אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כדורגל משחקים 90 דקות, ובסוף היהודים מנצחים צילום: מוטי קמחי

דעה

כדורגל משחקים 90 דקות, ובסוף היהודים מנצחים

אלונה ברקת והפועל באר שבע היו בשנים האחרונות מופת של דו קיום יהודי-ערבי; לכן, הבחירה של ברקת להצטרף לבנט ושקד, שהיו בין התומכים הגדולים בחוק הלאום - מעלה סימני שאלה

07.02.2019, 21:29 | עופר צור

לבריכת האנומליה שנקראת מדינת ישראל נוספו היום עוד כמה טיפות, בדמות הצטרפותה של אלונה ברקת, הבעלים של מועדון הפועל באר שבע, למפלגת הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד.

קראו עוד בכלכליסט

בשנים האחרונות הפכה ברקת את הפועל באר שבע לא רק לאימפריה ספורטיבית שזכתה בשלוש אליפויות ברציפות - אלא גם למודל מרשים של קהילתיות ודו-קיום.

כך למשל, בנוסף לעזרה לתלמידים וסיוע לילדים ונערים בעלי צרכים מיוחדים, המועדון עורך טורניר "דו קיום וסבלנות" שבמסגרתו מתקיימים משחקים בין קבוצות הילדים של המועדון לבין קבוצות מיישובים בדואיים מהאזור. כמו כן, הפועל באר שבע מצהירה כי היא עורכת מפגשים בין שחקנים ערבים ישראלים (וגם זרים) לבין שחקני נוער, ואלה מספרים להם על "חווית ההשתלבות בישראל". המטרה של כל אלה, לפי המועדון, היא "לקדם את התפישה של החברה הישראלית כמגוונת ופלורליסטית".

אבל הסיפור היפה הזה - שבמסגרתו השקיעה ברקת בהפועל באר שבע עשרות מיליוני שקלים מכיסה הפרטי - לא מסתיים כאן. לצד המובן מאליו (אלא אם אתה בבית"ר ירושלים) של שילוב שחקנים ערבים בקבוצות השונות של המועדון, הרוח החדשה שהביאה עמה ברקת משכה ליציעים של אצטדיון טרנר לא מעט אוהדים ערבים.

לאחר האליפות של 2016, סיפר איברהים, אוהד הקבוצה, ל-ynet: "לראות ערבים ויהודים ביחד ביציע מתחבקים ושרים, זה היה מדהים. לראות משפחות וילדים מבאר־שבע, מסכנין ומהיישובים הבדואים ביחד, זה מיוחד. המועדון הזה לא יכול להיות גזעני. החיבור בין האוכלוסייה הבדואית לעיר באר־שבע הוא יומיומי. אנחנו חיים ביחד אחד עם השני. זה לא כמו בירושלים ששם יש מזרח, מערב והפרדה באמצע. פה כולנו ביחד בכל מקום".

ברקת, אם כן, הראתה שעם הרבה עבודה קשה ניתן, לצד הצלחה מקצועית מרשימה, להשיג גם הצלחה ערכית.

שקד, ברקת ובנט, צילום: מוטי קמחי שקד, ברקת ובנט | צילום: מוטי קמחי שקד, ברקת ובנט, צילום: מוטי קמחי

ואולם על רקע ההצלחות האלה, ההחלטה של ברקת להצטרף למפלגת הימין החדש מעלה סימני שאלה. בנט ושקד, היו"רים המשותפים של התנועה החדשה, היו בין התומכים המובהקים בחוק הלאום, אותו חוק שנוי במחלוקת שהפך כחמישית מתושבי ישראל לאזרחים סוג ב'.

מה שווים פרויקטים של דו-קיום, כשהמפלגה שהרגע הצטרפת אליה היא אחת התומכות הגדולות ביותר בחוק שבין השאר פגע במעמד השפה הערבית במדינת ישראל?

וכיצד אמורים להרגיש כל אותם אוהדים ערבים ביציע באצטדיון טרנר, לאור העובדה שהשותפה החדשה של ברקת, שרת המשפטים שקד, הבהירה רק באחרונה כי חוק הלאום - שאינו כולל סעיף המבטיח שוויון למיעוטים - לא ישונה?

אז למי להאמין? לבעלים של הפועל באר שבע שהצליחה לקרב בין יהודים וערבים, או לח"כית (ואולי השרה) לעתיד, שבחרה בשותפים פוליטיים שהתעקשו לחוקק חוק שמקבע את עליונות הציבור היהודי על זה הערבי?

ברקת אמרה היום כי היא "רוצה לראות את החברה שלנו במקום טוב יותר, שוויונית יותר, אוהבת יותר, מחבקת יותר". אבל את מי בדיוק חיבקו בנט ושקד בקדנציה האחרונה? נותר רק לקוות שהחיבוק של ברקת יהיה חיבוק אמיתי, שיינתן לכל האזרחים הישראלים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות