עיריית חיפה צלבה את חופש הביטוי

כל עבודת אומנות בישראל אפשר לצנזר, הכל תלוי בשאלה כמה כוח ואלימות אתה יכול להפעיל או לאיים להפעיל. זה הלקח הברור העולה מהחלטת עיריית חיפה מאתמול להסיר את היצירה "מק'ישו" מתערוכת "סחורה מקודשת" במוזיאון חיפה ולהכניס את התערוכה כולה לחדר סגור.

מתברר שבחיפה של ראש העייריה עינת קליש רותם מחלקים פרסים על בריונות.

התערוכה "סחורה מקודשת" מוצגת במוזיאון חיפה מאז אוקטובר, ועוסקת בהשתעבדות החברה וגם האמונה לסחורות וצרכנות. אין בה שום יצירה חריגה, משפילה או פרובוקטיבית במונחים מערביים. אין בה גם ביקורת על ישו אלא על עידן הצרכנות והדת שהפכה לסחורה.

מק'ישו | צילום: יח"צ מוזיאון חיפה

למרות זאת, ביום שישי הפגינו 200 איש מול מוזיאון חיפה לאומנות, ניסו לפרוץ אליו, ויידו אבנים על שוטרים. קשה מאוד להבין מדוע דווקא "מק'ישו", שהציבה על צלב את רונלד הליצן של מקדונלד'ס, גרמה לסערה בקרב הקהילה הנוצרית. מדובר במחאה אמנותית מאופקת למדי על אופי התקופה, שעושה בדיוק את מה שאומנות מחאה אמורה לעשות – גורמת למתבונן לחשוב.

ואולם מתברר שבעידן הפייק-מחאות כבר לא צריך שיהיה אפילו משהו מעליב, משפיל או בוטה ביצירה כדי שייצאו למאבק נגדה. היא יכולה להיות יצירה תמימה לגמרי ומספיק שלמישהו היא לא תבוא טוב בעיניים. בהנהגה הנוצרית הסבירו את המאבק התמוה בכך שישראל זה לא אירופה. את זה אנחנו באמת מפנימים כל יום מחדש.

בהודעת עיריית חיפה מאתמול נאמר כי "היות וחוזה ההשאלה של הפסל מק'ישו מסתיים בימים אלה, היצירה תוסר ותוחזר בהקדם". כלומר זה לא שהעירייה נכנעה לקנאים דתיים נוצריים שהחליטו שעליהם להתחרות בעמיתיהם המוסלמים והיהודים ושיתפה פעולה בצליבת חופש הביטוי וחופש האומנות; היא פשוט נזכרה שהיא מאחרת להחזיר את היצירה לספריה.

מי שהצטרפה לדרישה להסרת היצירה היתה כצפוי השרה ללוחמה בתרבות מירי רגב, ראש וראשונה לכל צנזורה וסתימת פיות. כדרכה של רגב היא גם רמזה בניגוד לחוק וללא סמכות על האפשרות של שלילת תקציבים.

עינת קליש רותם | צילום: YNET

אלא שבסופו של דבר זו היתה ראשת העיר החדשה של חיפה, קליש רותם, שהתקפלה. בעירייה טוענים שהיא עשתה זאת מחשש להפגנת אלפים שתוכננה להערב ןלשפיכות דמים. זו טענה שאפשר להעלות כמעט בכל מאבק חברתי סוער, כך שמומלץ לפוליטיקאים לגזור ולשמור.

העירייה אף הגדילה לעשות והודתה לראשי הכנסיות על הרצון למנוע אלימות והתנצלה על עוגמת הנפש. אם יש היבט חיובי בסיפור הזה הוא השוויון: הממסד הישראלי היהודי הוכיח שהוא יודע להתקפל ולהכנע לסחטנות דתית נוצרית בדיוק כמו שהוא יודע לעשות את זה בפני סחטנות חרדית.

החומרה היתרה בהתקפלותה של העירייה היא התקדים - הכלל שנקבע הוא שקנאים דתיים יכולים להביא לסילוקה המלא של יצירת אמנות. ברגע שעיריית חיפה קבעה את הרף הגבוה הזה, כל פורע יודע שהוא מסוגל להשיג צנזורה מלאה. מדוע שיסתפק בפחות?