אבסורד: התמעטות הציידים פוגעת בארגוני הסביבה

מי היה מעלה בדעתו שדווקא תופעה מבורכת כמו התמעטות ציידים תפגע במאמצים לשמור על איזון אקולוגי? ובכן, כך זה בארה”ב, שם מצאו לנכון לקשור בין מתן רישיונות ציד ובין מימון ארגונים לשימור הסביבה. על פניו אפשר למצוא קשר סיבתי בין השניים, אך מה קורה כשפחות ופחות אזרחים שותפים לחדוות ההרג? מתברר שבשנים האחרונות מיזמים לשמירת הסביבה בארה”ב נקלעו לקשיים תקציביים בעקבות ירידה חדה בהנפקת רישיונות ציד, שהם מקור המימון העיקרי שלהם.

לפי דיווח של פודקאסט The Indicator מבית היוצר של NPR, בערך 60% מהתקציב של סוכנויות לשימור הטבע וחיות הבר במדינות השונות מגיעים מרישיונות ציד. את הכספים הללו גובה הממשל הפדרלי, ולאחר מכן הוא מחלק אותם למדינות השונות. המדינות הללו מחויבות להשקיע אותם בתוכניות סביבתיות, כמו שימור בתי גידול, הגנה על מינים בסכנת הכחדה, שיקום מערכות אקולוגיות ופרויקטים להפיכת עסקים לירוקים יותר.

הופכים אנשים לציידים

תקציב זה נמצא בשנים האחרונות בירידה קבועה. לפי נתונים של שירות הדגים וחיות הבר של ארה”ב, בין 2011 ל־2016 מספר הציידים במדינה ירד ב־15% ל־11.5 מיליון. זאת בשעה שאוכלוסיית המדינה נמצאת בעלייה קבועה. בעקבות זאת קטנו משמעותית התקציבים שמגיעים לסוכנויות שימור סביבה, שתקציביהן עומדים כיום על 5% מהנדרש לביצוע כל משימותיהן. "בארבע השנים האחרונות נאלצנו לקצץ ב־16 משרות שונות", אמר ל־The Indicator אריק לובנר, מנהל חטיבת חיות הבר במחלקת משאבי הטבע של ויסקונסין. "99.9% מהתקציב שלנו מגיעים מציידים ומדייגים. ככל שמספר הציידים יורד, כך יורדות גם ההכנסות שמיועדות לשימור".

צילום: איי פי

וכל זה בשעה שההתחממות הגלובלית רק מגדילה את הצורך בפעילות של ארגוני השימור הללו, שכן שינויי האקלים מצמצמים את שטחי המחיה של מינים שונים, ומחייבים השקעות גדולות יותר לשימורם. לכישלון או תגובה אטית מדי יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת בדמות ערעור ואף קריסת מערכות אקולוגיות שלמות, שרק תחריף עוד יותר את ההשפעות המזיקות של ההתחממות הגלובלית.

פתרונות שונים, כמו גביית תשלום על רישיון צילום בשמורות טבע ופארקים מסוימים כתחליף לירידה בהכנסות מרישיונות ציד, נמצאים בעיקר בשלב הרעיוני. כמה מדינות החליטו לשוב ולטפח את מקור ההכנסה הקיים, והן שוכרות צוותים שפועלים כדי לגייס ציידים חדשים, לשמר פעילות של ציידים קיימים, ולהחזיר לפעילות ציידים שזנחו את התחביב המפוקפק. "אנחנו יודעים שאנחנו מתמודדים עם חומה דמוגרפית שמובילה לירידה במספר הציידים", אמר ל־The Indicator מנהל התוכנית בוויסקונסין, קיית וורנקה. "דמוגרפיה היא גורל, ומספר הציידים ימשיך לרדת. אז ראשית, אנחנו צריכים להאט את המגמה הזו. אנחנו מחפשים, ומקווים להצליח, למצוא דרכים להאט את הירידה הזו".

צייד ביער. אמריקה רוצה עוד כאלה | צילום: איי פי

המאמצים שמוביל וורנקה כוללים בין השאר קיום שיחות עם סטודנטים באוניברסיטאות בוויסקונסין בניסיון לשכנע אותם להצטרף למסע ציד מודרך שמארגנת מחלקת משאבי הטבע של המדינה. ההיענות לפעמים מפתיעה מאוד. "אני בכלל צמחונית", אמרה ל־The Indicator בת' ווג'יק, סטודנטית באוניברסיטת ויסקונסין מדיסון שהצטרפה לאחד ממסעות הציד האלו. "אבל כשלמדתי אקולוגיה של חיות בר, זכיתי להבנה טובה יותר של האופן שבו אנו מנהלים חיות בר. וציד זו דרך יעילה לעשות את זה". אגב, את הבשר שתצוד תכננה ווג'יק לתרום לבית תמחוי, פרקטיקה מקובלת בארה”ב.

אבל פתרון מסוג זה הוא במקרה הטוב פלסטר. משהו שיעצור אולי את הדימום, אבל לא יפתור את הבעיה עצמה. ההתבססות על ציידים כמקור הכנסות של ארגוני שימור סביבה היתה אולי טובה בעבר, אבל האתגרים שאיתם הארגונים מתמודדים היום הם מורכבים יותר ודורשים תקצוב גדול יותר ויציב יותר, שיאפשר להשיק בבטחה תוכניות ארוכות טווח.

בונים על פחם

פתרון אפשרי אחד מקודם ברמה הפדרלית, במסגרת הצעת חוק בשם Recovering America's Wildlife Act. לפי הצעה זו, הכנסות קיימות בסך 1.3 מיליארד דולר בשנה מפיתוח אנרגיה ומשאבים על אדמות פדרליות, למשל כריית פחם, יופנו לסוכנויות שימור במדינות השונות. ואולם אף שלחוק יש תמיכה חזקה משתי המפלגות, הוא תקוע בקונגרס. ותחת הממשל הנוכחי לא ברור אם יש מספיק גורמים בעלי עוצמה שיפעלו לקידומו.

התחממות גלובלית היא מהמשברים החמורים ביותר שהמין האנושי יידרש להתמודד אתו בעשורים הקרובים. הצעות, תגובות ורעיונות אפשר לשלוח ל-omer.kabir@co.il