אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המפץ הקטן: "Sunless Skies" והטרנד המשונה של משחקים לא-כיפיים

המפץ הקטן: "Sunless Skies" והטרנד המשונה של משחקים לא-כיפיים

“Sunless Skies”, שבו תגלמו קפטן חסר סיכוי בעולם שנחטף בידי עטלפים, לוקח קדימה את הז'אנר העולה של משחקים שלא רוצים לעשות לכם כיף. וזה מעולה

07.02.2019, 08:57 | עמית קלינג

רכבת החלל שלכם קטנה ופגיעה והגלקסיה גדולה ואכזרית. התותחים איטיים ולא מדויקים, אין לכם מצפן, ומאגרי האוכל והדלק שלכם הולכים ומצטמצמים. אבל עם כל שלב ושלב אתם מקבלים עוד קצת — שיריון עבה יותר, מד חיים ארוך יותר, רובה גדול יותר, ואתם מסיימים את המשחק כשאתם טנק עצמתי ומאובזר. כיף! עכשיו תשכחו מזה. “Sunless Skies”, המשחק החדש והנפלא של חברת Failbetter Games, יורק על כל המוסכמות האלה.

הזמן הוא לכאורה ראשית המאה ה־20, אבל זה רק בכאילו. עטלפים גנבו את לונדון, השמש עובדת על גלגלי שיניים והוד מעלתה מושלת באימפריה הבריטית בשל המשאב היקר מכל, זמן, שנכרה עבורה מתוך מכרות אפלים. כן, יש לכם קטר מעופף (אל תחפשו פה היגיון מדעי, בבקשה), ואפשר לשדרג אותו, אבל זה לא ישנה את התחושה אובדת העצות שלכם מול העולם העצום וחסר הרחמים של המשחק. האווירה הכללית הסוחפת שלו מועברת בעיקר דרך טקסטים סבוכים ופתלתלים מאוד — ויש המון כאלה במשחק. אתם תמותו, והרבה, אבל במקום לחזור אחורה לשלב מוקדם יותר במשחק, תיוולדו מחדש בתור קפטן שיירש מהדמות הקודמת שלכם את הספינה שלו ומעט מהניסיון שלו, ותנסו להצליח יותר בסיבוב הזה, עד שגם על הקפטן החדש ייפול סוף מר כזה או אחר.

מתוך “Sunless Skies". חווייה מדיטטיבית שבנדודים בשמיים השחורים העצומים, בלי שקורה ממש משהו מתוך “Sunless Skies". חווייה מדיטטיבית שבנדודים בשמיים השחורים העצומים, בלי שקורה ממש משהו מתוך “Sunless Skies". חווייה מדיטטיבית שבנדודים בשמיים השחורים העצומים, בלי שקורה ממש משהו

“Sunless Skies” (שמיועד ל-PC ומק) הוא בטח לא המשחק הראשון שלא נוהג בשחקניו בסלחנות. הוא קשה, אבל לא באופן חריג. מה, אם כן, בכל זאת הופך אותו לחוויה נדירה, כמעט חד פעמית? במבט ראשון, התשובה תיראה כמעט אבסורדית. המשחק הוא לא כל כך כיפי. יש משחקים קשים ואכזריים שמפילים עליך גדודים בלתי נגמרים של אויבים, שדורשים זריזות ידיים היסטרית או כאלה שיגרמו לשחקן הממוצע לזרוק את המקלדת או השלט על הקיר בזעם. “Sunless Skies” הוא לא כזה. הוא איטי ומהורהר, ורוב הזמן לא קורה בו כלום. הקטר הקטן שלכם מתגלגל לו בשמיים השחורים בלי יותר מדי הכוונה, כשמד הדלק והמזון שלו הולך ומתקצר לאט לאט. אתם מתפללים לאיזה חוף מבטחים, או אפילו לאיזה קרב עם אויב, לאיזו התרחשות. אבל אין. רק שיטוט אבוד.

“Papers, Please!". הכיף שבבירוקרטיה דכאנית “Papers, Please!". הכיף שבבירוקרטיה דכאנית “Papers, Please!". הכיף שבבירוקרטיה דכאנית

בשנים האחרונות משחקי אינדי קוראים תיגר על המושג "כיף". “Papers, Please!”, למשל, עסק בבירוקרטיה דכאנית, ו־"Bury Me, My Love" (איזה שם כיפי!) דרש ממך לשרוד מלחמה אכזרית כאזרח לא חמוש. המשחקים הללו פיצו על חוסר הקלילות באמצעות עלילה מרתקת, דמויות מרגשות או שהכיף שבהם הגיע מההצלחה לפצח מנגנון מייאש. ולרוב הם היו די קצרים. “Sunless Skies” שונה מהם. הוא משחק ארוך ורוב רובו עובר בציפיה. לוקחים את הספינה מפה לשם, ומקווים לגלות כמה שיותר מהעולם החידתי שמקיף אתכם — אבל לרוב רק מגלים עוד ועוד סימני שאלה. זהו ממש לא משחק מהסוג שבסופו המסך מורם וניתנות תשובות קונקרטיות. רק עוד רמיזות לזוועות אינטרגלקטיות וביעותים ממעבר לכוכבים.

אז למה בכל זאת מדובר בחוויה שהיא לא פחות ממכשפת? מלבד החווייה המדיטטיבית שבנדודים בשמיים השחורים העצומים ומלבד הטקסטים היפהפיים, היופי האמיתי ב”Sunless Skies” הוא הציפיה. כל פעם שהקטר ממריא אל על מנמל שבו הוא עגן בביטחה — למרות הזוועות, מיתות העבר והסיכויים הקלושים להישרדות בהווה – נטועה בלבך התחושה שאתה עומד לגלות משהו מופלא. במרבית המקרים כמובן תתאכזב, אבל מה היינו בלי התקוות חסרות הסיכוי שלנו?

תגיות