המפץ הקטן: יורים ובוכים
הפריחה של גזענות ואלימות בעידן טראמפ גורמת למפתחות הגדולות להתבייש במשחקי האלימות שמכניסים להן מיליארדים. התוצאה: פשרות מביכות
טרבור פיליפס שנא את פלויד, הנודניק שאצלו הוא גר. ועוד יותר הוא שנא את דברה ארוסתו, שניהלה לפלויד את החיים. אחרי כמה ניסיונות כושלים לשכנע את פלויד להתמרד נגדה, הוא פשוט החליט שאין סיבה שהיא תמשיך להטיף לו מוסר. אז הוא רצח אותה. וגם את פלויד.
זאת רק סצנה אחת מתוך שלל סצנות הרג ב”Grand Theft Auto 5”, המשחק האחרון בסדרת משחקי הפשע המגה־מצליחה של רוקסטאר, אבל היא בולטת במיוחד: דברה היא בערך הדמות הנשית היחידה שמעזה לפתוח את הפה על טרבור, והיא משלמת את המחיר. אף שזו סדרה שתמיד חגגה את השערורייתי והקיצוני, מייסד רוקסטאר דן האוזר אמר לאחרונה למגזין “GQ” כי הוא שמח שהוא לא חייב להוציא את משחק ההמשך בעידן טראמפ. "לא ברור מה בכלל היינו עושים עם זה, שלא לדבר על כמה אנשים היו מתעצבנים על כל מה שנעשה", הוא אומר. רגע, פתאום היוצר של סדרת משחקים שבה נהוג לדרוס שוטרים ולשדוד חנויות מפחד להעליב משהו?
“GTA 5”, כמו משחקים רבים אחרים, קרוע כרגע בין שני קטבים: מצד אחד, מדובר במשחק שמתגאה בחופש שהוא מעניק לשחקנים — בין היתר חופש לירות בעוברי אורח, לאסוף זונות מהרחוב ואחר כך לירות גם בהן. מצד שני, איך נותנים לשחקן את כל הכיף הזה מבלי להידרדר לניהיליזם מוחלט? התשובה שלו בינתיים היא רגעי שעטנז מוזרים בתסריט. כך, למשל, באחת המשימות ב”GTA 5” השחקן צריך להוציא מידע משבוי, שדווקא מוכן למסור אותו, אבל לא מצליח בגלל שלל העינויים האכזריים שמעביר אותו הגיבור, במעין סאטירה מגושמת על מדיניות העינויים של ארצות הברית.
ורוקסטאר לא לבד. כבר לא מעט זמן העולם מנסה להבין את הגיימרים כציבור פוליטי, אבל מתמקד במיעוט הקולני של הטרולים והטוקבקיסטים האולטרה־שמרנים של תנועת "גיימרגייט". אבל עם כל הכבוד לכותרות שהם מקבלים, היוצרים לא מפחדים מתסריטים פוליטיים בגללם, אלא פשוט בגלל הסתירה המובנית בין מה שכיף לעשות במשחק לבין מה שעוזר לפתח דמות.
ולכן הרבה מפתחות נופלות בין לבין. “The Division 2”, משחק אקשן מדובר שייצא בקרוב, הוא דוגמה בולטת להתחמקות שכזאת. המשחק הקודם ספג ביקורת
חמורה על הפוליטיקה הסמויה שלו: השחקן מגלם יחידה צבאית סודית שמנסה לדכא מהומות אלימות בניו יורק. במילים אחרות, אתם חיילים שיורים על אזרחים. אז הפתרון של מפתח “The Division 2”, שמתרחש באותה מלחמת אזרחים רק בוושינגטון, היה להגיד שזה משחק "לא פוליטי". זוהי אמירה שלהגיד עליה שהיא מגוחכת יהיה חסד מוגזם.
כדי להבין עד הסוף את הדילמה של המפתחות, כדאי להסתכל דווקא על המשחק האחרון של רוקסטאר, “ Red Dead Redemption 2”, השני בסדרה שמתרחשת במערב הפרוע. "המשחק לא מדויק היסטורית ב־100%", אמר האוזר בראיון, והסביר שאי אפשר להציג באותנטיות מלאה את היחס לנשים, לשחורים ולאינדיאנים באותה תקופה מבלי שזה יהיה "מאוד לא נעים". זו לא התחמקות. RDR 2 דורש שתבלה עם הדמויות שלו 50 שעות, מה שמחייב מידת אמפתיה לגיבור. לכן הצורך לכופף את התסריט מעט ברור. כך, למשל, ארתור הגיבור, אקדוחן קשוח שהוא לא בדיוק מישהו שאכפת לו מצדק חברתי, מגלגל עיניים ונוהם אל מול כל גילוי של גזענות או סקסיזם, כאילו להמחיש לשחקן שהלב שלו במקום הנכון אבל הוא עסוק מדי במלחמת הישרדות מכדי להתערב. אלה בדיוק הנקודות שבהן התסריט של “RDR 2” מרגיש חורק ומאולץ, ועובד יותר טוב כמטאפורה לקשיים של רוקסטאר.
תגובה אחת לכתיבת תגובה