דיבור עתיק: הלהקה הגרמנית המצליחה אי פעם היא עדיין מכונת כסף

אין כמו אהבה ראשונה. וזה המזל הגדול של תומאס אנדרס, הסולן של מודרן טוקינג ("דיבור חדיש", כפי שכונתה ברשת ג' הלועזית של האייטיז), שמגיע השבוע לישראל. כי מודרן טוקינג לא היתה האהבה השלישית, העשירית או ה־27 של אף אחד. תמיד הראשונה.

תומאס אנדרס עם דיטר בולן | צילום: איי פי

אילנה דוסטר, למשל, היא מורה לאמנות בת 46 מראשון לציון שמעריצה את הלהקה מגיל 13. "ההערצה שלי החלה בעקבות השיר ‘You Can Win if You Want’, זה כבש אותי", היא מספרת. "השיר הזה מלווה אותי עד היום כמוטו לחיים. מאז שנת 1988 אנדרס עורך מפגשי מעריצים בעולם, מהבוקר עד הערב. הוא נפגש אישית ומצטלם. אני השתתפתי במפגש כזה, וב־2008 קיבלתי אותו בשדה התעופה. בשבילי זאת היתה הגשמת חלום שלי, של הילדה בת ה־13 עם הפוסטרים בחדר והווקמן באוזניים. השירים, הקולות והצלילים משאירים אותי צעירה לנצח. זה טעם הנעורים".

מודרן טוקינג היו צמד פופ גרמני שהורכב מאנדרס, הזמר הברונטי עם השיער הגולש, ודיטר בולן, המפיק הבלונדיני בעל גיטרת הקלידים. ביחד הם כבשו את המצעדים באמצע שנות השמונים עם להיטים כמו "You're my heart, you're my soul", "שרי שרי ליידי" ו"בראדר לואי לואי לואי" (שאף זכה לפרודיה של יאיר ניצני בשם "שיר המנגל"). ההערצה לצמד רק גברה כשהחלה להתפשט השמועה שהם נהרגו בתאונת דרכים — שמועה שהסתברה ככוזבת כמובן.

אנדרס בהופעה. הקהל שלו לא מחובר לאף רטרו אופנתי, אלא מונע מנאמנות רגשית עמוקה ללהקת ילדותו | צילום: AAPimages /Lueders

במהלך כל השנים מכרו מודרן טוקינג 120 מיליון סינגלים ואלבומים, והם יושבים על משבצת הלהקה הגרמנית המצליחה ביותר בהיסטוריה — יותר מאלפאוויל, יותר מבוני אם ויותר מהסקורפיונס. עתה אנדרס מגיע אלינו, בלי בולן, אך עם להקה המתכנה ה"מודרן טוקינג בנד", לחמש הופעות. הסיבוב הישראלי של אנדרס ייפתח ביום רביעי בהיכל הספורט באשקלון, ומשם ימשיך לחיפה, תל אביב (שתי הופעות) ובאר שבע.

אף שבמסיבות כיתה באייטיז רקדו מודרן טוקינג לצד ווהאם!, מדונה, מייקל ג'קסון ודוראן דוראן, מביני עניין — ומפיקי מופעים מחו"ל בישראל — תמיד ידעו שהם משתייכים לנישה אחרת, פחות נוצצת, ויותר טראשית. בין שתקראו לזה יורופופ, יורודיסקו או יורודאנס, במילניום הקודם הדרך שבה אמנים ממדינות אירופיות, שאינן בריטניה, יכלו לפרוץ לשוק הבינלאומי היתה באמצעות כוס פינה קולדה עם מטרייה קטנה. כלי הנשק של רבות מהלהקות הללו היתה אקזוטיקה, ומכיוון שאין שום דבר אקזוטי במפיק גרמני עם שפם, רבות מהלהקות צירפו לשורותיהם זמרים וזמרות שחורים עם צמות קטנות בשיער.

אנדרס והמעריצה דוסטר. "טעם נעורים" | צילום: איי פי

כמוהן, גם מודרן טוקינג מכרו אשליה של חופשת חלומות באתר נופש מפנק, רק בלי זמרים שחורים. הפעם המפיק הגרמני (בולן) הסתפק בהפקה אלקטרונית סופר־אפקטיבית וסולן יפיוף עם ליפ־גלוס ורוד ופן בשיער (אנדרס). מודרן טוקינג היו הגרסה היורוטראשית של הסינתפופ הבריטי, ובכך היה להם אפיל מסחרר לילדים וילדות במזרח אירופה ובמזרח רמת גן. אי לכך כיום הארץ מלאה במעריצי מודרן טוקינג בני 40 פלוס — רק מעט יותר צעירים מאנדרס עצמו, שהוא היום בן 55 — המחכים בקוצר רוח לביקורו הנוכחי.

בארץ תמיד היה שוק לנוסטלגיית אייטיז, ולהרים מופע של יורופופ אייטיזי זה הרבה יותר זול ופשוט מאשר להביא לארץ את מדונה או דוראן דוראן. ולכן, גלגולים שונים של מודרן טוקינג הגיעו אלינו במשך השנים בקונטקסטים יורוטראשיים שונים ומשונים. ב־2006 הופיעה בארץ להקת Systems In Blue, שחבריה היו זמרי הליווי של מודרן טוקינג ובלו סיסטם (להקתו של בולן לאחר פירוק מודרן טוקינג) והופיעה בתל אביב עם ההרכב המולטי־קולטי הגרמני בד בויז בלו והסנסציה ממוזמביק אפריק סימון ("Ramaya"). ב־2008 הגיע אנדרס לשתי הופעות בישראל, בתל אביב ובקריית מוצקין, במסגרת ערב שכונה "קרייזי דיסקו", לצד אוטאוואן ("ד.י.ס.ק.ו" ו”Hands Up”) ואיראפשן. התגובות לבואו של אנדרס היו כה נלהבות שב־2010 הוא חזר להופיע בהיכל התרבות בתל אביב, ועתה הוא מגיע בשלישית, ללא תגבורת של פסטיבל יורו־קשקוש מסביבו.

בניגוד לגל הרטרו לניינטיז, הקהל שבא לראות כיום את אנדרס לא מחובר לאף רטרו אופנתי, אלא מונע מנאמנות רגשית עמוקה ללהקת ילדותו. "לא סתם קוראים לדיטר 'טיטאן־פופ' בגרמניה", מסביר גיל אשכנזי, שדרן רדיו בן 46 מבת ים ומעריץ מגיל 11, "הוא אחראי לסאונד הכל כך ייחודי של הלהקה". ואף שבולן לא יצטרף לאנדרס בהופעה בארץ, אשכנזי עדיין מתרגש כמו טינאייג'ר, "הקול של תומאס נשאר בדיוק כמו שאנחנו זוכרים".