אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מחקר: התחרות בשוק האשראי הצרכני מגדילה את הסיכון לעשירונים התחתונים צילום: שאטרסטוק

מחקר: התחרות בשוק האשראי הצרכני מגדילה את הסיכון לעשירונים התחתונים

לפי המחקר של מרכז טאוב, אותו הוביל ד"ר לביב שאמי, שני העשירונים התחתונים משתמשים באשראי חוץ בנקאי בשיעור כפול מזה של שני העשירונים העליונים; כניסתם של גופים חוץ-בנקאיים לשוק האשראי הצרכני מגדילה את חשיפתם של משקי הבית בעשירונים התחתונים לאשראי זה - והפגיעוּת הפיננסית של אוכלוסייה זו עלולה להביא לקריסתה הכלכלית במקרה של האטה כלכלית במשק

06.02.2019, 09:47 | רחלי בינדמן

כרבע ממשקי הבית בעשירון התחתון נמצאים בחובות: הנתון הזה איננו חדש, אך הוא עומד בלב מחקר של מרכז טאוב שמסתמך, בין היתר, על נתונים שכבר פורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל ידי בנק ישראל, וגוזר מהם מסקנות מדאיגות לגבי העשירונים התחתונים באוכלוסייה.

ניתוח רמות החוב של משקי הבית בחלוקה לפי עשירוני הכנסה, לפי אותו סקר שבוצע על ידי הלמ"ס יחד עם בנק ישראל, מעלה כי שיעור החייבים בעשירון התחתון אמנם נמוך יחסית, ועומד על 18% בלבד (לעומת 56% בעשירון העליון), אולם היחס הממוצע בין גובה החוב של משקי בית בעשירון זה להכנסה השנתית שלהם מתקרב לשמונה. במילים אחרות, סך החוב של משקי הבית החייבים השייכים לעשירון התחתון, שווה בממוצע להכנסתם הכוללת במשך 8 שנים.

קראו עוד בכלכליסט

 , צילום: שאטרסטוק צילום: שאטרסטוק  , צילום: שאטרסטוק

לפי המחקר של מרכז טאוב, פירוש הדבר הוא שרמת החוב של משקי בית רבים בשכבה הכלכלית הנמוכה ביותר עולה במידה בלתי סבירה על הכנסתם השנתית, וספק אם יוכלו לעמוד בהחזר החוב. נוסף על כך, השיעור הגבוה ביותר של משקי בית שדיווחו שהם בחובות (שהכנסותיהם אינן מספיקות לכסות את הוצאותיהם ואין ברשותם חיסכון) נמצא בעשירון התחתון – כרבע ממשקי הבית בעשירון זה, לעומת 3% בלבד בקרב משקי הבית בעשירון העליון.

עוד עולה מהמחקר, כי היחס בין חוב משקי הבית לתוצר בישראל עומד על 42%, בעוד שבמדינות רבות אחרות הוא עולה על 100% (נכון לשנת 2017). אולם למרות מצבה הטוב יחסית של ישראל, יחס זה מצוי במגמת עלייה: נכון לסוף 2017 עמדה יתרת החוב של משקי הבית על כ-530 מיליארד שקל – גידול של כ-5% משנת 2016; בשנים 2017–2008 גדל החוב של משקי הבית ב-84%. סך החוב לדיור, המגובה בדרך כלל בערך הנכס שבגינו נלקחה ההלוואה, גדל ב-70%, בהשוואה לגידול של 114% בסך החוב שלא לדיור.

היצע האשראי גדל - ואיתו החשיפה

מפילוח האוכלוסייה לפי גיל בכל עשירון, בולטת מצוקתם של החייבים השייכים לעשירון התחתון: כך, בעשירון זה 59% מאוכלוסיית החייבים הם בגילאי העבודה העיקריים (25–54) ו-35% הם מעל גיל 54, בעוד שבקרב חייבים בעשירון העליון 75% הם בגילי העבודה העיקריים לעומת 22% בגילאי 54 ומעלה. פירוש הנתונים הוא שמשקי הבית בעשירון העליון נוטלים הלוואות בעיקר בגילים צעירים ומפחיתים את החוב עם השנים, מה שמאפשר להם לשמור על רמת תצרוכת אחידה יותר לאורך חייהם ולצלוח קשיים כלכליים תוך מזעור נזקים, בהשוואה למשקי בית בעשירון התחתון.

