להגמיש גיל הפרישה לעניין ביטוח לאומי
מוגש מטעם DUN'S 100
דמי הביטוח מחושבים כשיעור מהכנסת המבוטח (בכפוף לתקרה), אך לאחר פרישה כולם מקבלים קצבה אחידה המותנית רק באורך תקופת הביטוח וללא תלות בכמה שילם המבוטח הביטוח ממלא בכך תפקידו בהבטחת הכנסה מינימאלית לכל.
הזכאות לקצבה מותנית בוותק מזערי של 12 שנות ביטוח והחוק מאפשר צבירת תוספת לקצבה הבסיסית של 2% עבור כל שנה העולה על 10 שנים. התוספת מוגבלת ל-25 שנה כלומר מי שעבד 35 שנה או יותר יזכה לתוספת מרבית של 50% לקצבתו הבסיסית. מי שלא השלים 35 שנות עבודה טרם פרישתו מקבל תוספת נמוכה יותר.
אם המבוטח ממשיך בעיסוקו מעבר לגיל הפרישה האחיד הוא זכאי לתוספת נוספת בשל דחייה בתחילת קבלת הקצבה. התוספת בגובה 5% מוגבלת ל-5 שנים כלומר עד 25%. עם חקיקת חוק גיל הפרישה הוגבלה התקופה המרבית לגברים לשלוש שנים דהיינו ל-15% בלבד (בשל טעות וחוסר תיאום בין החוק החדש והביטוח הלאומי).
הכללים נקבעו לפני שנים כשגיל הפרישה המקובל היה נמוך ולא שונו מאז. ההגבלה אינה מעודדת המשך השתכרות אקטיבית של שכירים ועצמאיים. תוחלת החיים התארכה ורבים מעוניינים כיום להמשיך מעבר לגיל הסטנדרטי. ביטול תקרת שנות הצבירה תעודד רבים להמשיך ולעבוד. הביטול יגדיל גם ההכנסות המוסד ויעזור לרבים לקבל קצבה גדולה יותר שתחילת קבלתה תידחה. האינטרס הלאומי מחייב לעודד אנשים להמשיך בעיסוקם כל עוד הם רוצים ומסוגלים.
לכן מוצע:
1. לבטל הגבלת הגיל לצבירת התוספת הרגילה מעבר לגיל הפרישה על מנת לאפשר למי שעבד פחות שנים בעבר להמשיך ולצבור וותק עד 35 שנה. הדבר יאפשר גם למי שלא היה מבוטח מספיק זמן להמשיך ולצבור שנות ביטוח.
2. לבטל גם את התקרה לעניין התוספת בשל דחיית קבלת הקצבה ולאפשר לצבור וותק נוסף שיזכה בתוספת מעבר ל-25%.
מודגש כי דחיית הקצבה צריכה להתבצע לפי בחירתו של המבוטח ולבקשתו בלבד.
הכותב נחום פריידקס, ממשרד פריידקס ושות, רואי חשבון , היה נשיא לשכת רואי חשבון ומרצה בכיר למיסים באוניברסיטת ת"א
תגובה אחת לכתיבת תגובה