אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסרט “האשמים”: רב־סרן שמועתי צילום: NIKOLAJ MOELLER

הסרט “האשמים”: רב־סרן שמועתי

הסרט, יצירת הביכורים של הבמאי גוסטב מולר, מצליח לבנות מותחן מרשים ממעט חומרי גלם: שחקן אחד, אוזנייה אחת ומוקד חירום אפלולי

03.02.2019, 08:54 | יאיר רוה

אוזן. זה הדבר הראשון שרואים בפתיחת הסרט “האשמים”. תקריב על אוזנו של הגיבור, אסגר, ועל האוזנייה שמשמשת אותו בעבודתו במוקד החירום במשטרה. השוט הזה פועל כהוראות הפעלה לצופים: בסרט הזה עליכם להאזין. העלילה, על חידותיה ופתרונותיה, תימסר בסאונד.

“האשמים”, יצירת הביכורים של הבמאי גוסטב מולר שכמעט ייצגה את דנמרק באוסקר השנה אך לא הגיעה לחמשת המועמדים הסופיים, הוא סרט עם תחבולה: מותחן משטרתי שבמרכזו שחקן יחיד באתר התרחשות יחיד, ובכל זאת מקיים כמעט את כל כללי הז’אנר, כולל סצינה של מרדף מכוניות. כל ההתרחשויות נחשפות לגיבור דרך הטלפון, ועד סוף המשמרת הוא נדרש לפענח תעלומה וגם לפתור את התסבוכות שבחייו.

יאקוב סדרגרן כאסגר ב"הנאשמים". מנחרצות יהירה לספקנות , צילום: NIKOLAJ MOELLER יאקוב סדרגרן כאסגר ב"הנאשמים". מנחרצות יהירה לספקנות | צילום: NIKOLAJ MOELLER יאקוב סדרגרן כאסגר ב"הנאשמים". מנחרצות יהירה לספקנות , צילום: NIKOLAJ MOELLER

אלה 85 דקות שלא רק נדחסות למקום אחד, אלא גם חופפות לזמן העלילה. מלבד התסריט המהודק, “הנאשמים” נשען על תובנה קולנועית כמעט פורמליסטית שלפיה גם אם עיקר הסיפור מקופל בפסקול, הלב והמצפון שלו צריכים להימסר באופן ויזואלי. מולר משכיל לסמן את מצבו הנפשי של אסגר בזויות צילום, וכן בתאורה, שהולכת ונמלאת צללים ככל שנמשכת המשמרת עד לחושך מוחלט בסופה. מסעו של הגיבור דרך התאורה בחדר חופף את מסעו הפנימי: מנחרצות יהירה, לספקנות, ועד להבנה האפלה שהוא טעה לאורך כל הדרך.

עד מהרה אנחנו מבינים שאסגר, בגילומו של יאקוב סדרגרן, אינו שוטר זוטר: זה בלש ותיק ומנוסה, שנאלץ לאייש את המוקד עד לסיום הליך משמעתי שמתנהל נגדו.
הוא משוכנע שייצא זכאי בדיון המכריע שיתקיים למחרת, ויחזור לעבודתו הקודמת. אסגר קולט מהר, מבין מיד מי נגד מי, ומצליח לתפעל את הפשיעות הזעירות בקופנהגן בשלט רחוק. כשמגיעה שיחת טלפון מאשה במצוקה הוא מתחיל לטפל באירוע, שולח שוטרים לכמה זירות במקביל ומנסה להשאיר את האשה על הקו. אבל ככל שנמשך הערב, מתחוור לו שטווח הראייה שלו מוגבל וכושר השיפוט לא חד כמו שנדמה.

אפשר לראות ב”האשמים” גרסה לסרט אמריקאי עם תסריט דומה להפליא ‑ “הקריאה” מ־2013, שבו גילמה האלי ברי מוקדנית משטרה שצריכה לנהל בטלפון מקרה חירום של אשה בסכנה. הסרט הדני הוא המבריק בין השניים, כי הוא לא יוצא לרגע מד’ אמותיו של הגיבור ומנקודת מבטו המוגבלת. הוא מטיל עלינו לפענח עולם שלם, ויוצר אחדות מוחלטת בין מה שאנחנו יודעים ובין מה שהגיבור יודע. מלאכת הפענוח קורית אצלנו ואצלו במקביל. כיצירת ביכורים, הסרט של מולר די וירטואוזי. לאחרונה דווח שמתוכננת לסרט גרסה אמריקאית בכיכובו של ג’ייק ג’ילנהול, ויהיה מעניין לראות אם היא תשמור על הצמצום הספרטני של המקור.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות