדומיין הראשי של האתר זכה לפחות משלושה מיליון גולשים חודשיים. אתרים פיראטיים נוהגים לפצל את הדומיינים שלהם כמה שרק אפשר, כדי להקשות על הרשויות למצוא ולדרוש את חסימתם. ולקינוקס היתה כוורת שלמה של דומיינים, עד כדי כך שקשה לאמוד במדויק את מספרם.

המוכר מציע את התשתית כולה - שרתי אתר Kino.to שעל בסיסו הוקם קינקס, האתרים הרלוונטיים, רשימות הדומיינים ועוד. לא ידוע אם הוא אכן בעליה, ולא חסרות מכירות מזויפות באיביי; אני מכיר מישהו שמכר שם פעם את פתח תקווה. איביי לא לקחה צ'אנסים ומיהרה להסיר את ההצעה הזו, שמנוגדת לחוקי השימוש שלה: הרי קינוקס היא פלטפורמה מקוונת שעוברת על חוקי זכויות יוצרים, ואיביי לא רוצה להסתבך עם פרקליטי קונגלומרטים.

כך או אחרת, נראה שקינוקס במצב קשה. מה הפיל את האתר הפיראטי הזה? קשה לדעת במאה אחוז, אבל ככל הנראה שלפעולות אכיפה לא היה כל קשר לכך: באוקטובר 2014 הכריזה משטרת גרמניה על מצוד אחר שני אנשים שחשודים במימון קינוקס, ואחד אף הוגדר כחמוש ומסוכן - והאתר המשיך לפעול כרגיל. במהלך 2015 נעצר שם אדם שהפעיל את הפלטפורמה בעבר, הורשע וקיבל כשלוש שנות מאסר; קינוקס המשיך לפעול. במהלך השנה שעברה נדרשה ספקית הסלולר וודפון לחסום את האתר עבור לקוחותיה בגרמניה, וגם זה לא חיסל את קינוקס. רק לקראת סוף השנה נרשמה פגיעה בביצועיו.

מה כן יכל להפיל אותו? חשוב לזכור שמדובר בפלטפורמה שחברות סטנדרטיות לא נוהגות לעשות איתה עסקים; ישנם מפרסמים שלא יבחלו בהצגת מודעות לצד תוכן גנוב, בהערכה שהקהל לא ישפוט אותם לחומרה על כך. אבל אף אחד לא רוצה להתפאר בכך, ולא מן הנמנע שיצניעו עסקאות פרסום מול אתרים פיראטיים בסעיפי "פרסום גנרי" בתקציב, אולי אפילו בתשלום במטבעות קריפטו וכלים אחרים שמטשטשים את קיום העסקה. מה יעשה מפעיל אתר פיראטי שמפרסם מפר חוזה מולו? מה שיעשה כל עבריין אחר שהסתבך: יקלל וימשיך הלאה, בידיעה שהרשויות לא יעמדו לצדו בסיפור הזה.

במחשבה ראשונה, אין לעולם ההורדות והצפייה הישירה הפיראטיות סיבה להתקיים ב-2019. כבר שנים שישנם שירותי סטרימינג כנטפליקס שהם זולים יחסית וכוללים מבחר די גדול באיכות צפייה גבוהה ביותר, ולצידם שירותי תוכן של ספקיות כבלים למיניהן, לאנשים שאוהבים ערוצי טלוויזיה. לתעשיות הללו יש הרבה מאוד כסף, שמממן את עורכי הדין הכי חרוצים בעולם, ואלה רצים ומאיימים, תובעים ומפחידים, ודוחקים את הפיראטים מהים ליבשה. אבל בפועל אין סיכוי למגר את התופעה בכוח: יש הרבה מאוד משתמשים שסבורים שההיצע של נטפליקס לא מספיק עבורם; למשל, היצע הסרטים של החברה עומד על כמה אלפים, אך לא כל התוכן זמין כל הזמן, ולעיתים קרובות תקדם החברה סרט ספציפי על חשבון אחרים. יש גם הרבה מאוד משתמשים שסבורים ששירותי התוכן של ספקיות הכבלים הם יקרים מדי, ושירותים כערוצי הסדרות למיניהם פשוט גרועים; הו תודה, ספקית יקרה, שנתת לי לראות שידור חוזר של "חברים" בפעם המיליון וחמש.

