צילום: גטי אימג'ס
דו"ח טכנולוגי
האשלייה של צוקרברג: האם הציבור באמת רוצה פרסום ממוקד?
נתונים שפרסם הניו יורק טיימס מראים שהציבור האמריקאי התנגד לאיסוף מידע כתנאי למיקוד מודעות עוד הרבה לפני שזה היה קול; ממשלת סין עשויה להגיב בעוצמה למהלכי ארה"ב נגד וואווי; ובית המשפט דוחה את תוכנית הפיצויים שהציעה יאהו על הפריצה לשרתיה
מנכ"ל של נהר במצריים
בשבוע שעבר פירסם מארק צוקרברג מאמר בוול סטריט ג'ורנל, מאמר שתורגם בכלכליסט ועיקריו דברי הגנה מפני הגבלת איסוף המידע בפייסבוק. זה לא שיש תוכנית קונקרטית לצערי, אך מחוקקים באירופה ובארה"ב מדברים על כך לא מעט ומי יודע, אולי יקבלו שכל ויתחילו להגן על הציבור מפני משאבת המידע הצוקרברגית.
מה אמר מנכ"ל הרשת החברתית להגנתו? שמשתמשים רוצים פרסומות, ורוצים שהן יהיו ממוקדות ורלוונטיות, ושבשביל זה חייבים לאסוף כל פיסת מידע פרטי - כדי שאנשים יקבלו את מה שהם רוצים.
כשקראתי את דבריו, גלגלתי עיניים בעוצמה כזאת שפחדתי שייתקעו לי; מה שהם רוצים? באמת? אתה בטוח, מר חברה-שניזונה-מפרסומות? בניו יורק טיימס עשו יותר מלגלגל עיניים: סקרים שערכה המערכת ב-2009 ו-2012 הראו עוד אז שרוב האמריקאים לא מעוניינים בפרסום מקוון ממוקד, אפילו בלי לדעת שהוא נשען על ריגול מקוון חסר גבולות. השורה התחתונה היא שאנשים לא מוכנים להקריב את הפרטיות שלהם בשביל לקבל פרסומות שנתפרו עבורם, מודעות פוליטיות שנתפרו עבורם, תוכני חדשות שנתפרו עבורם ואפילו קופונים והנחות אישיים.
61% מהמשיבים סירבו לקבל פרסומות, 56% סירבו לקבל חדשות, 86% סירבו לקבל תוכן פוליטי ו-46% סירבו להנחות וקופונים. לאחר קבלת התגובות, סיפרו הסוקרים לכלל הנשאלים - גם לאלה שדווקא רצו פרסום ממוקד - על כלי הניטור שצריכה פייסבוק להפעיל כדי להשיג את המידע הנדרש לביצוע ההתאמה האישית. אתם יודעים, כפתורי הלייק שמגלים באילו אתרים ביקרתם (שמתם לב פעם שיש כפתורים כאלה גם באתרי פורנו?), הניטור של ההודעות שכתבתם וקראתם במסנג'ר, מיקום המכשירים שלכם, פוסטים, תמונות ועוד. התוצאות השתנו קצת, בלשון המעטה: 68% עד 84% הביעו התנגדות לפרסומות, 89% עד 93% התנגדו למודעות פוליטיות, 64% עד 83% התנגדו לחדשות ו-53% עד 77% ויתרו על ההנחות והקופונים.
לראיית הניו יורק טיימס, הציבור האמריקאי יודע שהמפרסמים מנטרים את פעולותיו ועמדותיו, לא מבין איך זה עובד ולא מרגיש בנוח עם העניין. בנוסף, חוששים האמריקאים מאפליה על רקע כריית מידע, דבר שבא לידי ביטוי למשל, בקבלת הלוואות ושירותים פיננסיים.
הסקרים ההם כללו עוד שאלה מעניינת מאוד: מה צריך להיות עונשה של חברה שהשתמשה במידע אישי של אנשים בצורה שמנוגדת לחוק. 38% השיבו שעליה לממן מאמצים לשיפור הפרטיות, 35% השיבו שמנהליה צריכים להישפט ולהיאסר אם יימצאו אשמים, 18% השיבו שעל החברה להיסגר, 3% השיבו שאין צורך להעניש את החברה כלל ו-6% השיבו שאינם יודעים.
פייסבוק והמפרסמים יכולים לגחך אל מול הנתונים הללו ולטעון שבעשר השנים האחרונות השתפרו שירותי הפרסום פי מיליון, ועכשיו המודעות הרבה יותר רלוונטיות, וכבר אין סיבה לשנוא אותן או להגן בכזו קנאות על הפרטיות המקוונת שלנו. אבל העובדה היא שאנשים לא שנאו את הפרסום הממוקד משום שלא היה ממוקד מספיק, אלא בגלל שהיה - ומחירו היה גבוה מדי.
