"בשכונות שבונים כיום יש חוסר תקווה - כאב אנושי שאין לו סוף"

"רק מישהו שאיבד את ערך האהבה יכול לבנות באכזריות כזו את המציאות הישראלית של 2020 ו-2030", אומר דוד קנפו, יו"ר התאחדות האדריכלים ואזרח מודאג, כהגדרתו. "בשלושת העשורים האחרונים איבדנו את האזימוט. המדינה הזו נוצרה מתוך ערגה להקים משהו חדש, תחת הסיסמה הגדולה של בן גוריון - כור היתוך, ויחד נבנה את הבית. ואחרי מלחמת ששת הימים והמהפך הפוליטי, הפכנו מחברה סוציאליסטית לחברה ליברלית, ופתאום השלטון אמר, 'תשכחו מהשיכון הציבורי, מהשכונה ומכור ההיתוך, מעכשיו אתם מכבדים את האינדיבידואליזם והיוזמה הפרטית'. ואחר כך אמרו, 'אנחנו לא בונים שכונות, שהקבלנים יבנו' - ופתאום האלמנט הכלכלי היזמי הוא זה ששלט, וזה חילחל לפקידות".  

התוצאה, אומר קנפו בראיון לפודקאסט "הכמוסה" מבית כלכליסט, היא שכיום משרד השיכון הוא מעטפה ריקה. מרכז הכובד עבר ליזמות הפרטית, שהשיקולים שלה רק כלכליים אינטרסנטיים. "כך מקבלים שכונות כמו בראש העין ודימונה ואשקלון, שמשקיעים בהן עשרות מיליארדים מהאוצר הלאומי - לטימיון. חור שחור שאין לדעת איפה התחתית שלו".

מה אתה רואה כשאתה מביט על שכונות כאלה?

"אני רואה חושך, אפלה חברתית, חוסר תקווה, ייאוש ואובדן דרך עצום", עונה קנפו. "אני רואה כאב אנושי שאין לו סוף. אם אני כאדריכל נותן פתרון דיור במקום בית - מעלתי בתפקידי. מחיר למשתכן פירושו שאני מודד אותך רק במחיר. שאני הולך לתת לך שיכון במובן של קורת גג. אני נותן לך קופסה כדי שתרד לי מהאוזן, מהכותרות בעיתון ומההפגנות ברחוב. אלא שבדרך הזאת אנחנו מייצרים תסכול ושבר גדול שבעתיים ממשבר הדיור. אנחנו לא נמצאים במשבר דיור, אלא במשבר תכנון ובמשבר כלכלי-תרבותי שאת מחירו אנחנו לא יודעים לנקוב היום במספרים".

אתה חושב שהאנשים שגרים בשכונות הללו חשים את האפלה שאתה מתאר?

"ללא ספק. הרבה מהדירות נמכרו למשקיעים, אבל אנשים לא רוצים לגור שם, כי אין שם תחבורה ומוסדות ציבור ועירוניות, אז מחירי השכירות יורדים והמשקיע מרגיש נבגד. הוא ציפה לעשות תשואה של 5%-10% על הכסף שלו ועכשיו הוא תקוע עם נכס, וכשהנכס הזה יעבור לשיקום שכונות בעתיד זה יעלה הון תועפות. והאנשים שמשיקולים כלכליים או אחרים מתפשרים גרים שם לא מבחירה וחשים תסכול. מה התסכול הזה גורם בגידול הילדים, בתוך המשפחה? איפה הוא יתפרץ? הקונספט העירוני הוא שאני יכול לפגוש אתכם, להחליף אתכם סחורה, רעיון או דעה. אם נגור בקופסאות שהמחבר בינינו הוא מעלית וחניון, אנחנו לא בונים עיר, אנחנו בונים מחסני דיור ושם הכשל".

לכן קנפו קורא לעצור את תוכנית מחיר למשתכן ולצאת לחשיבה מחודשת על תכנון עירוני, לא על פתרונות - ובשיתוף אדריכלים. "אני כאדריכל מרים דגל ואומר, 'חברים תעצרו, עוד לא מאוחר, עוד לא נפלנו מהמצוק. התוכנית של 150-200 אלף יחידות דיור במחיר למשתכן לא חייבת להתבצע, אפשר לעצור. אנחנו עדיין יכולים לעצור, להחזיר את התוכניות האלה למגירה ולתכנן מחדש'. אני אומר בואו נלמד מהחיפזון שהביא אותנו לתוצאות לא טובות. עלות התכנון זולה מעלות הנזק החברתי, הקהילתי והלאומי שאנחנו עומדים בפניו. ואני אומר עוד 'תחזירו את האחריות לתכנון לאדריכלים, הם בעלי המקצוע. תחזירו את העיפרון לאדריכל. אם תשאירו אותו בידי שר האוצר או פקיד מטעמו, העיפרון הזה הופך להיות חרב שמחסלת את התרבות והחברה הישראלית'. האדריכל רוצה להקים שכונה, הפוליטיקאי רוצה לספק פתרונות דיור, ובפער הזה נוצר המשבר החברתי".

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

"הכמוסה" הוא פודקאסט שבועי שבו קרן צוריאל ואורי פסובסקי מציגים רעיונות ואנשים יוצאי דופן. פרק חדש מתפרסם מדי יום שישי באתר כלכליסט וזמין גם בספוטיפיי , ב-iTunes ובאפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם (חפשו את "הכמוסה" או העתיקו את הקישור הזה ).