כל עוד היצע התכנים מצומצם או מעצבן, יהיו אנשים שלא יהיו מרוצים. וכל עוד לאחד מהם יהיה חיבור לאינטרנט וידע מינימלי, ימשיכו לקום ולפעול אתרים פיראטיים. אני מבין את הכאב של בעלי הזכויות המקוריים, שרוצים להרוויח כל גרוש מכל צפייה - וברור שמי שגונב ומעלה את התוכן לרשת הוא פושע. ואולם, יכול להיות שהגיע הזמן לנסות שיטות אחרות להתמודדות עם האתגר הזה; אם קינוקס שרד את כל המכות שהונחתו עליו, אולי הגיע הזמן לשינוי פרדיגמה. אולי אפילו משהו אמיץ, כמו להנגיש מחירים אף יותר, או לאפשר למנויים לבחור ערוצים ומסלולי תוכן במקום ליפול על חבילות כלליות שאינן בהכרח מספקות.  

הטלוויזיה בחוץ, אינסטגרם בפנים

מפרסמים רוצים להגיע לקטינים; לספק להם הצצה לעולם המבוגרים, לתקוע להם מותגים בראש, ולהפוך אותם ללקוחות. על פני השטח, נאכפים חוקים שנועדו להגביל פרסום ישיר לקטינים, ורשתות חברתיות אוסרות על פתיחת פרופילים למי שטרם מלאו לו 13. כמובן שזו חתיכת שטות: פייסבוק ודומותיה מתות על קטינים כי מפרסמים מתים על קטינים, וחוץ מלחלק סוכריות בכניסה, יעשו הכל כדי להשיג יותר מהם. כדי להגיע לקהל צעיר, מתמקדים המפרסמים בפלטפורמות שהוא אוהב.

לפי נתוני פירמת המחקר הפיננסי Cowen, הפנו מפרסמים את מירב משאבי הפרסום לצעירים אל אינסטגרם בשנה החולפת. הנתונים נשענים על סקר שנערך בקרב 50 קנייני מדיה מ-50 המפרסמים הגדולים בארה"ב, שמייצגים תקציב שנתי כולל של 14 מיליארד דולר.

לפי הסקר, כשמשיקים קמפיין לבני 35 ומעלה, מעדיפים 64% מהמפרסמים להתחיל דווקא בטלוויזיה כדי לעורר מודעות למוצר, כשאחריה ניצבות פייסבוק עם 32%, ואינסטגרם ויוטיוב עם 2% כל אחת. סנאפצ'ט, למשל, מועדפת רק על אחוז בודד מהמפרסמים. ואולם, כשמדובר בקהל צעיר יותר, בתוכו פלח בני 13 עד 18, העדיפו 61% מהמפרסמים להתמקד באינסטגרם, לעומת 21% שבחרו ביוטיוב, 11% בסנאפצ'ט, הטלוויזיה במקום הרביעי עם 3% - וחולקת אותו עם פייסבוק עצמה. לפי הערכת Cowen, יצמח היקף הפרסום באינסטגרם בכ-3% בשנתיים הקרובות, בעוד הפרסום בפייסבוק עצמה יצטמצם ב-3%.

יש בזה משהו קצת מטריד: עד כמה אתם, כהורים, מודעים למה שמוצג לילדים שלכם באינסטגרם? אם למשל, יחליט גורם פוליטי להתחיל להציע להם תכנים שמנסים לתקוע אצלם אידיאולוגיה ספציפית, הייתם רוצים לדעת על כך? בעולם מושלם, היו מפרסמים נדרשים לאשר כל קמפיין שפונה לקטינים, כדי למתוח גבולות - או שהרשתות החברתיות עצמן היו מהוות פילטר. ובעולם שלנו? האחריות היא עליכם. הסבירו לילדים שלכם מהי בעצם פרסומת - מסר שמישהו שילם כדי שיגיע אליהם, כשבפועל ככל הנראה שאינו רלוונטי אישית עבורם, ומציג זווית מאוד צרה של האמת - אמת שמשרתת את מי שרוצה את הכסף שלהם; אין לי מושג מהו טעם החיים ופילוסופים דנים בכך מימי קדם, אבל אני די בטוח שהוא לא קוקה קולה.