כולנו רוצים מכונות שיבינו אותנו, יעשו מה שאנחנו מצפים מהן ויספקו לנו פתרונות מותאמים אישית בלי שנצטרך לבקש - אבל בתנאי קריטי אחד: שהן יעשו זאת כשאנחנו בוחרים בכך. מכונת הריגול של פייסבוק היא בגדר כוח מוגזם; היא פועלת כל הזמן, אין לה גבולות, וכל הניסיונות שלה לשכנע את הקהל שהיא לטובתו הם כמעט עלבון לאינטליגנציה שלו. יכול להיות שמארק צוקרברג באמת מאמין שכל העולם רוצה פרסום ממוקד ומת לתת לו את כל המידע האישי. במקרה כזה, הוא הוזה ואולי כדאי שיוחלף במנכ"ל שמחובר קצת יותר לשטח.
בעולם מושלם - יודעים מה, עיזבו מושלם, רק קצת יותר הוגן - יונחו מגבלות חמורות על איסוף המידע של פייסבוק, וחריגה מהן תוביל לפגיעה קשה ביותר בחברה ובאנשים שגרמו לכך. אנחנו לא צריכים שישכנעו אותנו שאנחנו בעצם רוצים ריגול; רק שירגלו אחרינו פחות, או יציעו אלטרנטיבות לריגול הזה.
נזק היקפי
כל משימת תקיפה של כל חיל אוויר כוללת שלב בו מחושב הנזק שייגרם למבנים, כלי רכב ואנשים בקרבת המטרה: פיצוצים מצייתים לחוקי הפיזיקה ולא לחוקי האדם, ועל כן יש להקפיד על כיוון מדויק, הטלה מדויקת ובחירה בחימוש הנכון - אחרת עלולה המשימה לפגוע בגורמים שעדיף להימנע מהם, או אפילו בכוחות ידידותיים. אף אחד בארצות הברית לא ביצע את הניתוח הזה כשהוחרף הקמפיין נגד וואווי. מדובר בקמפיין שהחל לפני שנים רבות, אך עבר לרמה של הפצצה אווירית תחת שלטון הנשיא טראמפ. השבוע דרשה ממשלת ארה"ב מקנדה את הסגרת מנג וואנז'ו, סמנכ"לית הכספים החברה ובתו של מייסדה, באשמת הונאה. בנוסף, הואשמה החברה בשבירת האמברגו האמריקאי על איראן, האשמה שהובילה אשתקד להטלת חרם על ZTE הסינית, מה שפגע משמעותית בעסקיה. באותו המקרה, התקפלה ZTE והטילה עצמה על רחמי טראמפ, שהעניק אותם. הפעם פחות סביר שהסיפור יסתיים כך. למעשה, יכול להיות שכבר ברגעים אלה נערכת סין להפצצת-נגד.
הטענות של ארה"ב נגד וואווי מתבססות על היותה חברה מאוד חזקה בסין, ומקורבת לשלטון. עד כדי כך, שאם ידרוש ממנה להתקין דלתות אחוריות בתשתיות התקשורת שהיא מוכרת בכל העולם, כנראה שלא תסרב. והרי תזכורת: וואווי מעולם לא נתפסה בשיתוף פעולה בריגול ממשלתי סיני. מייסד החברה רן ז'נגפיי אמר שלא התבקש לשתף פעולה בריגול, ומדובר באיום פוטנציאלי בדיוק כמו האיום שממשלת ארה"ב תעשה זאת בעצמה. אה, סליחה - תעשה זאת בעצמה שוב: אדוארד סנודן חשף לפני כחמש שנים שה-NSA יירטה משלוחי ראוטרים ורכיבי רשת של סיסקו וחברות אחרות, שתלה בהם שבבי מעקב, ואז שילחה אותם אל הלקוחות.
ארה"ב, שרוצה להבטיח עליונות אמריקאית בתחום תשתיות הדור החמישי, עושה כל שביכולתה כדי להצר את צעדי וואווי, ובחודשים האחרונים הצליחה לגרום לספקיות סלולר באירופה להקפיא עסקאות ופעילויות מולה, לממשלות באירופה להעלות ספקות אודותיה, ולממשלות אחרות (יפן, למשל) לחסום את החברה לחלוטין מחוזים מוסדיים. עד כה, הפנתה וואווי את הלחי השנייה, אך ההתגרות האמריקאית עלולה לעבור את הגבול; לא, וואווי לא תעשה משהו בעצמה. ממשלת סין תעשה.
