טס ואחיותיה: העונה החדשה של "האחיות המוצלחות שלי"

העונה השלישית של "האחיות המוצלחות שלי" עלתה ביום חמישי האחרון ב־yes קומדי ונפתחה לצפיית בינג'. אחרי שנתיים שבהן העבירה האחות הצעירה מור את חייה בבסיס היא עוברת לתל אביב, מתכננת את הטיול שאחרי הצבא, מעיפה את החבר הקמצן והאגואיסט, מפסיקה להיות חמוצה'לה, מתחילה לבלות עם האחיות שלה (נלי תגר ודנה סמו) ומתרגשת בלידה של קארן. "מור משתנה ויוצאת לדרך חדשה", מספרת השחקנית טס השילוני, שמגלמת את דמותה. "היא מחייכת, שמחה, חיה, כבר לא כלואה בסיטואציה שמדכאת אותה ויש לה גם חברה חדשה (הדס בן ארויה) שמכירה לה את העולם האמיתי".

מימין: הבמאי גורי אלפי והאחיות דנה סמו, נלי תגר וטס השילוני על הסט. "סדרה שמראה הכל" | צילום: באדיבות yes

במידה מסוימת מור עוברת תהליך דומה לזה שעברה השילוני בחייה. בשל מחלת סוכרת הנעורים שבה לקתה בילדותה היא לא גויסה לצבא, וגם ניסיונותיה הבלתי פוסקים להתנדב ולעשות שירות לאומי נתקלו בקיר של בירוקרטיה. "נכנסתי לדיכאון כי נשארתי לבד בעיר בלי מסגרת, לא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי. אחרי שלושה חודשים שבהם לא יצאתי מהבית הבנתי שאני חייבת להתחיל לעבוד. התחלתי למלצר בכל מיני מקומות עד שהגעתי לקפה שלג".

בשלג גילו אותה התסריטאיות נועה ארנברג וגלית חוגי והזמינו אותה לאודישן. "קראתי את התסריט אמרתי לעצמי 'פאק! הדמות הזאת היא אני. ככה אני מדברת, אלה משפטים שלי, אני לא עושה תפקיד. קצת שמנמנה, לא מתאפרת, אוהבת חטיפים. אני מלכת החטיפים. גם גלגולי העיניים לא כתובים בתסריט. זו פשוט אני".

"אני בכלל לא שחקנית"

השילוני נולדה וגדלה בתל אביב. היא למדה קולנוע בעירוני א', בגיל 12 כבר היתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידה בסרט "הדברים שמאחורי השמש" וגם שיחקה בערוץ הילדים, אבל אף פעם לא חלמה להיות שחקנית. "הכל קרה במקרה. אני מאשימה את תל אביב שהיא קיבוץ של אמנויות. אני אמביוולנטית מאוד כלפי התחושה שלי כשאני משחקת. יש בי היכולת אבל אני לא שחקנית, אני לא נלחמת על זה. שחקן צריך לעבוד בלהיות אתה, וכל מה שאני רוצה זה לא להיות אני. הקידום העצמי והמעמד של 'אני פה ותכירו בי' גורמים לי חרדה. בשבוע הראשון על הסט אנשים לא ידעו שאני אחת האחיות. ישבתי בצד בשקט".

השתנית מאז העונה הראשונה?

"צברתי הרבה ניסיון. בפרימיירה של העונה הראשונה רבע שעה לפני ההקרנה בכיתי בבית בהתקף חרדה. לפרימיירה של העונה השלישית כבר הגעתי נרגשת וחזקה יותר. בזמן הזה גם נפתחתי נפתחתי לעולמות חדשים והכרתי אנשים חדשים, והחלטתי ללכת ללמוד מה שמעניין אותי (מדיה דיגיטלית בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב — מנ"ש) בלי להתחשב בקריירת המשחק הפוטנציאלית או בחיים החברתיים שלי. ככה גם מור, בעונה הראשונה נשבר לה הלב מבן גיגי, בשניה יש לה חבר והיא מעזה "לבגוד בו", אבל מתייסרת על כך, ובשלישית היא עוד חיה את הכאבים האלה אבל ממקום אחר, מפוכח יותר וחזק יותר. היא מוצאת את הדרך שלה לנקום במי שזלזל בה כשהיתה חסרת ביטחון, החברה החדשה שלה נותנת לה גב וכוח ופותחת בפניה את העולם העצמאי ובסופו של דבר גם את התובנה שהיא צריכה להיות נאמנה לעצמה ולא תלויה באף אחד".

"יותר מדי צינית לגורי"

את הסדרה מביים גורי אלפי, מושא הערצתה של השילוני. על השאלה איך השתלב גבר בתוך היצירה הנשית אומרת השילוני: "גורי מאוד רגיש, מחובר לצד הנשי שלו ואבא לארבע בנות. בתסריט היתה סצנה שבה מור מדמיינת את האונס הקבוצתי שלה, שנכתבה באופן הומוריסטי מאוד. הבנתי את הבדיחה כי אני זוכרת מה זה לעבור ליד קבוצת גברים לבד בחושך ולהריץ סיוט בראש. אבל לגורי היה קשה מאוד עם הסצנה והיא לא נכנסה. יש המון ציניות בסדרה אבל מבחינתו זה עבר קו אדום".

בחודש הבא תתחיל השילוני לצלם את התפקיד הבא, בסדרה "חיה", ילדה דתייה שמוכרת כליה. בינתיים היא מקווה שתהיה עונה רביעית ל'אחיות', שמבחינתה יכולה להימשך לנצח. "זו סדרה שמראה הכל, גם את הדברים הכי מגעילים שאין בטלוויזיה".