קצרצרים

1. תחום אפליקציות התחבורה העירונית אמנם מלהיב משקיעים, אך מפעם לפעם קופץ לו מקרה שמזכיר לנו את המינוסים העצומים שלו. הפעם זו לא מכונית אוטונומית שדורסת הולך רגל, נהגי שיתוף נסיעות שאונסים נוסעות או משבר פרטיות: חברת Lime הודיעה שהיא מקפיאה את שירות שיתוף הקורקינטים שלה בציריך, לאחר שמספר לא ידוע של כלים פשוט הפסיק לפעול תוך כדי נסיעה - מה שגרם לנפילות וחבלות. עדיין לא ידוע מה גרם לכך, וליקוי תוכנה נשקל כאחת האפשרויות. זה לא פחות מנס שאף אחד מהנוסעים לא נפצע בצורה חמורה או חלילה סיים את הנסיעה בתור חלק מפגוש של מישהו. אם אתם מרבים להשתמש בשירותי קורקינטים שכאלה, היו עירניים לדיווחי תקלות וליקויים; לא פעם קורה שהחברות מתעלמות מתלונות בטוויטר ובקבוצות פייסבוק עד שמישהו נפצע בצורה רצינית.

2. נישאר בזירת הקורקינטים: חברת Bird איימה בתביעה על אתר חדשות הטכנולוגיה boing boing. במה חטא? פרסם מאמר ובו מוזכר כלי שמאפשר לפרוץ את הקורקינטים של בירד באמצעות שילוב של תוכנה וחומרה. החברה זעקה חמס ואמרה שאיזכור הכלי מהווה הפרה של חוקי זכויות יוצרים בארה"ב: לטענתה, מי שיקרא אותו עלול עוד ללכת ולהחליט שברצונו לעבור על החוק ולקנות את אותה ערכת פריצה, ללכת אל אחד מרבבות הקורקינטים שפיזרה החברה באופן לא חוקי ברחובות ארה"ב (מה שמפריע למעבר על המדרכות, חוסם כניסות לבתים וכולי), ולגנוב אותו. כאלה הם סטארט-אפים מצליחים: ממהרים לפרוץ קדימה, ולא אכפת להם על מי הם דורכים. אבל אם מישהו יזיק להם? עד השמיים תגיע יללתם. אגב, נראה שמשפטית אין לבירד עילה לפעולה נגד בוינג בוינג; האתר לא מעודד ביצוע פשע, רק מציג את כליהם של הפושעים.

3. שוק המציאות המדומה טומן בחובו הבטחה גדולה, שבינתיים מתממשת רק בזירת הגיימינג והפורנו; המכשירים עצמם גדולים, לא נוחים ויקרים ולכן יושבים מחוץ למיינסטרים. ואולם, יש תחומים שכבר מנצלים את פוטנציאל ה-VR, בראשם עולם ההדרכה. וול מארט, שברון, טייסון פודס ורבות אחרות משתמשות בחוויות מציאות מדומה כדי לאמן עובדים במשימות שגרה וחירום. עניין החירום מאוד חשוב, ומקל על העובדים על התמצאות במבנה במקרי שריפה, למשל. יש בכך ערך רב, וטייסון פודס אף הודיעה שהמעבר להדרכות VR צמצם ב-20% את "תאונות האימונים" שלה. בהתחשב בכך שטייסון היא היצרנית השנייה בגודלה בעולם של בשר עוף ובקר מעובד, אני לא רוצה לדמיין איך נראות אצלה תאונות אימונים. מצד שני, אולי שווה להשיק את התוכנה הזו גם לציבור הגיימרים; ז'אנר משחקי האימה תמיד פתוח לזוועות חדשות.