למה הפוליטיקה הישראלית לא סופרת את המנדטים של הזקנים?

כפי שהתבשרנו לאחרונה, גם בשנת 2017 עלה שיעור העוני בקרב קשישים בישראל. כיום מעל 20% מהקשישים בישראל חיים מתחת לקו העוני, ושיפור לא נראה באופק. כבר ב-2002 בוועידת מדריד התחייבה ממשלת ישראל למגר את העוני בקרב קשישים, אך לא נעשה די ונראה שהמצב רק ממשיך להידרדר. עוני קשישים הוא לא גזירת גורל, הוא קשור באופן הדוק למדיניות ממשלתית וליוקר המחייה שמרגישים כל תושבי ישראל. קשישים רבים בישראל מתקיימים מקצבת זקנה ומהשלמת הכנסה בלבד העומדים על סכום של 3,189 שקל ליחיד ללא פנסיות וללא רכוש, ומהסכום הנ"ל הם צריכים לשלם שכירות, חשבונות תרופות ומזון.

אז מה עושה הממשלה בנושא? לפני כחודש נדחתה הצעת החוק של ח"כ איציק שמולי להשוות את קצבת הזקנה לשכר המינימום. זאת אינה הפתעה שכן הצעות חוק מטעם האופוזיציה דינן במרבית המקרים להידחות – אך השאלה היא מדוע לא הוצגה תוכנית חליפית על-ידי הקואליציה. במהלך השנה החולפת גם קיבלו הקשישים תוספת של שישה שקלים לקצבת הזקנה, תוספת שיצרה מחאה ברחבי הארץ. מעבר לכך לא הועלו הצעות חוק משמעותיות בנושא עוני הקשישים.

קשישה. אוכלוסיית הגיל השלישי מונה היום כמעט מיליון איש | צילום: גיל נחושתן

בפתח תקופת הבחירות נדמה שגם במערכת הבחירות הזו איש לא יחרוט על דגל מפלגתו את הדאגה לקשישים העניים, ובכלל נדמה כי אף מפלגה לא מייחסת חשיבות מיוחדת לגיל השלישי. זאת על אף שאוכלוסיית הגיל השלישי מונה היום כמעט מיליון איש, שהם יותר מ-30 מנדטים פוטנציאלים. מעטים חברי הכנסת שפעלו לטובת אוכלוסיית הגיל השלישי במהלך הקדנציה האחרונה, ומעטים עוד יותר אלו שפעלו באופן מתמשך לחקיקת חוקים לטובת אוכלוסייה זו ולא רק בפעילות נקודתית בתחום או בהקמת ועדות הדנות שוב ושוב על אותם נושאים כבר שנים אך המלצותיהן מנותקות מהאפשרות ליישום בפועל.

אז מדוע אנו שומעים ראשי מפלגות פונים אל הורים חדשים, זוגות נשואים, צעירים ואף חיילים במהלך מערכת הבחירות, אך דווקא מאוכלוסיית הגיל השלישי השיח הפוליטי מתעלם? כנראה שמתוך הרגל. בבחירות 2006 רצה מפלגת 'גיל – גמלאי ישראל לכנסת' והייתה להפתעת הבחירות כאשר זכתה בשבעה מנדטים ונכנסה לממשלה. באופן תאורטי כל מפלגה אמורה לעסוק בין היתר באוכלוסיית הגיל השלישי לאור הפוטנציאל האלקטורלי וכיוון שמספרם הולך וגדל ועתיד להכפיל את עצמו בעשורים הקרובים, אך נראה שמפלגת הגמלאים הייתה זו ששיקפה את העניין הציבורי בנושא והראתה שהעיסוק בכך יכול לגרוף מנדטים.

בארצות הברית הבינו הגמלאים כבר בשנות ה-50 את הפוטנציאל האלקטורלי שלהם, וכבר שנים ש-AARP, ארגון הגמלאים האמריקאי, משקיע מיליונים בלובי בקונגרס על מנת להשפיע על מקבלי ההחלטות להצביע לטובת האזרח הוותיק האמריקאי. בישראל לא ראינו עד כה לובי פוליטי של התאגדות זקנים כוללת, אך אם מאבק גמלאי המשטרה הצליח השנה למרות עלותו הגבוהה זה אומר שמאבקים דומים ומאוגדים היטב אכן יכולים לחולל שינוי ולהוביל לתקצוב מתאים ממשרד האוצר.

מערכת הבחירות הנוכחית עוד תדע הפתעות רבות בחודשים הקרובים. האם בני הגיל השלישי יהיו הפתעת הבחירות פעם נוספת? זה תלוי בעיקר בשני גורמים – הפוליטיקאים וציבור הזקנים בישראל. אם הראשונים ידעו לפנות לבני הגיל השלישי ולרתום אותם למרוץ הפוליטי, הם יוכלו לזכות במנדטים חשובים נוספים, ואם השניים ייצרו לחץ על הפוליטיקאים בתמורה לתמיכה רחבה במפלגה זו או אחרת אולי נראה פה עשייה משמעותית לטובת האוכלוסייה המבוגרת ולא רק דיון על עוני וקצבאות אשר אינם משקפים את כל אתגרי הזדקנות האוכלוסייה. בכל מקרה, יגיע יום בו יתאחדו בני הגיל השלישי לכדי כוח פוליטי משמעותי במסגרת זו או אחרת, וכשזה יקרה המפה הפוליטית תאלץ להתאים את עצמה לכך, בין אם ב-2019 ובין אם בשנים הבאות.

הכותבת היא ד"ר יעל בנבנישתי, מרצה בינלאומית בתחומי מדיניות, פיתוח שירותים והטמעת טכנולוגיות לגיל השלישי וחברת הנהלת האגודה הישראלית לגרונטולוגיה