עבור העם הסיני, וואווי היא סמל לכוח לאומי. ז'נגפיי, מייסדה, היה קצין בכיר והרים את החברה עם תרבות ארגונית של משמעת צבאית, מה שנתן לה הילה של חברה עם נחישות אינסופית. תשאלו כל סיני, ויגיד לכם שוואווי פשוט קשוחה, ולכן מפחדים להתחרות בה בחו"ל. ממשלת סין הבטיחה שתעזור לחברה באופן מקומי, אך לא תפספס הזדמנות לחזק את הגאווה הלאומית, במיוחד על רקע המתח מול ארה"ב. אותו מתח כבר הוביל להאטה במערכי הייצור הסיניים, פחות הון זר נכנס למדינה, וצריך לעשות משהו. מלחמת הסחר של טראמפ כבר החלה לפגוע בחברות אמריקאיות: אינטל, אנווידיה ואפל כבר הנמיכו תחזיות רווח בהשפעתה. אבל פגיעה בסמל כמו וואווי עלולה להצריך מהלך אקטיבי מצד הממשלה. אני לא מתיימר לדעת כמה חמורה תהיה תגובתה ואם תכלול מכסים חדשים, אבל שווה לזכור שרוב האמריקאים כנראה לא היו בסין מעודם, אבל כל החפצים שלהם כן.
קצרצרים
1. בית המשפט המחוזי בקליפורניה דחה את הצעת יאהו לפיצוי משתמשיה שנפגעו בדליפת המידע הגדולה בהיסטוריה: בין 2013 ל-2016 ארעו שלוש פריצות לשרתי החברה, וכשלושה מיליארד חשבונות מקוונים נחשפו להאקרים. יאהו התעכבה בלדווח על הפרצות ותידרש לפצות משתמשים בארצות הברית ובישראל. הצעת יאהו היתה פיצוי של 200 מיליון משתמשים בארה"ב ובישראל, שיקבלו שנתיים של אבטחת מייל מוגברת בחינם, בצירוף פיצוי כספי לא ברור; הסכום הכולל שהוצע היה 50 מיליון דולר, בחלוקה למיליארד חשבונות כשלא ידוע מי יקבל כמה. בית הדין סבר שאין די בכך, והשופטת ג'ודי קו אף הגדירה את ההיסטוריה של יאהו בתחום השקיפות כ"מזעזעת".
2. מחוקק בסן פרנסיסקו מנסה לקדם תוכנית לאיסור על ריגול המוני ברחבי העיר; זאת, בעוד בערים גדולות אחרות נכנסות לשימוש מערכות שמנטרות את התנהגות האזרחים דרך מצלמות רחוב. המערכות מחוברות לתשתית זיהוי ביומטרית, מה שפוגע בפרטיות הציבור - השלטונות יכולים לדעת בכל רגע נתון היכן הוא, פושע או לא. ארה"ב ואיתה תרבויות מערביות נוהגות לבקר את הדיקטטורה הסינית, בה מערכות ריגול שכאלה פרוסות בהיקפים אסטרונומיים, אך בפועל הן עושות את אותו הדבר: ריגול ממשלתי הוא ריגול ממשלתי, ואלגוריתמים של זיהוי פנים אוטומטי כבר הוכחו כבלתי מדויקים בשיעורים מדהימים, של יותר מ-90%. הצעת החוק נקראת "עיצרו את המעקב החשאי", והיא תובא בפני ועדת החקיקה של העיר בחודש הבא.
3. אפל לא אוהבת לתקשר עם המשתמשים שלה; תלונות, טענות ודיווחים זוכים לעיתים קרובות להתעלמות ממושכת לפני שהליקוי מתוקן - לפעמים בכלל בלי להתייחס אליו רשמית. השבוע חוותה החברה מבוכה כשנחשף באג אבטחה בשירות Facetime, שמאפשר להאזין לשיחות וידאו של אחרים בקלות. הסיפור התפוצץ בכלי התקשורת, אך כשבוע לפני כן ניסו מישל תומפסון ובנה התיכוניסט גרנט להזהיר את אפל: הם פנו אל החברה בפייסבוק, בטוויטר, בפורומים ועוד, ללא הועיל; "חוץ מאיתותי עשן, ניסיתי הכל", אמרה תומפסון לוול סטריט ג'ורנל. המשתמשים הם לא רק ארנקים, אפל; שווה להקשיב להם ולהיות זמינה עבורם, לא רק כשהם שואלים היכן בעיר שלהם אפשר לקנות את האייפון החדש.
6 תגובות לכתיבת תגובה