צילום: איי פי
המלכה עירומה: שני סרטים חדשים על מאבקים בחצר המלוכה האנגלית
עונת האוסקרים מביאה לנו שני סרטים על חצר המלוכה האנגלית. אבל גם "מרי מלכת הסקוטים" הכבד וגם "המועדפת" המטורלל לא מצליחים לייצר אמירה עם עומק
תככים בין נשים יריבות בחצר מלכת אנגליה. כך אפשר לתמצת עלילה של שני סרטים, שונים מאוד זה מזה, שמגיעים בקרוב לבתי הקולנוע: ראשון יעלה השבוע "מרי מלכת הסקוטים", שעוסק עוסק ביריבות בין אנגליה ובין סקוטלנד במאה ה־16, ימי מלכות אליזבת הראשונה; ובעוד שבועיים יגיע "המועדפת", המתרחש כ־150 שנה אחר כך, בימי המלכה אן, מאחדת שתי הממלכות.
על התסריט של "מרי מלכת הסקוטים" חתום בו וילימון, יוצר "בית הקלפים", אבל מי שקיווה לקבל את גרסת המונרכיה לסדרה, יתבדה. וילימון מתמקד בפוליטיקות ובאינטריגות של האריסטוקרטיה ברמת פרטנות שהופכת את "מרי מלכת הסקוטים" לסרט נאה לעין אך כבד לאוזן, כמו הקדמה ארוכה למהפך שלא מגיע.
סרשה רונן ("ליידי בירד") מגלמת את מרי בת ה־18, שחוזרת לסקוטלנד מולדתה אחרי שלוש שנות נישואים ואלמנות בצרפת. היא נוטלת את כס המלוכה מאחיה החורג ומנסה לבסס קשרי אחווה עם בת דודתה אליזבת. אבל אליזבת חרדה שמרי אולי תדרוש גם את כס המלוכה האנגלי, ומורה להוציא אותה להורג.
מרגו רובי ("אני, טוניה") מגלמת את אליזבת, המלכה הבתולה, שלא התחתנה ולא הולידה ילדים. זאת דמות שב־20 השנים האחרונות היתה למלכה החביבה על הקולנוע הבריטי. ג'ודי דנץ' זכתה באוסקר כשגילמה אותה ב"שייקספיר מאוהב" כמלכה בעלת חוש הומור, מבט ממזרי וטעם משובח. קייט בלנשט זכתה בגלובוס הזהב כשגילמה אותה ב"אליזבת" כמנהיגה שיכולה ללמד גברים איך לעמוד בראש מדינה וצבא. לעומתן, אליזבת של רובי, שלא תזכה על כך באוסקר, היא חלשה, תלותית וגרוטסקית.
ג'וזי רורק, מבכירות במאיות התיאטרון של לונדון, שזהו סרטה הראשון, מדמיינת את היריבות בין מרי לאליזבת כדרמה שייקספירית, אבל גם המומחית לשייקספיר לא מצליחה להפוך את התסריט היבש של וילימון לדרמה רלבנטית.
את כל מה ש"מרי מלכת הסקוטים" רצה להגיד על שלטון נשים, מערכות יחסים בין נשים ותככים ומשחקי כוח בין גברים ונשים, "המועדפת" עושה הרבה יותר טוב. יש להניח שגם מצביעי האוסקר יחשבו כך: בעוד את "מרי מלכת הסקוטים" אתם עשויים למצוא בשבוע הבא מועמד לכל היותר בשתי קטגוריות (איפור ותלבושות), "המועדפת" יהיה אחד הסרטים עם הכי הרבה מועמדויות, כולל לשלוש השחקניות הראשיות ולתסריט של דברה דיוויס האלמונית, שנכתב לפני 20 שנה.
סרטו דובר האנגלית החדש של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס ("לובסטר", "להרוג אייל קדוש") נראה מצוין כשמשווים בינו ובין סרט כה חלש. אבל גם הוא לא נטול בעיות. לנתימוס מביים סרטים מלאי שנאת אדם. "המועדפת" הוא סרט ארסי, חומצי ומיזנתרופי, אבל לפחות יש בו חוש הומור שחור משחור, הנותן לסרט נפח אירוני שמרחיק אותו מהעבר והופך אותו מודרני יותר. תקופתי עם אוצר מילים עכשווי.
המלכה אן (אוליביה קולמן), שגופה ונפשה חלושים, מסוגרת בארמון, נתונה להתקפי פרנויה. מחלת השיגדון (גאוט) מרתקת אותה למיטתה, ואת ענייני הממלכה מנהלת חברת ילדותה ואשת סודה, ליידי שרה (רייצ'ל וייס), שבעיקר רוצה לבצר את שליטתה במלכה.
כשלארמון באה משרתת חדשה, אביגייל (אמה סטון), בת דודתה של ליידי שרה, אשת אצולה לשעבר שמשפחתה ירדה מנכסיה, היא מתחבבת על שרה שנותנת לה תפקיד זוטר ומצילה אותה ממגורי המשרתים במרתף. אביגייל מפעילה מניפולציות כדי לדחוק את שרה ולהפוך למועדפת על המלכה, כולל כניסה למיטתה.
לנתימוס מביים סרט גדוש בהפרשות, קיא, מוגלה, צואה ודם. הנשים הן מפלצות והגברים רופסים ומצועצעים. הוא ממש מקיא לנו בפרצוף בסרט, קצת כמו הגיבורה שלו שסובלת מהתקפי בולמוס של אכילה והקאה. נדמה שמאז "טום ג'ונס" של טוני ריצ'רדסון מ־1963 לא נראה סרט תקופתי כה פרוע וחצוף, שנראה, ובכן, כה לא תקופתי.
וכך, שני סרטים תקופתיים שעוסקים בעולם שבו נשים שלטו, לא מצליחים להגיד משהו בעל משמעות למציאות ימינו, אבל מסתכמים בהבנה הבנאלית שכוח וכסף משחיתים את כולם.
תגובה אחת לכתיבת תגובה