וישחקו הנערים לפנינו

קידום של שחקני נוער לבוגרים מצריך תהליך שיטתי של פיתוח שחקנים ומערכת סובלנית שיודעת להכיל את הטעויות שלהם. למרות שהפוטנציאל קיים, אנחנו לא רואים יותר מדי כשרונות צעירים בגלל כל מה שהספורט הישראלי לוקה בו – אין סבלנות, יש לחץ אדיר לתוצאות מידיות וחסר ניהול שיטתי של תהליכים ארוכי טווח הנדרשים כדי לפתח שחקנים צעירים. למרות זאת נראה שאנחנו חוזים בתחילתו של עידן פריחת הדור הצעיר בכדורגל. איך זה קורה? לפעמים אילוצים ורצף אירועים לא מתוכנן עושים את כל השינוי.

מכבי חיפה. שינויים למטה ולמעלה | צילום: עוז מועלם

קוביית מזל ראשונה: מגבלות הפייר פליי הפיננסי אילצו את מכבי ת"א לשלב יותר שחקני נוער. פרדוקס של כסף גדול שגרם לצמצום הוצאות כתוצאה ממגבלה חיצונית. כתוצאה מכך, מועדונים אחרים רואים שזה אפשרי לשלב שחקנים צעירים, להאמין בהם ולהצליח. המזל הוא שזה קרה במועדון עם שלד ניהול לא ישראלי (בעלים, מנכ"ל, מאמן, מנהל מקצועי של מחלקת נוער, ועוד בעלי תפקידי מפתח במועדון) שיכול לנהל תהליכי התפתחות של שחקנים לאור האילוץ. מה עכשיו יקרה? מועדונים אחרים שמשוועים לחסוך בעלויות ינסו לחקות אותם וישלבו שחקנים צעירים בהרכב הקבוצה הבוגרת. מזל זה דבר טוב אבל הוא צריך לפגוש יכולת ניהולית ואימון שחסרים במועדונים אחרים ולכן לא תהיה הצפה של עשרות שחקנים צעירים ומבטיחים, אבל מתוך הכמות סביר להניח שיתגלו כישרונות נוספים.

קוביית מזל שניה: מחזוריות. כתוצאה מאותם תחלואים ניהוליים ותרבותיים נוצר בור של שחקנים שהתקשו לעשות את קפיצת המדרגה לבוגרים. הדור שמוביל את הכדורגל בארץ כבר לא צעיר; ביברס נאתכו, ערן זהבי, בירם כיאל, תומר חמד, שרן ייני ואחרים כבר חגגו 30, אפילו בן שהר אוטוטו 30. זה הזמן של הצעירים למלא את הוואקום כאשר השחקנים הותיקים עדיין כאן כדי לחנוך אותם בתהליך. במלים אחרות, אם אתה שחקן בן 17 די הרווחת מתזמון טוב.

קוביית מזל שלישית: הלכה הליגה. בגלל הפערים בין מכבי תל אביב ליתר הקבוצות (ניהול, כבר אמרנו?) כל הפרשנים מדברים על כך שנסגרה האליפות. זה מאפשר לקבוצות אמצע הליגה שלא מעורבות בקרבות תחתית לתת זמן במה רב לצעירים עם פחות לחץ שיכול לסייע להתפתחות ההדרגתית שלהם. זה לא היה קורה בעונה "רגילה" והעונה יש לקבוצות אמצע טבלה מה להציע מבחינת השחקנים הצעירים. מה שמעביר אותנו לשתי הקוביות הבאות.

קוביית מזל רביעית: המצב של מכבי חיפה. למועדון יש מוטיבציה גבוהה לייצר קבוצה ביתית ולהרגיע במעט את התסכול הממושך של האוהדים. האליפות מזמן לא רלוונטית, התחתית קצת התרחקה (למרות שאין לדעת כלום כאשר מדובר במכבי חיפה) ובנוסף לכך, מרקו בלבול עבד שנים רבות עם השחקנים הצעירים ויכולים לראות ברכה לעמלם בשנים האחרונות. זאת בשורה משמעותית לכדורגל הישראלי כיוון שרוב הכישרונות הצעירים נמצאים במכבי תל אביב ובמכבי חיפה.

קוביית מזל חמישית: הפועל באר שבע. נכון יותר "האקדמיה הפועל אתלטיקו באר שבע". כאן קיים פוטנציאל אדיר של כל הדרום שיכול להתפתח ולהיות מעצמה. שנים מדברים על הפועל באר שבע כקבוצה בוגרת מובילה ללא מחלקת נוער מבוססת אבל המצב יכול וצריך להשתנות. לקוביית המזל קוראים עידן עופר שרכש אחוזי שליטה משמעותיים באתלטיקו ובעל מוטיבציה להשקיע בדרום (לא ניכנס לסיבות) וניתן לשער ששיתוף הפעולה האסטרטגי של באר שבע עם אתלטיקו - שכולל מאמנים מאתלטיקו בישראל, כולל מאמן קבוצת הנוער - לא היה קורם עור וגידים בהיקפים כאלו. אתלטיקו מדריד יודעת לפתח כשרונות ואנשי האקדמיה הגלובאלית שלה הם מנהלים בעלי שיעור קומה. מצד שני, המנהלים בהפועל באר שבע הם אנשים פתוחים ללמידה (דבר לא שגרתי בנוף המקומי) ולכן יש מקום לאופטימיות זהירה.

קוביית מזל שישית: מואנס דאבור. שנים שלא היה שחקן ישראלי שיתקן את הרושם שהותיר השחקן הישראלי בחו"ל. תהליך העלייה המרשים של דאבור ממכבי אחי נצרת בגיל 17 ועד לרמות הגבוהות של הכדורגל האירופאי יוכל לפתוח את הדרך לעוד שחקנים ישראלים שהמועדונים האירופאיים יתחילו לגלות בהם עניין. ההצלחה של דאבור היא לא מזל כמו התזמון של ההצלחה ביחס לקוביות המזל האחרות.

כל הטוב הזה מגיע מסיבות חיצוניות וכתוצאה מרצף אירועים לא מתוכנן, ומיותר לציין שמזל טוב לא נשאר הרבה זמן ללא שיפור הכרחי באיכות הניהול והאימון בארץ ועבודה שיטתית ומעמיקה.

הכותב הוא יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים, מוביל תוכנית לניהול ספורט בתואר שני למנהל עסקים בקריה האקדמית אונו