השוואת המחירים החדשה של משרד הכלכלה היא השוואת בחירות

כשהבחירות נושפות בעורף והבעיה המרכזית שמונחת לפתחו של משרד הכלכלה — יוקר המחיה — לא טופלה לאורך קדנציה ארוכה, חייבים לשלוף ארנב מהכובע. הארנב הנוכחי של שר הכלכלה אלי כהן הוא סקר מחירים לא מקצועי, שנועד לספק לציבור תשובה כללית ולא מבוססת לשאלה באיזו רשת המחירים נמוכים יותר.

שר הכלכלה, אלי כהן | צילום: עמית שעל

יוזמת משרד הכלכלה מבוססת על ההכרה המאוחרת בכך שפרק שקיפות המחירים בחוק המזון פשוט נכשל. הפרק חייב את הקמעונאים לפרסם את מחירי המוצרים בכל הסניפים, ובפועל שימש לתיאום מחירים לכאורה בין הקמעונאים ולא את הציבור.

במשרד הכלכלה החליטו שאם הצרכן לא מאמץ את הכלים המסורבלים שניתנו לו להשוואת מחירים, המשרד פשוט יערוך סקרי מחירים בעצמו. במקום, נגיד, לנסות לעורר תחרות אמיתית בין הקמעונאים או לתקן את הכלים.

כך, במקום לפעול לפתיחת השוק לתחרות או לטפל במונופולים, במשרד הכלכלה העדיפו להרכיב סל של 68 מוצרי בסיס שמהווים חלק קטן מסל הקניות של משפחות ישראל. ואז מה? לבדוק את מחירי המוצרים בסל באחד מאתרי השוואות המחירים הפתוחים לציבור, ושהציבור לא ממש מסתער על השימוש בהם.

אלא שהמחירים שנכללו בבדיקה הם ממוצעים של כל סניפי הרשתות שנבדקו, כך שאין להם שום משמעות עבור הצרכן, שכן הרשתות מוכרות את אותו מוצר במחיר שונה באזורים שונים בארץ.

מעבר לכך, גם אם המחיר הממוצע היה מסוגל לספק אומדן כלשהו לגבי מדיניות התמחור של הרשת, הרי ברגע שהקמעונאים יודעים מהם אותם 68 מוצרים הנכללים בבדיקה — הם יוכלו בקלות להוריד את מחירם. על הורדת מחירים זו יחפו הרשתות בהעלאת מחירי מוצרים אחרים, שלא נכללים בבדיקה, והציבור צפוי לשלם עליהם יותר.

בשורה התחתונה, המהלך של משרד הכלכלה צפוי לקשור לקמעונאים מסוימים כתרים של מחירים זולים בלי שנדרשו לעשות שום צעד ממשי להורדת מחירים. והצרכן? הוא יישאר להתמודד עם יוקר מחירי המזון והכוח של הקמעונאים.