ד"ר שאמי מעלה את החשש כי התרחבות החוב של משקי הבית תפגע במיוחד ביציבותם הפיננסית של משקי בית השייכים לעשירון התחתון, וכי הפגיעוּת הפיננסית של אוכלוסייה זו עלולה להביא לקריסתה הכלכלית במקרה של האטה כלכלית במשק.

הוא תולה, בין היתר, את ההסברים לכך דווקא ברפורמה שנועדה לשרת את הצרכן – הרפורמה להגברת התחרות בשוק האשראי הידועה, כרפורמת שטרום. לפי המחקר, התמורות שהתרחשו בענף האשראי – כמו כניסתם של גופים חוץ-בנקאיים לתחום האשראי, הסרת חסמים טכנולוגיים והטמעת טכנולוגיות חדישות (כמו בנקאות דיגיטלית) – הגדילו את היצע האשראי ומוצריו בעבור משקי הבית.

ההבדלים בין רמות ההכנסה השונות ניכרים גם בגורם המַלְווה: לשם קבלת הלוואות שלא לדיור שני העשירונים התחתונים משתמשים במקורות חוץ-בנקאיים בשיעור כמעט כפול משני העשירונים העליונים (22% לעומת 12%, בהתאמה). לעומת זאת, שיעורי הפנייה לבנקים לשם הלוואות שלא לדיור גבוהים יותר ברמות ההכנסה הגבוהות: 88% בחמישון התחתון לעומת 92% בחמישון העליון.

"הנתונים מחזקים את הטענה שכניסתם של גופים חוץ-בנקאיים לשוק האשראי הצרכני מגדילה את חשיפתם של משקי הבית בעשירונים התחתונים לאשראי צרכני", מסביר ד"ר שאמי. "כך גדל הסיכון בענף זה הן בעבור משקי הבית, שעלולים להיקלע לחובות, והן עבור הגורמים המלווים, שיקבלו חלק קטן יותר מהחזרי החוב".

כיום קיימים ארבעה מקורות אשראי עיקריים עבור משקי הבית: בנקים, גופים מוסדיים (חברות ביטוח, קרנות פנסיה וקופות גמל), חברות כרטיסי האשראי ואשראי ממשלתי. החלוקה בין הגורמים השתנתה מאוד בשנים האחרונות: בין 2013 ל-2017 חל גידול של 148% בסך האשראי שמעניקות חברות כרטיסי האשראי לאנשים פרטיים, ושל 140% בסך ההלוואות שהעניקו הגופים המוסדיים. בד בבד, הואט שיעור הגידול של סך האשראי שהעניקו הבנקים למשקי הבית, בפרט בשנת 2017 (עלייה של 3.9% לעומת 7.4% בכל אחת מחמש השנים שלפני כן). במילים אחרות, נרשמת הסטה של מקור ההלוואות מהמערכת הבנקאית המתאפיינת ביתר שמרנות, לשחקנים חוץ בנקאיים שגם גובים ריביות גבוהות יותר על האשראי.

המחקר תולה את התרחבות האשראי (החוב) של משקי הבית בישראל בעשור האחרון בכמה גורמים: מעליית מחירי הדירות, המאלצת את משקי הבית לקחת משכנתה גבוהה יותר; דרך סביבת הריבית הנמוכה, המעודדת לקיחת הלוואות; ועד לעלייה בהיצע האשראי ובצריכה הפרטית. לדברי ד"ר שאמי, "בהתרחבות זו טמונים סיכונים העשויים לנבוע ממינוף יתר של משקי בית, כלומר שקיעה בחובות עמוקים ביחס להכנסתם. הדבר עלול לסכן את יציבותם הפיננסית במקרה של עליית שער הריבית במשק או של ירידה במחירי הנדל"ן".
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות