הסרט "הסודות של ליהמן ברדרס": הכבשים מוול סטריט

לא מעט סרטים - תיעודיים ועלילתיים - נעשו בשנים האחרונות על המשבר הזה, כשהבולט שבהם היה "מכונת הכסף" של אדם מקיי, שזכה ב־2015 בפרס האוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. אם "מכונת הכסף" התמקד באותם מעטים שקלטו ששוק הנדל"ן עומד לקרוס, ועשו מיליארדים מהיכולת שלהם לראות את הנולד, סרטה התיעודי של דשאם מתמקד במיעוט אחר: המיעוט שקלט שמשהו לא בסדר וניסה להתריע על כך, ושילם על כך מחיר כבד. הסרט מביא עדויות מצמררות של עובדים מהבנק שחשפו שחיתויות כבר ב־2005, זיהו את סימני האזהרה המוקדמים של משבר משכנתאות הסאב־פריים וניסו להזהיר את המערכת.

"סיפורים על כסף הם תמיד מרתקים כי הם חושפים עלינו כל כך הרבה", אומרת דשאם בראיון ל"כלכליסט". "האתגר הגדול ביותר היה למצוא דרך לעשות סרט באורך מלא שהוא שונה מהסרטים האחרים על הנושא. ניסיתי לחשוב על הנושא הפיננסי מזווית אחרת, מזווית אנושית. היו כמה סרטים שעסקו בנפילת ליהמן ברדרס, אבל עד כה הסיפור מעולם לא סופר מנקודת המבט של חושפי השחיתות".

בסרט היא חושפת, בין היתר, את סיפוריהן של עובדות זוטרות בחברה שאיבדו את עבודתן וסבלו מאיומים, הטרדות מיניות והכפשת שמן ברמה כזאת שלא יכלו יותר לעבוד בשום מקום אחר לאחר מכן. "זה לא יאומן שעשר שנים מאוחר יותר חייהן של הנשים שעבדו בחברה וניסו לחשוף את השחיתות עדיין הרוסים", אומרת דשאם. קל להתחבר לדמויות הללו ברמה האישית והן הופכות את הסרט למסמך אנושי עצוב ומזעזע, שגם מי שלא מבין יותר מדי בכלכלה יכול למצוא בו עניין.

הגורילה שותק

 

ליהמן ברדרס היה מוסד מכובד ואמין שפעל במשך 158 שנה, שבהן הפכה לבנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארצות הברית — מה שכמובן הגדיל את ההלם מהעובדה שהוא צבר הפסדים של מעל 600 מיליארד דולר, ופשט רגל. עשור לאחר מכן נותרה עדיין תלויה באוויר השאלה — האם המנהלים הבכירים בחברה ידעו על המתרחש בתוכו, יכלו לחזות את המשבר שעומד להגיע וניסו למצוא דרכים לעצור אותו?

ריצ'רד פולד, מי שהיה יו"ר ומנכ"ל ליהמן ברדרס האחרון וכונה "הגורילה", מוצג בסרט כאיש וול סטריט מבריק ואכזר, חסר לב, חסר מוסר ומורם מעם. בזמנו הוא כיכב ברשימת "25 האנשים האשמים במשבר הכלכלי" של המגזין "טיים", אך מעולם לא הורשע בדבר. דשאם כמובן ניסתה לראיין אותו לסרט, אבל "הוא אף פעם לא אמר כן לאף כתב", היא אומרת. לשמחתה, היא יכלה להשתמש בסרטה בנאומים הפסיכיים שלו. "אני מוכרחה לומר שיש להם יותר כוח מאשר אם הוא היה מתראיין".

הסכנה בטראמפ

 

דשאם מתעניינת בנושא עוד מהימים שהובילו למשבר הכלכלי העולמי. "ב־2007 ביימתי כתבה בקליפורניה על הלוואות סאבפריים — הלוואות הניתנות ללווים שאינם עומדים בקריטריונים לקבלת משכנתאות רגילות ולכן ניתנות בשער ריבית גבוה יותר", היא נזכרת. "ערב אחד נאלצתי לבשר לאישה שמעקלים לה את הבית. קראתי את הידיעה על זה בעיתון מקומי, אבל לה לא היה מושג שזה קרה. כעבור עשר שנים רציתי לשוב לשורשי האסון הזה ולנסות להשיג צדק לאלה שניסו למנוע אותו".

הסרט מסתיים בצילום של דונלד טראמפ ב־2017 חותם על צו לביטול חוק "דוד־פרנק" שהגביר את הרגולציה על המגזר הפיננסי בארה"ב — חוק שנולד בעקבות המשבר הפיננסי של 2008.

זאת אזהרה לכך שכל זה יכול לקרות שוב בעתיד?

"בדיוק. אני מדברת על ההווה ועל העתיד תוך שאני מתבוננת על העבר. המנגנונים שגונו על ידי כל העובדים לשעבר של ליהמן ברדרס עדיין פועלים כיום, והאנשים שיצרו אותם עדיין פעילים היום בחברות אחרות".

את מזהה הקבלות בין ריצ'רד פולד לדונלד טראמפ?

"שניהם מסוכנים, אנוכיים ומלאי היבריס. הם לא מסוגלים להקשיב לאף אחד חוץ מאשר לעצמם".

הבמאית ג'ניפר דשאם: "אני מתבוננת בעבר, אך מדברת על ההווה והעתיד. המנגנונים המגונים והאנשים שיצרו אותם עדיין פעילים בחברות אחרות"

מתוך הסרט. "הסיפור מעולם לא סופר מנקודת מבטם של חושפי השחיתות"