אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מיני־סדרה: לא להיות השחקן ג'ון מלקוביץ' צילום: באדיבות HOT

מיני־סדרה: לא להיות השחקן ג'ון מלקוביץ'

המיני־סדרה "תעלומת האלפא ביתא" (HOT VOD) רוצה לקשר מותחן מלפני 80 שנה לבעיית הפליטים בימינו, אך נופלת כבר במבטא המגוחך של הגיבור

14.01.2019, 08:48 | דנה קסלר

בחג המולד נוהגים ב־BBC לחלוק כבוד למלכת ספרי הבלשים אגתה כריסטי. השנה היה זה ספרה "תעלומת האלפא ביתא" שזכה לעיבוד טלוויזיוני במיני־סדרה בשלושה חלקים. הסדרה, שלפני כמה ימים עלתה אצלנו ב־HOT VOD, נכתבה בידי שרה פלפס — מי שאחראית לתסריט של עיבודים נוספים לספריה של כריסטי ששודרו בשנים האחרונות. היא מתרחשת בשנות השלושים באנגליה, ובמרכזה רוצח סדרתי הידוע בכינויו ABC, הפועל באנדובר ומאוחר יותר בבקסהיל, שהרמז המקשר היחיד לרציחותיו הוא עותק של מדריך הרכבות האלפביתי שנמצא בכל זירת פשע.

קראו עוד בכלכליסט

מלקוביץ מלקוביץ' בתפקיד הבלש פוארו. בלי גרם אחד של שיק קונטיננטלי | צילום: באדיבות HOT מלקוביץ

סיפור של אגתה כריסטי לא היה סיפור של אגתה כריסטי בלי טוויסט אכזרי ומפתיע. אלא שכאן אנחנו מקבלים אותו בדמות ג'ון מלקוביץ' — השחקן האמריקאי בעל הנטייה להמחזת יתר שאין לו גרם אחד של שיק קונטיננטלי — בתפקיד הבלש הבלגי הרקול פוארו. באמת קשה לחשוב על ליהוק גרוע יותר לדמותו הגנדרנית של פוארו. על הנייר זה נראה רע ובפועל זה עוד יותר גרוע. מלקוביץ’ אמנם כיכב באייטיז בעיבוד של סטיבן פרירס ל"יחסים מסוכנים", אך שם הוא לא נדרש באמת להשיל מעליו את האמריקאיות. הפעם יש סיכוי שהוא הצליח לשבור את השיא של דיק ואן דייק ב"מרי פופינס" בקטגוריית "המבטא הגרוע בכל הזמנים". ייתכן כי מי שליהק את מלקוביץ’ לתפקיד עיגן את הבחירה בעובדה שהוא שחקן קצת מוגזם ומגוחך, כמו הדמות של פוארו כאן — בלש מזדקן שתהילתו מאחוריו אך יהירותו מביאה אותו לצבוע את זקנו הלבן בשחור וגורמת לכל שוטרי סקוטלנד יארד לצחוק עליו. אך בפועל הגיחוך של מלקוביץ' והגיחוך של פוארו אינם מתאימים זה לזה בשום צורה.

דם, קפה וחלבון של ביצה

ב"תעלומת האלפא ביתא" לא מדברים הרבה ולא קורה הרבה (בניגוד ל"שרלוק" של ה־BBC למשל שהיא מלאת אקשן ושנינויות), אבל יש הרבה מאוד אווירה: שוטים קולנועיים מסוגננים וארוכים וקלוז־אפים מוגזמים, המושכים כולם לעבר טריטוריית המותחן הפסיכולוגי. אנגליה של תחילת המאה ה־20 מעוצבת כמקום אפל, קודר, רטוב, מלוכלך ודוחה (בדומה לסדרה "פרוצות" שמתרחשת במאה ה־18), וכדאי לזכור לא לצפות בסדרה אחרי האוכל, שכן להגברת האימה והגועל שלל נוזלים בצבעים שונים נשפכים ללא הרף: אם זה דם, קפה או חלמון של ביצה.

כדי להצדיק את העיבוד לספר שנכתב לפני יותר מ־80 שנה ניסו יוצרי הסדרה לזקק איזו אמירה עכשווית מסיפור הבלשים הנושן, וריח המאמץ הזה מורגש לאורך כל הדרך. על מנת ליצור רלבנטיות נוסף לו דיון שלם על בעיותיהם של מהגרים, כשפוארו נתקל בכל צעד ושעל בהפגנות נגד זרים באנגליה — הקבלה בין אנגליה של שנות השלושים לימי הברקזיט. לכך מתווספות השאלות — האם מי שביצע את מעשי הרצח הוא אנגלי או זר והאם מי שיפתור את התעלומה הוא אנגלי (המפקד כרום, אותו מגלם רופרט גרינט, הילד הג'ינג'י מסרטי "הארי פוטר") או זר (פוארו)?

ספק שכריסטי היתה מתחברת

מעבר למפגשים התדירים של פוארו עם אנגלים גזענים, העיבוד הטלוויזיוני השמיט את קיומו של עוזרו הנאמן, ארתור הייסטינגס (כדי להדגיש את בדידותו של פוארו), והוסיף לפוארו סיפור רקע שונה מזה שייעדה לו כריסטי: אחרי מותו של הבלש ג'יימס ג'אפ (קווין מקנאלי מ"שודדי הקאריביים", שכנראה גם אותו הרגו כדי שפוארו יהיה בודד יותר) מנסה המפקד כרום לחקור את עברו הבלגי של פוארו. התשובה שמתגלה בסוף הסדרה אמורה לטעון את הסיפור כולו בממד חדש של עומק: דיון על מקור הרוע ומקור הטוב בעולמנו. ספק אם כריסטי היתה מתחברת לסאבטקסט היומרני הזה, או לפוארו היומרני של מלקוביץ'.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות