גזרות ה-Forward של ווטסאפ: הסיבה האמיתית היא כסף

לא על הפייק לבדו

אתמול הפתיעה ווטסאפ את כל העולם כשהודיעה שמעתה, אי אפשר לבצע העברת הודעה (פורוורד) ליותר מחמישה נמענים בו זמנית. ההפתעה היתה כפולה: עד כה, סיפקה ווטסאפ רק שינויים חיוביים - הרשאות חדשות לאדמינים בקבוצות, כלי ממשק שונים, ואפילו הפרסומות שנודע שתציג יופיעו בשורת הסטטוס באפליקציה, רכיב שאף אחד לא מרגיש בו. והנה פיצוץ: ווטסאפ לוקחת מאיתנו משהו. המטרה המוצהרת שלה היא לצמצם הפצת פייק ניוז דרך שיתופים לא-מושכלים של שקרים.

השיתופים הללו קיימים בכל העולם, אך הפכו לבעייה עבור החברה בגלל השוק ההודי: משתמשים באזורים כפריים של המדינה הפיצו מיני שמועות שהובילו למקרי לינץ' ורצח. עד כדי כך האמינו המשתמשים לשמועות הנפיצות, שמשטרת הודו עברה בין הכפרים והזהירה אנשים מפני הודעות הסתה. פייסבוק, בעלת ווטסאפ, הבינה שיש פה בעיה ושלחה צוותים שביצעו מופעי בידור לימודיים, בהם הוסברו סיכוני הפייק ניוז.

ואתמול הפכה ווטסאפ לפייסבוק, כלומר לחברה שלא אכפת לה מהמשתמשים והרגליהם ופשוט מחליטה וחותכת. בפועל, ההחלטה מקשה על מי שרוצה להפיץ תוכן דרך העברות פורוורד, אבל עדיין אפשר לעשות זאת - פשוט חמישה בכל פעם. כשקצת יותר קשה להפיץ את התוכן, אולי יחשוב המשתמש פעמיים על כך, ואולי אף יבחן אותו ביתר ביקורתיות לפני שהוא מפיץ הלאה. או לפחות, כך מקווה פייסבוק.

אבל יש עוד סיבה, בולטת במיוחד, לשינוי הזה. לווטסאפ יש אחות קטנה וצולעת בשם ווטסאפ לעסקים; היא מאפשרת תקשורת ישירה בין ארגונים ולקוחותיהם, חיבור לתשתיות עסקיות שונות וכן - גם הפצה של הודעות ללא מגבלה. היא עולה כסף, ולכן מעדיפים ארגונים את ווטסאפ הסטנדרטית, החינמית והאהובה.

והנה בא שינוי שיוכל לדחוף אותם לעבר ווטסאפ לעסקים. פייסבוק קנתה את ווטסאפ לפני כחמש שנים ב-19.3 מיליארד דולר, וידעה שעליה להרחיק את הפרסומות מהמשתמשים כדי שלא יעברו ליישומי צ'ט אחרים. אני יכול להבין את החברה: ההחלטה החדשה מבצעת הפרדה אלגנטית בין גולשים פרטיים ועסקיים, ואולי בעזרתה תצליח פייסבוק סוף סוף לעשות כסף מווטסאפ.

דבר אחר שאני פחות מבין הוא הדרך בה חשפה ווטסאפ את הרפורמה: הצהרה כללית ביותר, במסגרת כנס בג'קרטה. אנשים לא ידעו, למשל, האם מדובר רק בהעברת הודעות פורוורד או גם בהפצת הודעות בתוך קבוצות, או האם אדמינים מקבלים פטור מפילטר חמשת הנמענים. להבא, אני מקווה ששינויים שתעשה החברה ילוו בפוסטים מסבירים בבלוג שלה, או לפחות רענון לעמוד השאלות והתשובות.

כולם רוצים שירים פשוטים

ניתוח של אתר קוורץ מראה נתון מעניין בתחום המוזיקה הדיגיטלית: השירים הולכים ומתקצרים. בין 2013 ל-2018 התקצרו השירים הממוצעים במצעד בילבורד 100 משלוש דקות וחמישים שניות לשלוש דקות וחצי.

שישה אחוזים מהשירים המובילים במצעד היו קצרים משתי דקות וחצי בשנה שעברה, לעומת אחוז אחד ב-2013. קחו למשל את קנדריק למאר: אלבום הפריצה שלו מ-2013 כלל שירים באורך ממוצע של יותר מחמש דקות ו-37 שניות ואף שיר לא היה קצר משלוש דקות וחצי. ואלבומו האחרון? האורך הממוצע הוא שלוש דקות ו-57 שניות.

זה לא קורה בגלל שהיוצרים נהיים עצלנים; הסיבה היא ששירותי הסטרימינג פשוט הצליחו לשנות את מבנה השירים. כ-75% מכל הכנסות תעשיית המוזיקה האמריקאית בשנה שעברה הגיעו מספוטיפיי, אפל מיוזיק, פנדורה ודומיהם. זאת, כשב-2013 עמד הנתון הזה על 21% בלבד. אין מספרים מדויקים על רווחי האמנים, אך לפי הערכות ספוטיפיי משלמת לזמרים בין 0.004 ל-0.008 דולר לכל השמעה של שיר. אז בעצם, הרבה יותר משתלם להכין אלבומים עם יותר שירים, שהם קצרים מבעבר. 

כנראה שהסטרימינג הוא לא הסיבה היחידה להתקצרות השירים; לצעירים יש טווח קשב שהולך ומתקצר, דבר שמתוחזק היטב בעידן המדיה החברתית בו אנו חיים. אישית, אני קצת סנוב-מוזיקה שאוהב שירים ארוכים ומורכבים, אבל גם אני חייב להודות שאין משהו רע בשירים קצרים יותר; אם הכתיבה טובה, הביצוע טוב והתזמון מוצלח - גם שיר של שתי דקות יכול להיות נהדר.   

קצרצרים

1. סדרות משטרה כמו CSI ודומותיה תמיד מציגות טכנולוגיה מדהימה שיודעת להתאים בין תמונות, לזהות חשודים ולפתור כבמטה קסם אתגרי תסריטאות; ל-FBI יש תוכנות שמסייעות בחקירה בעזרת התאמה בין תמונות ישנות ותצלומים חדשים, והסוכנות טוענת שהן מדויקות ונהדרות. ואולם, מומחי עיבוד תמונה וארגוני הגנת פרטיות טוענים שהתוכנות מזייפות ושאין להסתמך עליהן ככלי קביל משפטית, אלא רק ככלי עזר לחקירה. בנוסף, טענו המקטרגים שהסוכנות מגזימה ביכולות התוכנות - מה שגורר שאננות בקרב הבלשים, מעצרים שלא לצורך והטרדת אזרחים. עם כל הכבוד ל-FBI, אני בצד של מומחי עיבוד התמונה; בילוש הוא אומנות, וגם כלים שמסייעים לעבודת החוקר אינם פתרונות קסם - כבר נחשפו שיעורי טעות של יותר מ-90% בתחום תוכנות זיהוי הפנים, למשל.

2. בשנה האחרונה הגיעה לשיא המודעות הציבורית לזוועות תרבות האונס; קמפיין MeToo הראה עד כמה נרחבת התופעה, ומפורסמים רבים הואשמו בתקיפה, הטרדה ואונס. כל כך הרבה, שקצת קל לשכוח: כן, מקרה הארווי וויינסטין היה גדול ובולט, אבל זוכרים שגם ז'רארד דפארדיה נחקר באשמת באונס? והבמאי לוק בסון? והקוסם דיוויד קופרפילד? תוסף דפדפן חדש יסמן עבורכם שמות של אנשים שנחקרו או נשפטו על פשעי מין שכאלה. מי צריך את זה? אני. אני וכל מי שחושב שמעשים כאלה ראוים לכל גנאי, ומאוד יכעס על עצמו אם ישכח שאיזה סלב אקראי הרס למישהי את החיים.

3. פייסבוק הודיעה שתתרום 7.5 מיליון דולר להקמת מרכז למחקר אתיקת בינה מלאכותית. הסכום יועבר בהדרגה במהלך חמש השנים הקרובות לאוניברסיטה הטכנית של מינכן, שתפעיל את המרכז. הוא יעסוק בגבולות אתיים בתחומי הבריאות הדיגיטלית, העסקים, הייצור, התוכן וכלכלת האינטרנט. אין לי דבר נגד חברות עשירות שתורמות למטרות טובות, אך אני מקווה שפייסבוק לא תהיה מעורבת בתכנים עצמם; בשנה האחרונה היא הוכיחה עד כמה היא רחוקה מכל גבול אתי, וטענה שרכיבי בינה מלאכותית יפתרו לה את כל הבעיות. רק זה חסר לנו: חותמת אקדמית לאתיקה של פייסבוק, מטעם פייסבוק.